להיות איתו

פרק 5: בקרים

אתמול בלילה היה מדהים, מטר המטאורים היה יפיפה! נהנתי כל כך, אני אפילו לא מסוגלת להסביר כמה יפה זה היה. כשהלכתי לישון הדבר היחידי שחשבתי עליו היה השבוע האחרון.

היום כריס אמור להרשם סופית לאייזק, היום יש לי שעת אפס, היום יש לי מבחן פותח בספרות אנגלית, התעוררתי ולא יכולתי לקום מהמיטה! מורים מטורפים! סיימנו ללמוד בשתיים לפנות בוקר, איך אני אמורה לתפקד היום? לבשתי חליפת טרנינג בצבע טורקיז של אדידס ועשיתי גולגול מנקה, לא אכפת לי איך אני נראית! אני רוצה לישון! הגעתי לבית הספר וממש לא הופתעתי לגלות שרוב השכבה שלי לבושה בסרבול ועם שקיות ענקיות מתחת לעיניים! כולנו תשושים.

"תלמידים יקרים! בוקר טוב!" קולה הצווחני של וויזלי נשמע רע מתמיד והעוצמה של הרמוקלים דאגה להחריש את כולנו, ראיתי את כל תלמידי בית הספר מכסים את האוזניים. "סבטלנה, תנמיכי מעט את הרמקולים!" אחד התלמידים של שכבת יב' צעק ואיך שהוא המזכירה שמעה אותו. "היום יערכו הבחירות למועצת התלמידים! לכן אני ממליצה לכל מי שרוצה להתמודד להכין מצע וגם, ביום שישי יערך נשף פתיחת השנה! לכן היום במקום תורנות צהריים מי שירצה יוכל לצאת ולקנות שמלה ולעשות תורנות כפולה מחר או תורנות ערב. המשך יום מקסים!" הצרחות של השמיניסטים לגמרי דאגו להחריש אותי. האמת היא שאני מסוגלת להבין את ההתלהבות, אייזק משקיעים בנשפים מאוד, כל שכבה בחטיבות העליונות מקבלת נשף משלה והיסודי עורכים מסיבה משותפת. הבחנתי בכריסטיאן, הוא עצמו היה לבוש בטרנינג אפור של נייק עם גופייה לבנה פשוטה ובכל זאת לא רציתי שיבחין בי. בבקשה שלא יראה אותי, בבקשה לא! "כריסטינה!" שמעתי מאחורי, "תודה רבה לך!" מלמלתי לשמיים "היום אני נרשם!" חייכיתי אליו חיוך תוך שהעברתי חתיכת שיער אל מאחורי אוזניי, הוא פתח את פיו, "את שמחה?" הנהנתי "כן" עניתי בהחלטיות אבל לא התלהבתי, "אוקיי, אז... אני אראה אותך בכיתה." חייכתי אליו וראיתי אותו מסתובב לכיוון הכיתה לא כל כך מבין מה הלך פה בדקה וחצי שדברנו.. "כריס!" קול צווחני וערני במיוחד נשמע מאחורי, ידעתי שזאת מיילי... "כמה אנרגיות יש לך על הבוקר?" נאנחתי ולא יכולתי להשאר אדישה למה שהיא לבשה, חולצת טרנינג כתומה של אחיה הגדול שלומד גם הוא באייזק ביחד עם מכנס שתואם לצבע שלי והשיער שלה היה נראה כאילו היא התקוטטה עם מאוורר... "אבל נראית טוב כרגיל." צחקתי, "סתמי! לא היה לי זמן להתארגן יצאתי כמו שהתעוררתי ויעדעתי שכולכם תראו ככה..." היא פרסה את הידיים שלה כך שאראה שרוב השכבה נראית ככה, כל השכבה הסתכלה עלייה, "כולנו נראים רע, אבל את מיוחדת!" חייכתי אלייה וגררתי אותה אל חדר הלוקרים שתמיד יש לי בו בגדים להחלפה ומסרק, אפילו שמיילי קצת יותר מלאה ממני הבגדים שלי עולים עלייה, הושטתי לה סט טרנינג תואם לשלי, דחפתי אותה לתוך השירותים והיא נכנסה לתא, "עכשיו תתלבשי!" היא הורידה את הבגדים וזרקה לי אותם בזריזות אל מחוץ לתא, תוך כמה שניות היא יצאה לבושה כמוני בדיוק, היא אפילו לא טרחה להסתרק, רק השאירה את שיערה השחור והפרוע פזור, "שיקפצו לי." אמרה לפני שיצאנו מהשירותים, נכנסנו לכיתה, "קרדשיאנס, מאחרות שוב?" פרופסור דורקהנאם ירה לכיוונינו בשנייה שכף רגלינו דרכה בכיתה, "קרתה תקרית חמורה, לא יקרה שוב." מיילי נסתה שלא להתחצף, "מתאים לך פסים!" חייכתי לפני שהתיישבתי בכיסא שלי ליד כריסטיאן, "מתאים לך פסים? לא יכולת למצוא משהו יותר מתחנף?" הוא לחש לכיווני, "בוקר טוב כריסטיאן." שיעור המתמטיקה הארור התחיל, כרגיל כריסטיאן פתח את כל המשוואות שהיו על הלוח, כרגיל פרופסור דוקרהנאם שיבח אותו וכרגיל, אני? לא הבנתי כמעט כלום ממה שקרה שם.

השיעור הארור נגמר, מיילי ואני יצאנו להפסקה קצרה שלא כתובה בלוח הצלצולים, "שמעת על הנשף?" היא שאלה וקנתה סוכרייה על מקל בקפיטריה של בית הספר, "שמעתי, שמעתי..." עניתי, "כריס? הזמין אותך?" לא הבנתי מאיפה באה השאלה הזו, "לא, למה שיזמין?" היא גלגלה עליי עיניים "מה?" לא באמת הבנתי מה היא רוצה, "נו באמת כריס! את עיוורת או מה?" הסתכלתי עלייה במבט של 'מה?' "כריס רוצה אותך מטומטמת! ואת רוצה אותו גם! שלא תעזי להתמם!" נכון ולא, אני כן מחבבת אותו אבל לגביי מה שהוא מרגיש כלפיי אני לא בטוחה.." הסתכלתי עלייה הפעם במבט של 'מאיפה הבאת את זה?' "הרי את בעצמך אמרת לי שהוא בקש שתעזרי לו במתמטיקה למרות שבפועל הוא החכם ואת מטומטמת!" היא אמרה ונראתה מרוצה שהסיבה שהביאה, "יכולות להיות מליון סיבות, זה לא אומר כלום!" עניתי לה מרוצה בעצמי וקצת מסמיקה כשאני חושבת על האפשרות שהוא עשה את זה כדי להיות איתי, "מה שתגידי אחותי..." היא נאנחה בייאוש.

~~~~

טוב אז זה היה הפרק, מאוד מקווה שאהבתן, תגיבו לי מה אתן חושבות...