נקודת מבט כריסטיאן:
*פלאשבק*
"את לא מתכוונת לדבר איתי?" נזכרתי בתורנות הספרייה אתמול, "אני לא כועסת עלייך בכלל!" כריסטינה הזעיפה את פנייה, גיחכתי מעט "אם כך, מה זה המבט הזעוף על הפנים שלך?" היא הזעיפה את פנייה יותר דבר שגרם לי לגחך עוד יותר, "אתה כל כך מעצבן!" היא הגבירה את קולה, "את כל כך מסובכת!" הגברתי את קולי בעצמי. "שקט זו ספרייה! לא סדנה לעצבים!" הספרנית צעקה, "יופי תראה מה אתה עושה?" היא כעסה, "איך זה שבסוף אני אשם?" שאלתי וגיחכתי שוב. "תפסיק עם זה!" היא הגבירה את קולה שוב והספרנית סמנה עם אבצעתה לשקט, גיחכתי שוב, "עם מה?" פנייה של כריסטינה הפכו אדומות מרגע לרגע, "עם הגיחוך הזה!" גיחכתי בכוונה לעצבן אותה, היא פשוט הלכה עם הסמקה על הפנים וחצי חיוך, לא ברור היה לי מה הלך פה, אם זה היה ריב בין ידידים או אם היא מרגישה אליי משהו ומקנאה בכך שאני יוצא עם קלואי לנשף.
*סוף פלאשבק*
לבשתי את החליפה שלי, השעה הייתה שבע וארבעים, כבר הייתי צריך לצאת לכיוונה של קלואי כדי לאסוף אותה, התחרטתי על כך שהזמנתי אותה, אני לא רוצה לפגוע בה. אבל אני כבר מרגיש שאני מתפוצץ! אני אוהב את כריסטינה!
נקודת מבט כריסטינה:
אתמול אחרי התורנות הזוועתית הוויכוח שלי עם כריסטיאן, הגעתי אל הדירה שלי, בפתח הדלת הייתה חבילה, נכנסתי אל החדר שלי מנערת את החבילה כדי לבדוק שזו לא פצצה, זה משהו שאחותי הקטנה מכריחה אותי לעשות. היא ראתה יותר מידי טלוויזיה, אחרי שהייתי בטוחה שזו לא פצצה פתחתי את החבילה, והשמלה שלי הייתה שם! היא הייתה כל כך יפה, היא הייתה אדומה, ארוכה אבל לא מאוד, היא לא הייתה צמודה והכתפיות שלה היו עבות. בדיוק השמלה שדמיינתי, זו השמלה היפה ביותר שעיצבתי.
לבשתי את השמלה שלי ונעלתי את נעלי העקב השחורות שלי. השעון הראה על שבע וארבעים, חיכיתי לריאן שיבוא לאסוף אותי אל הנשף. שמחתי על כך שאני הולכת לנשף ושהשלמנו, אבל הייתי רוצה שזה יהיה כריסטיאן הנער שאני מחכה לו.
דפיקה בדלת נשמעה, "אתה יכול להכנס." אמרתי, הוא נכנס אל חדרי, ריאן, היה לבוש בחליפה שחורה מרהיבה ונראה נהדר! שנאתי את זה שאני יוצאת לנשף אם נער שאני לא אוהבת, אבל אנחנו ידידים! רק ידידים! אז זה בסדר! "שנצא?" הוא שאל, הנהנתי בחיוך, הוא סימן עם ידו שאניח את שלי על שלו, הנחתי ויצאנו. הדרך אל האולם הייתה מצחיקה, נזכרנו בדברים שקרו לנו לפני שנים. כשהגענו אל הלימוזינה ריאן פתח לי את הדלת, האווירה הייתה נעימה, נהניתי להיות בחברתו שוב אלא שפתאום...
"יש פנצ'ר..." הנהג מודיע, לבי החסיר פעימה "מה עושים?" שאלתי מקווה לתשובה מספקת, "מיותר שתשארו כאן, תכנסו ללימוזינה אחרת." הנהג אמר ובחן את הגלגל הנפול, "יופי! ממש יופי!" מלמלתי.
