פקחתי את עיניי למשמע השעון המעורר, קמתי במהירות כדי לשטוף פנים ולהתחיל את היום הרגיל. לבשתי את הג׳ינס והחולצה הפשוטים שלי לעבודה ועשיתי צמה ארוכה משיערי החום ונתתי לה ליפול על כתפי.
מבלי להביט לאחור לקחתי את התיק וטרקתי את הדלת. התקדמתי אל בית החולים של העיירה ובדרך הבטתי במזג האוויר ובשמש שהחלה להסתתר מאחורי העננים. תמיד התעניינתי במזג האוויר של העיירה הזאת - העונות כל כך לא החלטיות, באמצע הסתיו יכול לבוא יום חם כלהבה ויום אחרי זה יום קר כקרח.
עליתי על הגבעה הירוקה - המקום שאליו אני יכולה לברוח כשאני צריכה קצת שקט. עליתי את כל העלייה ופניתי אל קיצור הדרך לבית החולים. כשהגעתי לשביל של הכניסה צפיתי בחולים שיושבים על כיסאות הגלגלים ומביטים אל הנוף של הגבעה. לרגע ריחמתי עליהם... הם לא יכולים לקום ולרוץ, להנות מהחיים, לצחוק - בדיוק כמו אמא שלי.
נכנסתי לבית החולים וצעדתי במסדרון השומם, הגעתי אל חדר 108 ודפקתי על הדלת הלבנה.
"כן?" נשמע קול נשי.
פתחתי את הדלת בחיוך רחב "בוקר טוב".
צפיתי במטופלת ששכבה על המיטה בייאוש, לכל אורך גופה מחוברים חוטים וכבלים. עורה היה מקומט וחסר צבע, היחידים שיכולים לזכור שפעם היה עורה יפה וחלק הם אלו שמכירים אותה כל החיים - כמוני. העיניים הירוקות והעזות שלה הדומות לשלי היו מכובות ועייפות, והשיער החום שגם כן היה דומה לשלי הוחלף בקרחת מוסתרת מעיניי צופים בצעיף כתום.
"אמא" לחשתי וחיבקתי אותה.
"לוסינדה שלי" אמא שלי נאנחה.
חיוך קל עלה בשפתיי כששמעתי אותה קוראת לי בשמי המלא. אמא שלי היא הבן אדם היחיד שאני מאפשרת לו לקרוא לי בשמי המלא, בשביל כולם זה רק לוס. תמיד הרגשתי שיש משהו מיוחד באופן בו היא קוראת לי ולכן החלטתי שרק היא תקרא לי ככה. הצמדתי אותה לחיקי ועצמתי את עיניי. החיבוק שלה תמיד מביא לי כוחות, זה כאילו אני מגיעה אליה כבויה ויוצאת חיה, הלוואי וכך היה קורה גם לה...
פקחתי את עיניי והבטתי באחות, הפעם זו הייתה לידיה. היא הביטה בי בחיוך וסימנה בראשה לצאת, הבנתי את הרמז ומיהרתי לצאת. הבטתי באמי ונישקתי אותה "אמא אני ולידיה הולכות לטפל בניירת, חכי לי אני באה"
"טוב לוסינדה שלי, אל תתעכבי" היא ענתה לי ועצמה את עינייה בכאב.
כשאני ולידיה יצאנו מהחדר בחנתי את פרצופה המנומש שהביט בי בפחד. "מה לידיה?" שאלתי אותה וידעתי שהיא מסתירה ממני משהו.
היא נאנחה וכחכחה בגרונה "לוס, קשה לי לומר לך את זה אבל.." היא השתתקה.
"לידיה בבקשה דברי" התפללתי אליה והבטתי בעיניה הזהובות שמתקשות להביט בעיניי. היא נאנחה והתחילה לדבר בקול חלש "לוס, יש בעיה עם אמא שלך. ניסינו כימותרפיה ואנחנו מנסים הכול אבל את צריכה להבין ש-" היא נעצרה והביטה בי בעיניים רחמניות, לא מסוגלת לסיים את המשפט.
YOU ARE READING
My Angel Or My Devil
Romanceהסיפור מספר על לוס בת ה-20. היא נערה עצמאית שעובדת כמלצרית בשביל להרוויח כסף לטיפולים של אמה החולה בסרטן. היא נערה עקשנית ומציאותית שלא מאמינה כלל בחיים הטובים. במהלך הסיפור לוס תפגוש דמויות רבות, היא תעבור חוויות רבות, קשיים רבים... רובם יהיו קשור...
