חזרנו לכפר בערך בארבע לפנות בוקר, כריסטיאן ליווה אותי לחדר שלי, רעדתי.
"קר לך?" הוא שאל, הנהנתי וצחקתי ממבוכה, "הנה קחי." הוא פשט את המעיל של החליפה שלבש והניח אותו עליי, נזכרתי באותו היום עם הסוודר האדום, זה היה היום שהבנתי שהוא יותר מידיד עבורי. "תודה." אמרתי וצחקתי שוב,
"תגידי, אני יכול לשאול אותך משהו?" בלי להמתין שנייה עניתי "כן, כן בטח!" הוא חייך,
"את, את רוצה שנצא מתי שהוא?" הוא הרכין את ראשו במבוכה, צחקתי, "מה? רק שנינו?" הוא הרים את ראשו ושיחק עם אצבעותיו, "לא חייבים אם את לא רוצה, אפשר להגיד לעוד לבוא..."
"לא, לא צריך, נראלי שיהיה נחמד לצאת בלי כולם, אתה יודע.. אבל אם אתה רוצה..?" ספק שאלתי ספק אמרתי..
"אני רוצה!" חייך אליי את החיוך חושף השיניים שלו, אותו החיוך שאני נמסה ממנו כל פעם מחדש, חייכתי בחזרה.
"טוב, הגענו!" אמרתי,
"הגענו." הוא חזר על מילותיי
"היה לי כיף איתך היום." הוא הוסיף אחרי שנייה של שתיקה מביכה.
"כן, גם לי." חייכתי,
"המעיל שלך, שלא יהיה לך קר." הושטתי לו את המעיל והוא התכסה בו.
"אז... ביי?" הוא אמר, והלב שלי דפק מהר יותר, אני לא יודעת למה.
"ביי." אמרתי,
הוא חיבק אותי, חיבוק חם ואמיתי, בשלב הזה כבר עמדתי בזה, נשקתי אותו, את הנשיקה השנייה שלנו,
"אני מצטערת." אמרתי
"אין לך על מה." הוא חייך ונשק אותי בלחי.
"לילה טוב כריסטינה"
"לילה טוב כריסטיאן"
נכנסתי לחדר, טרקתי את הדלת ונשענתי עלייה.
"מטומטמת, מטומטמת, מטומטמת!" צעקתי על עצמי.
"שתקי כריס!" שמעתי קול מחדר השינה,
עליתי לשם במהירות, "מיילי?!" התפלאתי לגלות אותה במיטתי, "היי?!" היא יותר אמרה משאלה, "מה את עושה פה? איך נכנסת?" הורדתי את נעליי ופשטתי את שמלתי, "ישלי מפתח שחכת?" עכשיו הייתי עם הלבשה תחתונה בלבד, מחפשת לי פיג'מה.
"שחכתי מזה! למה את פה?" קפצתי כדי להגיע למדף העליון שהייתה בו פיג'מה שאני אוהבת.
"רבתי עם בריאנה" היא אמרה,
קפצתי גבוה יותר כדי להגיע למדף.
"על מה כבר ישלך לריב עם השותפה שלך?" קפצתי שוב.
"את מחפשת את זה?" היא שאלה והעיפה מעצמה את השמיכה, הופתעתי לגלות אותה לבושה בפיג'מה האהובה שלי.
"אופ! מיי את יודעת שאני שונאת שאת לוקחת לי אותה! יש פה עוד המון!" היא צחקה,
"אז תקחי אחת מהן." היא אמרה
"חוצפנית! עכשיו תעני לי! על מה רבתן?"
"בזמן הנשף היא רקדה עם ג'יימס! עם ג'יימס בלי בושה!"
"מיילי הם בני דודים!"
"זה לא הופך את זה לפחות גרוע!"
"את צריכה טיפול!"
"אני צריכה חדר משלי!" היא אמרה.
לבשתי כותנת שמצאתי במדף שהגעתי אליו,
"זוזי." אמרתי והיא זזה קצת.
אני שונאת כשמיילי באה לישון אצלי, אני תמיד נתקעת על הספה בסוף.
נכנסתי למיטה ושקעתי בשינה עמוקה, כשהתעוררתי מיילי הייתה במטבח,
"אני מכינה פנקייקים!" היא אמרה
"היפרית, שבע בבוקר! מאיפה הכוחות? מתי בכלל הגעת?"
"הגעתי בשתיים, לא היה לי חשק לראות את בריאנה רוקדץ עם ג'יימס." היא החמיצה פנים.
"הם דודנים!!!"
"וזה לא..." עצרתי אותה והמשכתי בעצמי
"הופך את זה ליותר גרוע, אמרת את זה כבר."
"אגב חזרה, למה חזרת כל כך מאוחר."
הפנים שלי החילו להאדים, הרגשתי את האדום שורף לי את הלחיים, הרגשתי את החיוך עולה לי על הפנים.
