פקחתי את עיניי שוב וקמתי מהמיטה. הבטתי סביבי, עוד היה חשוך. כשהבטתי בשעון ראיתי שהשעה הייתה 04:00 לפנות בוקר, זו הפעם השלישית שאני מתעוררת, אני פשוט לא מסוגלת לישון. אני מרגישה מעין מועקה, כאב חזק שמונע ממני להירדם, כל המחשבות האלו שנודדות כרגע בחלל החדר... אני מרגישה כל כך מבולבלת. מאז שלידיה שלחה לי את ההודעה אני מנסה להבין בדיוק מה הולך פה, אם איידן שילם על כל הטיפולים של אמא שלי ושל גבריאלה, איך הוא לא אמר לי את זה בהופעה של אליס? יותר חשוב, למה הוא שילם בשבילי?
מצד אחד אני מתהלכת הלוך וחזור בחדר ומרגישה כעס שמצטבר בי לאט לאט, הכעס הזה שפשוט לא מבין למה הוא משלם עליי סכום כזה גדול, כאילו אני ילדה קטנה שצריכה רחמים ועזרה. ומצד שני, יש את הצד שרוצה לחייך. לחייך על כך שהוא דאג לאמא שלי ושל אליס, זה רק מוכיח שיש בו צדדים טובים.
השיחה האחרונה שלי ושל איידן לא נגמרה בטוב, הוא התייחס אלי בקרירות ובכעס, ואת האמת שאני לא מאשימה אותו. אני בעצמי לא יודעת מה אני עושה, אני מתהלכת מצד לצד בעצבנות ואפילו לא יודעת על מה אני עצבנית. הרי הוא שילם בשבילי על הטיפולים, הסכום המשותף לטיפולים של אמא שלי ולאמא של אליס היו דורשים ממני עבודה בשלוש עבודות, וגם זה בתשלומים גבוהים. אני הרי אמורה להיות שמחה ולהגיד תודה, פשוט לשתוק ולקחת, אבל אני לא מסוגלת.
אני פשוט לא יודעת איך להסתכל לו בעיניים, אני מרגישה שאם אני אראה אותו אני פשוט אברח. אבל אני חייבת לעשות משהו, זה לא יכול להישאר ככה. לבסוף נרדמתי בסביבות השעה 5, כשפקחתי את עיניי כבר הייתי באיחור גדול לדיינר, לעוד משמרת ארוכה ומייאשת. התארגנתי במהירות ורצתי אל הדיינר. כשהגעתי ולבשתי את המדים כבר פניתי אל שולחן מספר 6 "תרצי להזמין?"
פניתי אל האישה שישבה מולי, לפי לבושה וישיבתה ציפיתי שהיא לא תשב באיזה דיינר אלא סביב שולחן מפואר בארוחה עם הנשיא. הלבוש המפואר והיוקרתי שלה ישב עליה בטבעיות, החצאית המהודקת והקצרה הייתה צמודה, וחשפה זוג רגליים ארוכות. החולצה הלבנה בעלת המחשוף הייתה סגורה עם ג'קט שחור שתאם לחצאית. "או", ענתה בקול נעים "כן"
היא הרימה את פניה והביטה בי בעיניה האפורות, בחנתי את שיערה הבלונדיני שגלש בגלים במורד גבה. "הייתי רוצה להזמין פנקייקים" ענתה וחייכה אל האישה המבוגרת שישבה לידה. הנהנתי ופניתי אל האישה המבוגרת "אני הייתי רוצה חביתה וסלט טבעי"
הנהנתי "מה לשתות?"
"תה" ענתה האישה הצעירה והביטה בי "פעמיים"
הנהנתי בחיוך ופניתי אל המטבח "הארבי"
"שלום לך חמודה" הוא ענה והתעסק עם הסלט שחתך "אני שמח שיש לך זמן בשבילי"
צחקתי "אני מצטערת הארבי"
הוא נאנח ורץ אל המחבת המלאה בשמן שפצפצה כשהצ'יפס נחת בתוכה. "את בעננים בזמן האחרון קטנה שלי" ענה וחזר לחתוך את העגבנייה.
YOU ARE READING
My Angel Or My Devil
Romanceהסיפור מספר על לוס בת ה-20. היא נערה עצמאית שעובדת כמלצרית בשביל להרוויח כסף לטיפולים של אמה החולה בסרטן. היא נערה עקשנית ומציאותית שלא מאמינה כלל בחיים הטובים. במהלך הסיפור לוס תפגוש דמויות רבות, היא תעבור חוויות רבות, קשיים רבים... רובם יהיו קשור...