~~~
"תסעו איתם, ג'ייקוב הוא חבר טוב שלי והוא ישמח להסיע גם אתכם!" דילן הנהג אמר, נכנסנו אל הלימוזינה של הנהג שעכשיו התברר ששמו ג'ייקוב, ולמי שהיה שם, לא ציפיתי. "כריסטיאן?" שאלתי מבועתת, הוא השפיל את מבטו, זה כאב.
נקודת מבט כריסטיאן:
"יש לזוג ההוא פנצ'ר, אכפת לכם אם ייתפסו איתנו טרמפ?" ג'ייקוב הנהג שאל, "לא, לא! כמה שיותר אנשים יותר שמח!" קלואי שמחה, היא כל כך נחמדה תמיד! "גם לי אין בעיה." אמרתי אמת, הופתעתי לראות שמי שנכנסו היו כריסטינה וריאן, 'זוג?' מה פתאום הנהג מכנה אותם זוג? הם זוג?
"כריסטיאן?" קולה הרך של כריסטינה נשמע, היא הייתה לבושה בשמלה אדומה מדהימה! היא הייתה כל כך יפה, כל כך קינאתי בכך שריאן זכה לקחת אותה לנשף ולא אני! אני והפחדנות שלי! השפלתי את מבטי שלא תראה איך במהירות הפכתי לעצבני, ריאן התיישב לידי, קלואי מולו מה שהשאיר את כריסטינה מולי... מביך.
"אז כריס? איך לך במתמטיקה, עדיין צריכה את העזרה?" קלואי שאלה וגרמה לכריסטינה להתבייש, היא הזעיפה את פנייה, אני שונא כשגורמים לה לכעוס. "כן, אבל אני חושבת שהסתדרתי." היא חייכה חיוך מזויף, אני יודע שקלואי לא התכוונה לעצבן, אבל זה בכל זאת קרה וזה עצבן אותי. "את יודעת שאת עדיין יכולה להעזר בי אם את צריכה, ברצינות! אני נורא מתגעגעת לשיעורים איתך!" קלואי אמרה, הערכתי את זה שהיא הייתה עוזרת לה, ידעתי שכנראה בזכות קלואי אני זוכה לראות את כריסטינה איתי בשיעורי מתמטיקה, כי לולא העזרה של קלואי כנראה שכריסטינה לא הייתה מצליחה לעמוד בקצב. הודתי לה בלב! והיא קרצה לי. 'מה?' הראש שלי התבלבל, לא הבנתי מה הייתה הקריצה הזו אבל הבנתי שקלואי יודעת משהו.
כשירדנו מהלימוזינה קלואי לקחה אותי לצד, "אתה נורא דפוק אתה יודע?" היא אמרה! "ממש ראו את זה עלייך!" הפכתי למובך, "את כועסת?" שאלתי, "לא! ממש לא! תשמע אני יודעת שאני לא נראית אדם נחמד, אבל אני באמת משתדלת להיות טובה, ואם הזמנת אותי לנשף רק כי פחדת שהיא תסרב זה בסדר מבחינתי, למרות שגם פה יצאת אדיוט! היא ממש דלוקה עלייך!" חייכתי חיוך מאוזן לאוזן "את חושבת?" היא הנהנה. חיבקתי אותה והרמתי אותה. הייתי כל כך מאושר, "עכשיו לך ותעשה משהו לפני שיהיה מאוחר!" היא צוותה, נשקתי לה בלחי ונכנסו ביחד אל הנשף.
נקודת מבט כריסטינה:
כשיצאנו מהלימוזינה לא יכולתי שלא להבחין בכך שקלואי לקחה את כריסטיאן לצד, היא דברה, ואז הוא דיבר, ואז היא צחקה... ובסוף הוא חיבק אותה ונתן לה נשיקה חמודה על הלחי! לא יכולתי לסבול את זה! זה שרף לי את הלב מבפנים, קינאתי ברמה מטורפת! אני שונאת אותו! אני שונאת אותה! נכנסתי אל האולם עצבנית.
YOU ARE READING
להיות איתו
Teen Fictionהיי, אני כריסטינה אבל שלא תעזו לקרוא לי ככה, אני אכחיש! תקראו לי כריס. אני לומדת בכפר נוער, זה בעצם מקום עם בתים לנערים ובמרכזו בית ספר. הבית ספר שלי הוא מקום מאוד מיוחד, מוזר, אבל מיוחד9ף! מה שבטוח? לרגע לא ישעמם לכם איתנו.