"אמ... סתם התעכבתי קצת עם דילן ומיה."
"ועכשיו את האמת!"
"זאת האמת!"
"זאת לא, ואת יודעת שאני אוציא ממך את זה בסוף."
"דאמיט מיילי, התנקשנו."
"את ודילן? אתם דודנים ימגעילה!"
"למה אני עדיין חברה שלך? אני וכריסטיאן!"
הפה שלה נפתח, הכנתי את עצמי נפשית לבהלה שאני הולכת לקבל, הבהלה שלא איחרה לבוא, היא צרחה. היא צרחה חזק! מאוד חזק!
"מיילי שבע בבוקר!"
"אתם ביחד?"
"אני עוד לא יודעת, הוא הציע שנצא!"
היא פותחת את הפה ואני כבר מכינה את עצמי לעוד צרחה מחרישת אוזניים, עוד צרחה שלא אחרה לבוא.
"מה קרה? שמעתי שאת צורחת!" כריס נכנס לחדר מבוהל.
מיילי הסתכלה עליי במבט של 'הופה' וצחקנו,
"מה?" הוא שאל ועורר את צחוקינו יותר.
"מה?!" הוא שאל שוב, מיילי ואני התגלגלנו מצחוק, "אוח כריס, אתה כלכך חמוד, ממש פודל." מיילי אמרה, צחקתי.
"לא יכלת למצוא משהו יותר נשי?" הוא החמיץ פנים וצחקנו שלושתינו.
הלכתי להתארגן לבית הספר משאירה את אסון הפנקייקים לכריסטיאן ומיילי, "טעים לך?" היא שואלת, "בטח!!" הוא עונה ובשנייה שהיא מסתובבת הוא עושה פנטומימה של מקיא, כשהיא מסתובבת שוב הוא מחייך ואוכך את הפנקייק בהנאה.
לבשתי חולצה לבנה רחבה וגינס אפור צמוד עם נעלי סופרסטאר, השארתי את שערי הבלונדיני שיפול על כתפיי ויצאתי אליהם, כריסטיאן היה עסוק בלזרוק על מיילי פנקייקים והיא הייתה עסוקה בלהדוף אותם עם המחבת, כשנעמדתי לידם היא הניחה את המחבת וזמן קצר אחרי זה מצאה פנקייק על שערה, "כריס!!! אתה כבר לא חמוד!" היא קראה והלכה אל המקלחת, "נכון כריסטיאן, אתה לא חמוד!" חיקיתי את קולה וצחקנו שנינו.
"נהניתי אתמול." הוא אמר
"כן גם אני."
"אז... מתי היציאה שלנו?"
"תגיד לי אתה." חייכתי
"ביום בשמונה אני אבוא לאסוף אותך."
"לאן?"
"תגלי בערב..."
"אני אוהבת הפתעות."
"חכי לזה"
חייכתי אליו והוא נשק ללחיי
מיילי יצאה, "זה אסון טבע!"
"השיער שלך או הפנקייקים?" כריסטיאן התלוצץ
"שניהם!"
עברתי על שיערה בפן ונתתי לה בגדים מהארון שלי,
"הנה אין אסון!"
מיילי התלבשה ויצאנו לבית הספר.
"את נשארת לישון אצלי גם היום?" שאלתי
"כן, אני לא חוזרת לבריאנה!"
"מיילי את מגזימה! הם בסך הכל בני דודים."
"אז מה?!"
"טוב, אני יוצאת בערב, אז תזהרי על הבית ואל תבשלי כלום! אני אכין אורז כשנחזור מבית הספר ותאכלי אותו."
"כן אמא!"
כריסטיאן צחק, הוא כבר הספיק להבין כמה לא אחראית מיילי,
"לאן את יוצאת?'
"אנחנו יוצאים היום בערב, ואני לא מגלה לה לאן." כריסטיאן ענה כשראה על פניי מבוכה
אני אוהבת כשהוא אומר אנחנו, ממזמן רציתי שאני והוא נהפוך לאנחנו..
מיילי פותחת את הפה,
"כסה את האוזניים" אני מורה לכריסטיאן
"מה? למה?"
"פשוט תכסה"
הוא עושה כדבריי ואני מכסה בעצמי, הצרחה השלישית להיום לא מאחרת להגיע.
YOU ARE READING
להיות איתו
Teen Fictionהיי, אני כריסטינה אבל שלא תעזו לקרוא לי ככה, אני אכחיש! תקראו לי כריס. אני לומדת בכפר נוער, זה בעצם מקום עם בתים לנערים ובמרכזו בית ספר. הבית ספר שלי הוא מקום מאוד מיוחד, מוזר, אבל מיוחד9ף! מה שבטוח? לרגע לא ישעמם לכם איתנו.
