להיות איתו

פרק 1- הביקור

פתחתי את העיניים שלי לצליל השעון המעורר, כיביתי אותו וחזרתי לישון. 

פעם שנייה, פותחת את העיניים לצלצול הטלפון שלי, מיילי מתקשרת, אני משתיקה וחוזרת לישון.

פעם שלישית, פותחת את העיניים לדפיקה בדלת, מעיפה את השמיכה על הפנים ונאנחת. הזר בדלת מגביר את הדפיקה, "אני לא פה!" נהמתי על הדלת, "כריס, קומי יש לך שעת אפס היום!" מיילי צועקת מעבר לדלת, פתחתי לה את הדלת והתיישבתי על המיטה, "אני חולה!" נקטתי. היא הניחה יד על המצח שלי.. "את לא חולה, את שבוזה יש הבדל!" נשכבתי על המיטה וכיסיתי עם השמיכה את הפנים, "אין!" קבעתי. מיילי משכה ממני את השמיכה וזרקה עליי חולצת טי-שירט שחורה וג'ינס כחול כהה. פשטתי מעצמי את הפיג'מה והתלבשתי. "מרוצה?" צעקתי עלייה תוך כדי שאני נאבקת בג'ינס הסקיני שלי. "את נראית מעולה, בייבי!" מיילי חייכה ויצאנו מהבית, "שמעתי שמר ורנר הולך לעשות לנו בוחן פתע היום..." מיילי אמרה והשליכה גרנולה ממויינת לפיה, "אוח, למי אכפת? מר ורנר מלמד את אותו החומר מאז שהיינו בכיתה ג'!" אמרתי בעצבים. "טוב אחותי, את חייבת להרגע! זה יום ראשון לא סוף העולם!" היא חייכה אליי וקרצה.. "אני מניחה שאת צודקת.." נאנחתי ונכנסו לשערי בית הספר, הלכתי אל הלוקר שלי ושלפתי משם את מחברת ספרות אנגלית, נכנסתי לכיתה כשפתאום נער התנגש בי, "ריאן, שוב פעם?" הסתכלתי עליו "סתכלי לאן את הולכת פעם הבאה?.." אומר ונכנס לכיתה... התיישבתי ליד מיילי וחיכינו לגברת וויזלי שתכנס לכיתה.

