פקחתי את עיניי אל אור השמש, אוטומטית ידי נשלחה אל הצד השני של המיטה, אתמול הצד הזה היה תפוס וכעת הוא ריק...קמתי מהמיטה והסתובבתי בכל הבית, עדיין אחוזת תקווה קטנה שאולי אני עוד חולמת, ומי שרציתי לראות יתגלה באמצע דרכי.
אחרי הלילה הנפלא שלי עם איידן הגיעה הרגשה של מועקה, אולי אפילו קצת כאב, אין יכולת לתאר את זה. רק ההרגשה של ניצול. התיישבתי על המיטה וחיכיתי, אני בעצמי לא הבנתי למה אני מחכה אבל ידעתי שאני מחכה למשהו שלא יקרה, איידן לא ייכנס בדלת ויגיד שהלך לקנות לנו משהו, או שקרה משהו חשוב... הוא הלך.
עם כמה שלא רציתי, קמתי והתארגנתי ליום חדש שציפיתי שייגמר במהירות. נכנסתי למקלחת החמה ושטפתי את כל הזכרונות שהיו בראשי, אבל כל רגע שעצמתי את העיניים והמים הבוערים זרמו על גופי, הדבר היחיד שהרגשתי זה את המקומות שבהם איידן נגע בי, הרגשות האלו, ההרגשה החמה הזאת שרק גרמה לי לצמרמורת. פקחתי את עיניי באיטיות ויצאתי מהמקלחת, התלבשתי ויצאתי אל הדיינר. הרגשתי כמו זומבי, כאילו היום לא נגמר, כאילו אני עומדת למות...
בלי שאפילו הרגשתי כבר נכנסתי לדיינר והתחלתי לעבוד, בשנייה כבר הגשתי צלחות מלאות באוכל לשולחנות, ואיני מרגישה כלום. הראש שלי תפוס בגלל מחשבה אחת...
האם מה שהיה אתמול זה סתם?
כל המילים היפות שגרמו לי להסמיק ולחייך, ההבטחות הקטנות שגרמו לי להרגיש חשובה, או כל הנשיקות... כל נשיקה קטנה שלו הרגישה כמו מעוף לאוויר.
"לוס!" קולה של קיילי קטע את המחשבות שלי.
"לקנות לך מכשיר שמיעה?" היא שאלה בחיוך.
"מה?" שאלתי בבלבול.
"גם מילון לקנות לך?" צחקה.
חייכתי קלות והמשכתי לשפוך מלח לתוך המלחייה הקטנה.
קיילי משכה בידי והובילה אותי לצד "מה קורה לך?"
"למי?" שאלתי בבלבול.
"לך!" הרימה קיילי את קולה.
"אני לא מרגישה טוב" מלמלתי ואחזתי בבטני שהחלה לכאוב.
קיילי הביטה בי בסקרנות "לוס בבקשה דברי אליי"
נאנחתי והבטתי בעיניה שנפתחו בפחד, עם כמה שרציתי לשתוק ולשמור את זה לעצמי, לא הייתי מסוגלת. כנראה שזה מה שאת מרגישה כשחברה שלך בצרה, את מרגישה שהצרה היא חלק ממך. אבל איך אפשר לדבר כשאתה כל כך מבולבל? כשאתה לא מבין לאן פונות המחשבות הנודדות שלך, כשאתה מרגיש שלא משנה מה אתה עושה הכול יוצא לך רע, ולעיתים ההרגשה הזאת שחודרת לך למחשבות הכי סופניות שקיימות בך.
איך אני יכולה להבין מה קורה לי? כי מגיע הרגע והתקופה הזאת שאת מבולבלת מכל הבעיות שצצות לך. עוד בעיה ועוד בעיה, ולפני שנפתרת מבעיה אחת אז צצה לה עוד אחת. איך אני יכולה לספר לקיילי מה קרה לי אם אני בעצמי לא יודעת?
