להיות איתו

פרק 12: הנשף חלק ב'

נקודת מבט כריסטיאן:
נכנסתי לנשף, חייכתי... השיחה עם קלואי עודדה אותי. כי אני דפוק, אני שואל את עצמי למה לא הלכתי להתייעץ עם חברה שלה, עם מיילי שהיא גם ידידה שלי שאני סומך עלייה והיא גם החברה הכי טובה של כריסטינה, אני קצת מפגר.
עכשיו הייתי מאושר, הדברים הסתדרו והשמש יצאה מבעד לעננים, היום בחצות, אני אנשק את כריסטינה.
נקודת מבט כריסטינה:
כועסת, זועמת, בוכה.. נכנסתי אל המסיבה וכל מה שעניין אותי זה שהיא תגמר! חפשתי את השולחן שלי ושל ריאן כדי לשבת בו. היום אין לי חשק לרקוד, לשיר או לקפוץ... הים אני רוצה לרחם על עצמי וזכותי! כי אני מפגרת! מפגרת שלא הלכתי לדבר עם כריסטיאן על הרגשות שלי אליו, מפגרת שפחדה שיסרבו לה, מפגרת שמפחדת להפגע, זאת אני.
'כריסטינה, ריאן, קלואי, כריסטיאן' קראתי את השלט שהיה על השולחן.
אז לא מספיק שנתקעתי איתם בנסיעה עכשיו אני צריכה לראות את הזוג המאושר כל הערב? יופי!
התיישבתי, הנחתי את התיק שלי על השולחן ואת העליונית שלי על הכיסא וחיכיתי לריאן שיגיע.
נקודת מבט כריסטיאן:
נכנסתי לאולם,
"קלואי" קראתי
קלואי נגשה אליי
"רק רציתי להגיד לך תודה שוב, הראית לי את האור." היא חייכה, "אתה מגזים, אתה קצת עיוור ואם אני זו שיכולה לעזור לך לראות אני יותר מאשמח!" חייכתי אלייה, "זה יהיה מוגזם לבקש ממך עוד חיבוק?" היא בקשה. ובלי לענות נתתי לה חיבוק גדול מלא באהבה, אני כל כך מעריך את הילדה הזאת.
נקודת מבט כללית:
כריטינה רואה את החיבוק הגדול של כריסטיאן וקלואי מהשולחן ודמעות עולות בעינייה.
נקודת מבט כריסטינה:
הכאב שחשתי היה עצום, בחיים הוא לא חיבק אותי ככה, עכשיו זה סופי. הם יותר מידידים, נמאס לי! קמתי מהשולחן ויצאתי לאולם הסמוך.
"שכבת יא' קטינים תעופו" נכנסתי לאולם, אולי אני נחשבת לקטינה בעינהם כי אני בכל שאת רק בכיתה ט' אבל בן דוד שלי דילן הוא תלמיד יא' וחברה שלו מתה עלי, אז גם חברות שלה מתות עליי וגם חברים שלהן, והחברים של החברים שלהן, אני מסודרת.
"כריס!" דילן קרא אליי, נתתי לו נשיקת לחי "מה את עושה פה?" הוא שאל אותי, "אני עצבנית, איפה מיה?" הוא הצביע לכיוון הבר, נגשתי לשם וראיתי את מיה עם חברתה דיאנה מרימות כוסית של אלכוהול קר שבמבט מרחוק לא זיהיתי. במסיבות של כיתה יא' ויב' המורים מרשים להכניס אלכוהול בפיקוח, כלומר אלכוהול קל. הבינו שאם אי אפשר לגנות את האלכוהול לגמרי מהכפר אפשר להחליש אותו, חכם בעיניי.
"מיה?" באתי אלייה ודמעות בעיניי.
"כריס? מה קרה?" היא חבקה אותי,
"הכל בסדר?" דיאנה הצטרפה לחיבוק.
ספרתי להן את הסיפור על כל מה קרה לי עם כריסטיאן מאז שהגחע, לא חסכתי בפרטים הכל סיפרתי.
"אל תדאגי, אם הוא לא מבין מה יש לו בידיים הוא לא שווה אותך." דיאנה קבעה.
"אני לגמרי מסכימה עם דיאנה, את לא צריכה לרדוף אחריו, תני לו לרדוף אחרייך!" הן הרימו כוסית והביאו לי כוסית עם מיץ תפוזים.
"יחי הפמיניזם!" דיאנה צרחה, ועוד בנות ששמעו הרימו איתנו את הכוסיות שלהן, רק ששלי הייתה מלאה במיץ תפוזים ואילו שלהן ביינות ומשקאות אחרים. השיר cold water התחיל להתנגן, דיאנה ומיה החלו לצרוח, כבר שחכתי כמה הן משוגעות. הן רצו לרקוד לא לפני שנשקו את לחיי ואני נשארתי על הבר, "סליחה?" שאלתי, "כן?" ענה לי הברמן החתיך, "מה השעה?" הוא חייך "עשר ועשרים."
