"היי מיי, אולי תלכי לתפוס לנו מקום בשולחן האוכל?" כריסטיאן מבקש, "נו באמת כריס, אם אתה רוצה את חברה שלי לבד אתה יכול לבקש." היא קורצת ואני מסמיקה, היא הולכת לה. "זה נכון. באמת רציתי אותך לבד." הוא מנשק את הלחי שלי שמתחילה לבעור. "היי, את מיילי?" נגש אליי נער בלונדיני בעל עיניים תכולות, "לא, אני חברה שלה... מי אתה?"
"רגע את כריסטינה?" הוא שואל, הנהנתי... "אז גם אותך אני מחפש! רכזת השכבה אמרה לי למצוא אתכן ואתן כבר תדאגו לעשות לי סיור בכפר." הוא מחייך חיוך חושף שיניים ממיס, הנער הזה חתיך מידי. כריסטיאן לא אוהב את זה שבא הנער החדש, אני רואה את זה בפנים שלו.
"אז, איך קוראים לך?"
"תומאס גרין."
"תומאס גרין..." כריסטיאן מחקה את קולו,
אני מסמנת לו עם העיניים 'תתבגר' הוא מגלגל עיניים ומחייך חיוך מזויף.
"מאיזה סיבה הגעת אלינו?"
"בעיות משפחתיות." הוא ממהר לענות.
לא שאלתי איזו, אני מאמינה שעם הזמן זה יתגלה...
מיילי מסמנת לנו עם היד שהיא מצאה מקום לשבת בו, "בוא." אני מושכת את תומאס מידו וכריסטיאן נגרר אחרינו.
"זאת מיילי!" אני מציגה את מיילי בפני תומאס.
"היי נעים מאוד, תומאס."
מיילי בוהה בעיניו התכולות, אני מכה בשולחן ומעירה אותה, "מצטערת." היא לוחשת לתומאס והוא צוחק, "אז? מה בעצם הקטע של המקום הזה?" מיילי ואני מסתכלות זו על זו, "אני או את?" היא שואלת, "הכבוד כולו שלך."
"כפר הנוער אייזק הוא כפר החלומות! מקום בו כל נער יכול לבטא עצמו ואת הכישורים שלו, בכפר הנוער כל נער ונער מגלה את הבית היחודיות שלו, מגלה אחראיות, עצמאות ובגרות." מיילי מחקה את קולה של המנהלת.
"כמו שהספקת לנחש היפות שלצידי מתמחות בתיאטרון." ג'יימס מתיישב ליד מיילי שמתחילה להסמיק.
"החתול עולה באש! החתול עולה באש!" מיילי מסמנת לי בקוד שהמצאנו,
החתול עולה באש=אני מסמיקה!
אני מנסה לאלתר את הדבר הראשון שעולה לי לראש, "אוי מיילי, ישלך כתם על המכנס כדי שתלכי להחליף!"
'שיט!' אני אומרת לעצמי בראש, אין לאן לברוח... מיילי מזעיפה פנים, אני מפחלת מהשולחן שקית קטשופ ומושיטה לה, היא מכתימה את המכנס "אופס, נראלי שאת צודקת." היא אומרת. כשהיא הולכת היא מסמנת לי אצבע שלישית בלי שהבנים יראו. אני אומרת לה "בהצלחה חתולה."
אל תצחקו עלינו, ישלנו שפה מיוחדת! אבל מה שטוב בה זה שעד היום אף אחד לא פיענח אותה.
הבנים נראים חושבים, אני מכה בשולחן שוב והם נבהלים. "הערתי אתכם חמודים?"
"חלמתי עלייך." כריסטיאן אומר ומנסה לנשק אותי, השפתיים שלו נוחתות על שלי, ואז הוא מחבק אותי ודואג שתומאס יראה, אם הוא רק היה יודע מה שאני כבר יודעת, הוא מפגין עליי בעלות, מחמיא לי שהוא מקנא לי, אבל אין לו סיבה. "כריסטינה, את יודעת שאת נורא יפה?" תומאס מחמיא לי, חייכתי "תוד.." כריסטיאן קוטע אותי, "היא יודעת!" הוא מנשק לי את הראש, "די..." אני לוחשת לו, "אחי, אין לך מה להפגין בעלות... אני לא בקטע?" כריסטיאן נפגע בשמי והידק את אגרופו, אני כבר הבנתי מה קורה. "כריסטיאן תרגע, זה לא הבעייה בי..!" אני מנסה להרגיע אותו אבל הוא מתעצבן עוד יותר, "תרגע! אני לא בקטע של בנות..." כריסטיאן הופך מעצבני למופתע. "אתה גיי?" ג'יימס שואל, "ג'יימס אתה תעליב אותו!" כריסטיאן אומר. "תרגעו, אני לא גיי מהיום בבוקר, שמעתי כבר הכל.. כן אני גיי והכל בסדר ואת באמת יפה כריסטינה." חייכתי, כריסטיאן התנצל והשיחה הפכה לנעימה וקלילה. "חזרתי! איו כתם!" מיילי חזרה עצבנית, הבנים התפקעו מצחוק, ומיילי הפכה לעצבנית עוד יותר, "סליחה!" לחשתי לה, והיא כוונה אליי את האצבע השלישית שלה שוב אבל מיד אחרי זה שתינו צחקנו.
סיימנו ללמוד בארבע, מיילי ואני חזרנו לחדר שלי, "את לא מתכוונת להשלים עם ברי?" היא סמנה בשלילה עם ראשה, הכנתי לנו אורז עם חזה עוף לארוחת צהריים, "שבעת?" ספק שאלתי ספק אמרתי ופיניתי את הצלחות, מיילי שטפה אותם ואני הכנסתי את מה שנשאר לקופסאות אדומות, "ישלך במקרר ארוחת ערב." אמרתי, "כריס כבר אמר לך לאן אתם יוצאים?" סימנתי לשלילה, "אני זזה לשון תעירי אותי בשש בדיוק!" החלפתי לכותנת לילה תכולה ושקעתי בשינה עמוקה תוך שניות.
