כשקמתי מהמיטה בעייפות, בלית ברירה התחלתי להכין ארוחת בוקר לאליס ולקיילי. למרות העייפות שלי העדפתי לקום מוקדם ולסובב את עצמי סביב המשפחה שלי, אחרי מה שקרה ביני לבין איידן לפני כמה ימים הבנתי שהמשפחה הזאת זה מה שנשאר לי ובלעדיהם סביר להניח שהייתי מתחרפנת מזה שהוא תיקשר איתי במהלך הזמן הזה.
במהלך ארוחת הבוקר אליס הביטה בי בהבעה תמימה, החזרתי לה מבט רך ושאלתי "אליס?"
"כן?" היא שאלה והביטה בי במבט תמים.
צחקתי "את רוצה לשאול אותי משהו?"
היא כחכחה בגרונה ושמחה ששמתי לב אליה "האמת שכן"
"אני מקשיבה" עניתי בחיוך והבטתי בקיילי שהייתה עסוקה בארוחת הבוקר שלה.
אליס שיחקה עם האוכל בצלחת שלה והחלה למלמל בקול קלוש "הבטחת שנלך לבקר את אמא"
קיילי ואני הבטנו אחת בשנייה בהפתעה. זה היה אחד הדברים שלגמרי לא התעסקתי בו למרות שהבטחתי לדאוג לו. "אליס אני כל כך מצטערת" השפלתי את ראשי "שכחתי מזה לגמרי"
"זה בסדר" היא מלצלה בהבנה ונגסה בלחמנייה "ג'ואי אמר לי שאת עסוקה בזמן האחרון וכשתתפני אנחנו נלך יחד"
הנהנתי "את רוצה ללכת היום?"
היא הנהנה בחיוך והניחה את האוכל מיד על הצלחת.
"אז תלכי להתארגן, נלך עכשיו" עניתי בהחלטיות.
"עכשיו?!" קפצו אליס וקיילי ביחד.
"עכשיו" הנהנתי.
אליס רצה להתארגן וברגע שעזבה את החדר קיילי התפרצה "איבדת את הביתולים שלך אז הפכת למטורללת!?"
הבטתי בה בבלבול "מה?"
קיילי נאנחה "הילדה בת 10, אבא שלה הכה אותה ואת אמא שלה ונכנס לכלא. אחרי זה האמא המשוגעת שלה התחילה לשתות והתחילה להכות אותה גם, בפעם האחרונה שהיא ראתה את אמא שלה אליס כמעט גמרה מתה!"
לא חשבתי על זה בכלל... מאז שהבטחתי לאליס לא חשבתי על מה שקרה לפני שאמא שלה נכנסה לגמילה, גם המחשבה על זה שאמא שלה סירבה לקחת אחריות על אליס... איך אני אגיד לה את כל זה?
"עשיתי טעות" נאנחתי ודפקתי את ראשי בשולחן.
קיילי הפסיקה אותי ומלמלה "טוב אל תהרסי את הראש היפה שלך, חוכמה אין אבל יופי זה גם משהו"
השפלתי מבט וקיילי חייכה חיוך קטן "למה את כזאת חמודה כשאת עצובה?"
חייכתי "כי אני חמודה בכללי"
קיילי עשתה לי פרצוף חמוץ וקמה לנקות את השולחן "אין לך ברירה, אליס כבר גדולה היא חייבת לדעת הכול"
"חייבת לדעת מה?" שאלה אליס שהתפרצה לחדר בלבוש מוכן מלא לחורף. הבטתי בקיילי ובלעתי את רוקי בפחד.
"ש-" מלמלתי בפחד.
"שאני אוהבת שוקולד" קיילי התפרצה וחייכה.
אליס הביטה בנו בהבעה מוזרה "גם אני"
"אני יותר" קיילי עשתה פרצוף כועס וצחקה. "ועכשיו עופו מהבית ותנו לי לנוח לפני שאני אלך לעבוד"
"בואי אליס מעיפים אותנו מהבית" לחשתי בקול עצוב, אליס ציחקקה. שתינו יצאנו ופנינו אל בית החולים. בדרך לבית החולים עברנו בגבעה שמיד העלתה בי זכרונות ... הזיכרון החד שמיד עלה במוחי היה כשאיידן הוביל אותי אל אותו המקום המיוחד שמצא, שקרוב לגבעה. כל כך רציתי ללכת לשם ולהנות מהנוף היפה, רציתי להיזכר ברגעים שלנו, אבל זה בלתי אפשרי. עשיתי טעות שנתתי לו להתקרב אליי. ועכשיו רוב הסיכויים שהוא מתחתן עם היילי ואני נשארת עם ההרגשה של הכעס והתמימות על שהלך כאילו כלום, ומצד שני הרגשה של צמרמורת כשאני נזכרת בכל מה שעברנו באותו הלילה.
