נקודת מבט כריסטיאן:
בימים שלאחר מכן שכבתי בחדר כשאני רק מדמיין את כריסטינה בוכה בכאב, הדמיון היה כל כך קשה שאני עצמי בכיתי, הייתי נרדם מיד אחרי, מתעורר לאכול... מתקשר אל כריסטינה והיא מסננת, מתקשר למיילי שמבקשת ממני להפסיק להתקשר... הולך לדירה של כריסטינה, אין מענה... חוזר לדירה שלי... ומתחיל לדמיין אותה בוכה שוב... ככה עברו להם שבועיים, כל יום בדיוק כמו הקודם לו.
נקודת מבט כריסטינה:
שבועיים במיטה, שבועיים שאני רק בוכה... העיניים שלי שורפות ואדומות, אני נראית נורא... אני ישנה יותר מידי, אני בקושי ואוכלת אם מיילי ואריאנה לא כאן... אני לא מפסיקה לסנן את כריסטיאן שלא מפסיק להתקשר ואחרי כל סינון אני רק בוכה יותר... על בית ספר כבר אין בכלל מה לדבר, כבר שבועיים שאני מחסירה רק מהפחד לראות את כריסטיאן... כבר שבועיים שאני מדמיינת את כריסטיאן מנשק את קנדה והלב שלי נקרע... כבר שבועיים שאני בדיכאון ולשתי החברות הכי טובות שלי כבר נמאס אבל למרות הכל הן כאן בשבילי.. הבטחתי להן שאני אבוא לבית ספר, אין לי כבר ברירה.. יותר משאני עושה את זה בשבילי אני עושה את זה בשבילן, אני יודעת כמה קשה להן לראוצ אוצי במצב הזה. קמתי מהמיטה ונגשתי לשטוף אצ הפנים, הן אדומות, אני קצת רזה יותר מלפני שבועיים, השיער שלי מבולגן ואני בקושי מכירה את עצמי... נכנסתי להתקלח, לשטוף מעצמי את העצב. יצאתי רעננה והרגשתי טוב יותר, לבשתי גינס שלזכרוני היה פעם קטן עליי אבל היום הוא קצת גדול... לבשתי חולצה לבנה ועלייה סווטשירט שחור ויצאתי לבית ספר, “אני כל כך שמחה לראות אותך כריסטינה！” מיילי קפצה עליי בחיבוק, נשארתי לסתום. “את מרגישה טוב יותר？” אריאנה שאלה ואני המשכתי לסתום וללכת, “את חייבת לדבר איתנו, כבר שבועיים שלא אמרת מילה, אנחנו דואגות לך！” מיילי אמרה ודמעות ירדו מעייניה, ראיתי שאריאנה נמצאת באותו המצב, “אין לי מה להגיד לכן בנות, תסתכלו עליי, בעוד רגע אני אכנס לבית ספר ואראה את הבן אדם שהכניס אותי למצב הזה... מה גרוע מזה？” מיילי וריאנה הסתכלו זו על זו... הן מסתירות משהו, “מה אתן לא מספרות לי？” הן שתקו, “מה אתן מסתירות？！” מיילי התחילה לבכות, “קנדה הצטרפה לבית ספר” אריאנה אמרה, לא ידעתי להגיב לזה.
YOU ARE READING
להיות איתו
Teen Fictionהיי, אני כריסטינה אבל שלא תעזו לקרוא לי ככה, אני אכחיש! תקראו לי כריס. אני לומדת בכפר נוער, זה בעצם מקום עם בתים לנערים ובמרכזו בית ספר. הבית ספר שלי הוא מקום מאוד מיוחד, מוזר, אבל מיוחד9ף! מה שבטוח? לרגע לא ישעמם לכם איתנו.