תוך זמן מה התעוררתי בעצמי, מיילי הייתה רדומה על הספה כשהטלוויזיה דלוקה על 'האנטומיה של גריי' ושקית צ'יפס זרוקה על בטנה, "שבע וחצי." אני ממלמלת כשאני רואה את השעה, ואז זה מכה בי. "שבע וחצי!!" אני צורחת ומיילי מתעוררת בבהלה, הצ'יפס מתפזר על השטיח ומיילי צורחת, "מה קרה?"
"חתיכת חרא, למה לא הערת אותי?"
"נרדמתי על הספה, דרק מת!"
"את מי מעניין עכשיו המקדרימי שלך? כריסטיאן בא לאסוף אותי עוד חצי שעה!!"
"חצי שעה?"
מיילי דוחפת אותי לתוך האמבטיה,
"תתקלחי אני מוציאה בגדים ומסדרת את הבית."
אני מתקלחת חמש דקות ולא יותר, יוצאת ומסקת את שערי, מעבירה עליו פן ואז מיילי עושה לי מחליק, אני לובשת ג'ינס לבן וחולצה כחולה שמיילי בחרה מהארון שלי ונועלת נעליי סנירקס אדומות, מיילי מאפרת אותי,
"הבית, מיילי הבית!"
אני צורחת כשאני רואה את הבלאגן של הבית, עוד חמש דקות כריסטיאן נגיע לאסוף אותי והוא בטח יכנס לחדר ויראה את הבלאגן, פדיחה!
אנחנו מתרוצצות ברחבי הבית ומסדרות, מיילי שואבת את השטיח, אני מטאטאה, מיילי שוטפת כילים, אני מסדרת את המיטה, מיילי מוציאה את הזבל ואני מסדרת את האמבטיה. הבית נראה מושלם תוך כמה דקות, אני מסרקת את שיערי ופתאום נשמע צלצול בדלת, מיילי פותחת. אני מחדשת את המסקרה שלי ואת הגלוס ויוצאת, "מדהימה!" מיילי רצה אלי ומחבקת אותי, "וואו." כריסטיאן פולט, "נצא?" אני שואלת, והוא מהנהן, אנחנו יוצאים.
"לאן הולכים?"
"תכף תגלי."
"נו!"
"הבאתי לך משהו!"
הוא אומר ומוציא מכיסו קופסא, אני פותחת אותה ומגלה מטפחת.
"וואו!" אני מרימה את המטפחת, "מטפחת!" אני לא מבינה,
הוא לוקח אותה מידי ומכסה את עיניי,
"עכשיו יוצאים."
הוא מוביל אותי בעיניים עצומות, אני מתחילה להרגיש שאנחנו מתרחקים מהכפר לכיוון העיר, אני מרגישה את היער באפי, עד מהרה אני שומעת את רעש העיר, תוך עשר דקות הרעש מפסיק, "הגענו." הוא מוריד את כיסוי העיניים מעיניי ונגלה לעיניי פארק ענקי! מעולם לא הייתי בו, אני מבחינה בקרוסלת סוסים ובגלגל ענק, "איך נכנס? כבר סגור לא?" כריסטיאן שורק עם אצבעותיו, ושומר שמנמן עם תג שם 'דרייק' מגיע ופותח לנו את הדלת, "דרייק הוא שכן שלי לשעבר, הייתי מוריד את הכלב שלו." אני מהנהנת להבנה,
כריסטיאן ואני עולים על קרוסלת הסוסים, "את כל כך יפה," כריסטיאן בוהה בי, אני מסמיקה, "תודה גם אתה." אני מרגישה מובכת, "את יודעת? לא רחוק מהקרוסלה יש משהו שתמיד רציתי לעשות, "מה?" הוא תופס בידי ולוקח אותי לדוכן, הוא פותח אותו, מכונה עגולה לפנינו וליידה שתי כוסות, בכוס אחת מקלות, ובכוס אחרת סוכר. "לא יכעסו עלינו?" שאלתי,
"למי אכפת?" אני צוחקת, אני שופכת סוכר למיכל העגול וכריסטיאן לוקח מקל ומסובב עליו צמר גפן מתוק, הוא מכין לנו צמר גפן גדול! הוא מכין לי ומיד אחרי זה לעצמו, אנחנו נועלים את הדוכן ואוכלים, כריסטיאן לוקח אותי לגלגל הענק, הגלגל מואר באורות בצבעי חג הכריסטמס שיחול מחר. אנחנו נכנסים לקרון, "אני לא יודעת אם אי פעם נהניתי ככה." אני מצחקקת, "אני נהנה ככה כל פעם שאני איתך." הוא מתקרב אליי ומנשק אותי, "ממ.... את מתוקה." אני צוחקת "כריסטינה ווירלסון, תיהי חברה שלי?" אני מנשקת אותו, "כן." אני עונה בהחלטיות. אני מאושרת
YOU ARE READING
להיות איתו
Teen Fictionהיי, אני כריסטינה אבל שלא תעזו לקרוא לי ככה, אני אכחיש! תקראו לי כריס. אני לומדת בכפר נוער, זה בעצם מקום עם בתים לנערים ובמרכזו בית ספר. הבית ספר שלי הוא מקום מאוד מיוחד, מוזר, אבל מיוחד9ף! מה שבטוח? לרגע לא ישעמם לכם איתנו.
