להיות איתו

פרק 26- נשף האביב

זה אמור היה להיות הסוף של הסיפור, החבורה שלנו התאחדה, כריסטיאן ואני חזרנו... הכל שב על מסלולו בשלום... אבל אז...
~
"לא! לא!! זאת הייתה טעות." כריסטיאן צעק והלך ממקום למקום, נותרתי בלי מילים להסתכל עליו.
"לא הייתי צריך לנשק אותך, איזה מפגר!" הוא הרביץ לקיר, קמתי ונגעתי בכתיפו, הוא נרגע. "מה יש לך? אני לא מכירה אותך ככה." הוא הסתובב אליי, "אני אפגע בך." הוא אמר, השפלתי את ראשי, הוא הרים את ראשי, "אני אפגע בך כריסטינה, את תשנאי אותי." בחיים לא ראיתי את כריסטיאן במצב כזה, "כריסטיאן.." הוא השפיל את מבטו, "תסתכל עליי!" נקטתי, "הכל בסדר, אנחנו צריכים קצת זמן כל אחד לעצמו. אף אחד לא צריך לדעת מכלום." העיניים שלו נצצו והיו אדומות, תמיד הערכתי בנים שבוכים, אני חושבת שזה משדר בגרות וגבריות. "אני אוהב אותך." הוא לחש, חבקתי אותו בכל הכח. "נגיד להם שליבנו את העניינים בנינו והסכמנו להיות ידידים." הוא הנהן והסכים...
~
"נו אז הזוג המאושר חזר?" ג'יימס שאל, מתי בכלל הוא הגיע לכאן? חייכנו שנינו אחד אל השני, "החלטנו להיות ידידים, זה עדיף ככה..."
כריסטיאן אמר, צמצמתי את עיניי לכיוונו, "כן, לא הסתדרנו ביחד כזוג, אנחנו לגמרי פנויים לדרך חדשה." אמרתי, ראיתי את הוריד במצחו של כריסטיאן מתבלט, וצחקתי, גם הוא צחק. מיילי ואריאנה לא הפסיקו להסתכל זו על זו, קנדה נראתה מרוצה, ג'יימס כרגיל נראה מאוהב, ותומאס רק בחן כמה קלוריות יש בשקית הגזרים הקטנים שמולו, אני וכריסטיאן לא הפסקנו להסתכל זה על זו, שמחתי שדברנו, שמחתי שהכל הסתדר, בערך...
~
תומאס אמר שיש לו הפתעה, הוא אמר שאכנס להתקלח וכשאצא הפתעה תשב למולי, עשיתי כדבריו, נכנסתי להתקלח, יצאתי, לבשתי את השמלה הצהובה שלי והסתרקתי, "אני יכולה כבר לצאת?" שאלתי, "לא!" הוא צעק, "תעשי פן בינתיים." עשיתי כדבריו, פנפנתי את שיעורי, העברתי בייביליס בקצוות ועשיתי קוקו מחצי שיער, אהבתי את הפשטות של התסרוקת. יצאתי מהמקלחת, ולנגד עיניי נגלה נער יפה טוהר, גבוה, שרירי ו בלונדיני, "תכירי כריס, זה הארי. החבר שלי." לתומי יש חבר! "היי הארי, אתה בא איתנו לנשף אני מבינה?" הוא הנהן בנימוס ולחץ את ידי, "אני חייב לציין שאת יפיפיה. "הארי, לי אתה לא מחמיא ככה." הארי ותומאס נשקו זה את זה, הם זוג כל כך יפה. אחרי שסיימתי לאפר את עצמי, יצאנו לנשף. אני עמדתי באמצע, משמאלי עמד תומאס, מימיני הארי, נכנסו את הלימוזינה, הנסיעה הפעם עברה בצורה חלקה, הגענו אל האולם נורא מהר, שמחתי לגלות שמיילי  וג'יימס באו ביחד, הם נראו כל כך יפים ביחד, שמחתי לראות שאריאנה בסוף מצאה בן זוג ובאה עם ריאן, שמחתי לראות שהאולם היה מעוצב כמו שצריך, נכנסנו כולנו אל האולם, על שולחן 440 היה פתק עם השמות שלנו, התיישבנו כולם, דברנו, רכלנו ומיילי ואריאנה רק חפשו משהו לאכול, רק כריסטיאן היה חסר, השם שלו היה כתוב על הפתק שלנו, אבל הוא לא היה... גם לאחר שעה הוא לא הגיע, כעבור שעה וחתי כבר איבדתי תקווה שיבוא. ואז קנדה נכנסה, היא לבשה שמלה ורודה ארוכה שהבליטה את השיזוף שלה, השיער שלה היה אסוף לפקעת מדהימה, הפנים שלה זהרו ולרגע הרגשתי נחותה לידה. אחריה כריסטיאן נכנס, הידיים שלו היו בכיסים והוא היה נראה עצוב, לא שאלתי למה..
~
"אייזק, כולכם מוזמנים לרחבת הריקודים." מנגינת סלואו התחילה להתנגן, תומאס רקד עם הארי, מיילי עם ג'יימס, אריאנה עם ריאן, וקנדה נסתה ללא הצלחה למשוך את כריסטיאן לרחבת הריקודים, עד שהתייאשה להלכה לרקוד עם דרייק לונגבוטום בכיתה ט9, נשארנו רק שנינו בשולחן, "שלושה חודשים ושעתיים, נשקתי אותך בפעם הראשונה." חייכתי אליו, "אני שמחה שפתרנו את הכל." עברתי לשבת לידו. "גם אני." הוא לחש באוזני, "למה נראת עצוב כשנכנסתם אל האולם?" שאלתי, "כי הייתי מעדיף לקחת מישהי אחרת איתי לנשף..." הוא אמר את המובן מאליו. "רוצה לרקוד?" הוא שאל, "בקטע ידידותי כמובן." הוא הוסיף, צחקתי ומשכתי את ידו, קנדה נראתה כל כך מקנאה , זה הסב לי אושר, בדיוק כשהגענו לרחבה המנגינה התחלפה למחיקה קצבית ומרקידה, רקדתי מאושרת, כי הייתי מאושרת... החברים שלי איתי, כולם. הכל חזר לנקודת ההתחלה, סוף סוף, אפשר להגיד שהכל בסדר.