נקודת מבט ריאן:
מאז הנסיעה לא ראיתי את כריסטינה, זיהיתי שמשהו לא בסדר עוד מהנסיעה, חיםשתי את השולחן שלנו וראיתי שהדברים שלה שם, אבל היא? לא. התחלתי לחשוב על הכל ופתאום הכל הסתדר "היא אוהבת אותו." מלמלתי. הדבר הבא שעשיתי היה להחטיף לכריסטיאן אגרוף, היא חשובה מידי כדי שאתן לו לפגוע בה. מפה לשם התחלנו לריב, כריסטיאן עצר אותי. "אחי, מה זה היה?" העפתי חתיכת שיער מהפנים שלי, "למה אתה אידיוט?" כריסטיאן לא הבין. "היא אוהבת אותך אדיוט, ואתה מביא את הזונה הקטנה שלך לפה ומחבק אותה וממזמז אותה כאילו אין מחר, אין לך לב?" כריסטיאן התחל להבין וצחק, "מה אתה צוחק?" שאלתי. "דבר ראשון, תשמור על הפה שלך, בחיים שלך שלא תקרא לקלואי זונה או לכל אחת אחרת. דבר שני, אני יודע וגיליתי את זה רק הערב. דבר שלישי, פעם הבאה תברר לפני שאתה ישר מתנפל.. דבר אחרון, אם תעז לספר לכריס על מה שהלך פה אתה תצטער על זה."
"לספר לי על מה?" כריסטינה נכנסה לאולם,
"איפה היית?" כריסטיאן שאל,
"זה ממש לא עניינך, לספר לי על מה ריאן?"
"אני דאגתי לך." כריסטיאן הוסיף.
"עדיף שתדאג לחברה שלך." היא אמרה והתיישבה לידח ושאלה שוב.
"מה אתה לא צריך לספר לי?"
"שום דבר."
המנהל נכנס לאולם, "כריסטיאן, ריאן, אליי."
אכלתי אותה.
נקודת מבט כריסטינה:
אני כל כך שונאת כשמסתירים ממני! אבל כבר הבנתי הם רבו, אולי מכות לפי הדם ליד הפה של כריסטיאן והסימן על העין של ריאן, אבל על מה?
נקודת מבט כריסטיאן:
המנהל דרש תשובות, הסברנו לו את האמת.
"אני אוותר לכם הפעם רק בגלל זה נשף החורף, אבל שלא יקרה שוב!"
יצאנו מהדר שבו היינו שהיה ממוקם בקומה התחתונה של האולם.
נכנסנו אל האולם וראיתי את כריסטינה וקלואי מדברות, קלואי מדהרת וכריסטינה משפילה את מבטה ומזיזה קווצת שיער למאחורי האוזן. אנחנו נגשים אליהן,
"מפגר!" כריסטינה גוערת בי.
הן לוקחות אותנו לשירותים, כריסטינה לקחה אותי וקלואי את ריאן,
"אתה לא בסדר." היא מחטאה בעדינות את הלחי שלי, "דאגתי שתסתבך."
חייכתי וםתאם כאבה לי הלחי, םלטתי אנחת כאב.
"סליחה, לא התכוונתי להכאיב." היא סחטה עוד נייר ספוג מים.
"אני מצטער שדאגת." היא נשענה על הכיור,
"מה בכלל יש לך לריב עם ריאן?"
"אני לא יכול להגיד לך." היא נאנחה
"די, אני מצטער כריסטינה אני יודע שאת שונאת כשאני מסתיר ממך, אבל תסמכי עליי, רק הפעם, כשיגיע הרגע אני אספר לך."
היא חייכה חיוך מאולץ,
"תחייכי את החיוך שאני אוהב." היא חייכה חיוך חושף שיניים. חיבקתי אותה חיבוק אוהב.
"מה השעה?" שאלתי.
"אחד עשרה וחצי." היא ענתה וצחקה. עוד חצי שעה הרגע הגדול מגיע. המשכנו לדבר עוד כמה דקות, השלמנו פערים, התנצלנו על מה שקרה אתמול בתורנות הספרייה, צחקנו על הספרנית. אמנם רק יום חד לא דברנו אבל אני כל כך התגעגעתי לשיחות איתה, לא יכלתי כבר להתאפק רכנתי לכיוונה כדי לנשק אותה.
יכלתי כבר להרגיש את טעם השפתיים שלה והחא הזיזה את הראש, "זה לא בסדר." היא אמרה, "למה?" שאלתי. "אתה עם קלואי!" נאנחתי, "לא! אני לא!"
"אתה כן!" היא אמקה, "אני ראיתי אתכם אתם ביחד."
"מה בדיוק ראית?" שאלתי ודמעות התחילו לעלות בעינייה
"מספיק." היא לחשה,
"למה את בוכה אבל?"
"אני שונאת אותך! אתה משגע אותי, אתה גורם לי להרגיש מאושרת ואז גורם לי להיות עצובה, אתה גורם לי להרגיש חיה אבל אתה הורג אותי, אני שונאת אותך כל כך כי אני אוהבת אותך!"
היא אוהבת אותי, וזאת כבר לא שמועה, כי היא הודתה בזה!
"זה כל מה שהייתי צריך!"
אמרתי
"צריך למה?"
השעה היא 23:59
"לעשות את זה" נשקתי אותה והחלו זיקוקים, חצות בדיוק וכמו שתכננתי הנשיקה שלנו, השפתיים שלנו נעו בתיאום מושלם, סוף סוף! אני מנשק את הנערה שאני אוהב, אני מאושר.
כריסטינה:
"זה כל מה שהייתי צריך!"
"צריך למה?" שאלתי לא מבינה.
"לעשות את זה" הוא נשק אותי נשיקה מדהימה ורכה, השפתיים שלנו נעו בתיאום מושלם וסוף סוף מה שחכיתי לו קרה! סוף סוף אני מתנשקת עם הנער שאני אוהבת. סוף סוף.