הכניסה לבית החולים ולמחלקה עברה בשלום, וכשהגיע הרגע אני חטפתי רעד בכל הגוף. לפני שאליס נכנסה בדלת סובבתי אותה, "היי" לחשתי.
"היי" היא החזירה בקול רועד מפחד.
ליטפתי את לחייה "אפשר לשאול אותך משהו?"
היא הנהנה אליי והביטה בי בדריכות.
"למה את רוצה לראות את אמא שלך אחרי כל מה שקרה?" שאלתי בבלבול.
היא חייכה והושיטה את ידה אל הלחי שלי "אני לא שומרת טינה לאף אחד. אני יודעת שמה שאמא שלי עשתה זה בגלל כל מה שהיא עברה. זה לא אשמתה, היא יכלה להוציא את הכעס על מישהו אחר אבל זה כבר קרה... אני רק רוצה להגיד לה שאני בסדר, שאני שמחה, ושאני סולחת לה"
הנהנתי בעיניים דומעות וחייכתי "כנסי אליה"
היא נכנסה ונעמדתי אל מול דלת לבנה שחדרה לגופי, בדיוק אותה דלת שנכנסתי בעדה כל כך הרבה שנים בשביל אמא שלי - כל יום, כל רגע, כל שנייה ודקה ציפיתי והייתי אחוזת תקווה שהכול ישתפר, או שאני אתעורר ויגידו לי שזה חלום. עד אותו הרגע שפתחתי את הדלת הלבנה בפעם האחרונה ושמעתי צפצוף חזק שפשוט נכנס לי לאוזניים וסירב לעזוב, כמו פעמון חזק שמהדהד הרבה אחרי שהפסיק...
התיישבתי וחיכיתי, כעבור דקות הדלת נפתחה וילדה צעירה ורזה יצאה מהחדר. אליס הביטה סביב בהפתעה, היא צעדה בצעדים כמעט וקושלים, כשהרימה את עיניה אליי ראיתי איך עיניה אדומות ונפוחות מבכי. כשהתקדמתי אליה היא התחילה לרוץ. "אליס!" צעקתי ורצתי אחריה, אך היא כבר מזמן נעלמה. חיפשתי בכל מקום שראיתי, לבסוף החלטתי להתקשר לקיילי ולג'ואי שהיו בדיינר. היא נעלמה לחלוטין.
איפה היא? מה כבר אמה יכלה לומר לה שכל כך הסעיר אותה?
הלכתי ברחובות העיר ושאלתי כל אחד ואחד אם מישהו ראה את אליס, לבסוף אחד השכנים אמר שראה אותה עולה חזרה הביתה. התחלתי לרוץ אל הבית, בעודי מתנשמת ומתנשפת עליתי במדרגות, עוקפת מדרגות ככל יכולתי רק כדי לראות את אליס בבית - בטוחה ומוגנת.
כשהגעתי הדלת הייתה פתוחה, נכנסתי בריצה וראיתי את אליס יושבת על הכיסא ואוכלת סנדוויץ'. "לא ידעתי איך את אוהבת את החביתה אז-" הבטתי בקול הגברי והמוכר שנשמע מהמטבח והתקרב אל אליס. הבטתי בעיניו האפורות והרגשתי סחרחורת גדולה, אחזתי בראשי והבטתי בשניהם.
"לוס" איידן לחש והביט בי. נשמתי עמוק בזמן שהרגשתי את הכעס עולה ועולה שלב...
"מישהו מוכן להסביר לי מה קורה פה?!"
YOU ARE READING
My Angel Or My Devil
Romanceהסיפור מספר על לוס בת ה-20. היא נערה עצמאית שעובדת כמלצרית בשביל להרוויח כסף לטיפולים של אמה החולה בסרטן. היא נערה עקשנית ומציאותית שלא מאמינה כלל בחיים הטובים. במהלך הסיפור לוס תפגוש דמויות רבות, היא תעבור חוויות רבות, קשיים רבים... רובם יהיו קשור...