אני מרגישה רע, אני מרגישה לבד כמו שבחיים שלי לא הרגשתי. כל השיחות עם איידן אתמול בלילה, כל מה שעשינו והדברים שהוא אמר לי, אני מרגישה שזה קרה וכעת הוא חזר למלא את המחויבות שלו, יחד עם היילי.
אולי זאת ההרגשה הזאת של ניצול? כי אני כל כך תמימה ולכן איידן ניצל אותי? כל המילים האלו שסמכתי עליהן וכל ההבטחות לגבי מה שיקרה, ולבסוף הכול שקרים? לקום בבוקר כשהגבר שאיתו שכבת בלילה כבר לא שם, ההרגשה היחידה שיכולה להיות לך בלב זה הרגשה של ניצול. או שאולי מה שקורה לי זה שלפעמים מה שאני מרגישה כבר עומד להתפוצץ, שאני כבר לא יכולה להרגיש כמו בן אדם, אני עוברת את אותו הדבר, מרגישה את אותם הדברים. אבל מה באמת קורה איתי? ולמה אני כל כך מבולבלת עם המחשבות של עצמי?
הרמתי את מבטי אל עיניה הגדולות של קיילי ולחשתי בקול שכמעט ולא נשמע "אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ"
התחלתי להיחנק, כל האוויר כאילו נכנס לפי ומשם לא יכול לצאת, התחלתי להתנשם ולהשתעל. קיילי נבהלה והובילה אותי החוצה, עקבתי אחריה ומיד הרגשתי את הרוח הקרה מלטפת את פניי. התחלתי לנשום ולהירגע, ואז באותו רגע התחלתי לבכות. לבכות על כל מה שעברתי ועל כל מה שקורה לי, על הרגשות העזים שתוקפים אותי בלי סוף, על המבחנים שמישהו ביקום מציב לי כל יום ויום, אותם מבחנים שאני מתאפקת שלא לזרוק אותם ופשוט להפסיק. אותם המבחנים שנקראים החיים.
השיא קרה היום, כשהתעוררתי למיטה ריקה אחרי שהבטיחו לי שזה לא יקרה. כשאותה ההרגשה גורמת לי להבין שאחרי שהתגברתי על הפחד שלי והתמסרתי, אני שוב לבד. האם?
וכרגע אני פשוט בוכה, וכל מה שאני צריכה זה חיבוק מהחברה האמיתית שלי. והיא פה ומחבקת אותי מבלי לשאול כלום, אני מניחה שזה מה שחברות עושות. הן עוזבות הכול ורצות אל החברה לא משנה מה קרה ביניהן לפני, הן לא עוזבות אותך, הן לא משחקות באגו... הן פשוט חברות. ובזמן הזה אני שואלת את עצמי האם הייתי חברה טובה? האם דאגתי לקיילי כמו שהיא דאגה לי כל הזמן הזה? או שאולי כל מה שעשיתי היה להתעסק בבעיות של עצמי? האם אני הסיבה להכול?
אולי הייתי תמימה מדי, טיפשה מדי, רכה ועדינה מדי...
קיילי ניגבה את הדמעות שלי וחייכה אליי "ועכשיו? קומי"
עשיתי כדבריה וקמתי, כשהבטתי בה מיד הבנתי כמה היא עזרה לי. חיבקתי אותה חיבוק ארוך ולראשונה חייכתי. כשסיימנו את העבודה הלכנו הביתה, שתינו. ישבנו ודיברנו על הכול, כל מה שעובר על שתינו. ובלי אגו ובלי סודות - סמכתי עליה.
YOU ARE READING
My Angel Or My Devil
Romanceהסיפור מספר על לוס בת ה-20. היא נערה עצמאית שעובדת כמלצרית בשביל להרוויח כסף לטיפולים של אמה החולה בסרטן. היא נערה עקשנית ומציאותית שלא מאמינה כלל בחיים הטובים. במהלך הסיפור לוס תפגוש דמויות רבות, היא תעבור חוויות רבות, קשיים רבים... רובם יהיו קשור...