הגברת וויזלי נכנסה לכיתה וליידה נער גבוה ממנה בכמה ראשים, גברת וויזלי איך נומר? אישה קטנה... ככה שמכיתה ה' רובינו יותר גבוהים ממנה, אבל הנער ההוא? היה גבוה מרובינו, הוא היה שרירי והשיער שלו היה מסורק לאחור, צבע העור שלו היה די כהה ומרחוק אפשר היה לראות את העיניים הכחולות שלו, כן... הנער הזה לגמרי לוהט! "שלום כיתה, תכירו את כריסטיאן, הוא הולך לבקר פה למשך שבוע ובסופו, הוא כנראה יעבור לכפר, קבלו אותו יפה! כריסטיאן, אתה רוצה להגיד משהו?" הגברת וויזלי אמרה באושר,  הוא הסתכל על הכיתה לרגע, "רק כריס, לא אוהב שמות ארוכים." "אוקיי, עכשיו תלמידים אני אעביר אתכם מקומות! נראלי שנתנו לכם מעט יותר מידי חופש." גלגלתי את עיניי וחיכיתי לגזר הדין שלי. "מיילי את ליד שון, דניס אתה ליד ארין, מיירן את ליד ג'יין, ריקו וסיירה, הארי ואליסון, כריס! את תשבי ליד... כריס!" היא פצחה והבעה מאושרת על פנייה, היא צחקה לרגע ומלמלה שוב ושוב "כריס וכריס, כמה שאני מצחיקה!" התיישבתי משמאלו. "אהמ.. אני שמאלית, אולי כדאי שנתחלף במקומות?" הוא חייך ולחש "אין צורך, גם אני שמאלי." הילד הזה, דומה לי בקטע קצת מפחיד... "אוקיי.." לחשתי וסידרתי את השולחן, המורה התחילה ללמד, הוא לא הפריע... זה כבר טוב! אני והפרעות הקשב שלי שונאות כשמפריעים לנו ללמוד, הגיע סוף היום, נגשתי ללוח התורנות, "מטבח- כריסטינה ווירלסון, כריסטיאן גונאס, מיילי סמוק, גיימס אוקספורד. עוד פעם מטבח? טוב לפחות מיילי וג'יימס איתי או ש...? מיילי וג'יימס רצו אליי, "אנחנו לא יכולים לעשות היום תורנות מטבח! אז תעשי את זה בשבילי?" מיילי התנשפה "תודה! את החברה הכי טובה שיש!" היא אמרה עוד לפני שבכלל הספקתי לענות, נתנה לי חיבוק ורצה וג'יימס אחריה... "אז אני מניח שזה רק שנינו.." שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי, "מתי מתחילה התורנות?" כריס שאל, "עוד שעה וחצי בערך, לך תנצל את הזמן לישון קצת." אמרתי וחייכתי, "חשבתי יותר על סיור..?" הוא בקש, הנהנתי ויצאנו, "אז...? למה הגעת לאייזק?" שאלתי וראיתי שהוא מרכין את ראשו "אתה לא חייב לענות... אתה יכול, אבל רק אם אתה רוצה.. אני מדברת המון? אוקיי! אני אסתום אתה תדבר, אבל רק אם אתה רוצה.." שמעתי אותו צוחק, הסמקתי. "ממה את בלחץ? הגעתי פה כי הייתי מעורב במשהו שהלא הייתי צריך להכנס אליו, אז החליטו שזה או מוסד לעבריינים צעירים, או פה..." "ובחרת בכפר?" שאלתי, "ההורים שלי בחרו בכפר, הסכמתי לנסיון." ענה, "ו.. איך אתה מתרשם?" ראיתי אותו מחייך, "מקום נחמד, ילדים נחמדים..." הגענו ליער, "עכשיו יש לנו שתי אפשרויות, או שנעבור דרך היער לעיר ונלך לאחד מהסניפים של סטארבאקס, מה שאומר שנאחר לתורנות, או... שנלך לתורנות עוד חצי שעה ובנתיים נוכל לשבת בבית הקפה של הכפר." שאל, "למה להסתבך, נלך לתורנות ואחרייה נלך לסטארבאקס אפשר לקרוא לעוד כמה ילדים מהשכבה." אני לא רוצה להסתבך בגללו, למרות שהסניף של סטארבאקס די קרוב. הגיע הזמן לתורנות המטבח, כריס ואני שטפנו את כל הכילים ואז היינו צריכים לבשל ארוחת ערב, "מה נכין?" שאלתי ודפדפתי בספר מתכונים." הוא סגר את הספר מתח את ידיו "שואו טיים! שבי ותהני מההופעה." הוא אמר, התיישבתי מולו כמו שהוא בקש, "לוקחים רוטב עגבניות, שופכים אותו למחבת," הוא אמר והדגים, "מוסיפים עגבניות, בצל וגמבות, ומערבבים," הוא היה נראה כל כך מצחיק, הוא עשה פעולות ותנועות חדות ונראה כאילו זו הפעם הראשונה שלו במטבח, "מוסיפים ביצים,"הוא לקח ביצים ושב אותם לתוך המחבת, "ונותנים לזה להתבשל." מחאתי כפיים וצחקתי, "אני בטוח בבערך 60% שזה יהיה אכיל!" הוא אמר והעביר יד בשיערו, "אני מקווה, גברת קליין אמורה לבוא ולטעום את זה..." אמרתי וגיחחתי. הגשנו את זה לשאר התלמידים וברחנו מחדר האוכל, "אם מישהו יחטוף קלקול קיבה, אני מאשימה בזה אותך...!" אמרתי וצחקתי "אז אני מאשים את העגבנייה," הוא צחק, "ערב טוב כריסטיאן, נראה אותך במפגש השכבתי?" שאלתי, "כן, ערב טוב כריסטינה." נער נחמד בסך הכל... לא כזה גרוע, בכלל לא גרוע! נו בסדר הוא די טוב.