הגענו בחזרה אל הכפר, איך שהגעתי לחדר שלי התחלתי לתכנן את השמלה שלי, החלטתי שאני רוצה שהיא תהיה אדומה, די פשוטה אבל שיהיה בה משהו מהפנט, שלחתי את הדגם הסופי שלי לתופרת של הכפר ביחד עם דף מידות ויצאתי אל התורנות שלי.
תורנות ספריה עם כריסטיאן, יופי...! בדיוק מה שאני צריכה עכשיו, לשבת ולשמוע אותו מדבר על כמה שקלואי מושלמת...
נקודת מבט כריסטיאן:
אחרי מחשבות, הרבה, הרבה מחשבות שלא עזבו לי את הראש לשנייה בשלושה ימים האחרונים, החלטתי להלחם על כריסטינה, אני לא אבטל עדיין את הדייט שלי לנשף, כדי שלא אשאר בלי אף אחת אם כריסטינה תדחה אותי אבל אני משתדל שלא לגרום לקלואי להתאהב בי. אני באמת לא רוצה לפגוע בה, היא בסך הכל נערה מדהימה. קראתי בלוח התורנויות שאני וכריסטינה אמורים לעשות תורנות ספריה ביחד.
יצאתי אל התורנות שלי מחכה בקוצר רוח לראות את כריסטינה, כבר ארבעה ימים שלא דברנו, אני מתגעגע אלייה...
"מעשה בחמישה בלונים זה במדור הילדים, את רוצה שאני אעזור לך? שמעתי את הקול של כריסטינה ואז הבחנתי בה מדברת עם ילדה קטנה, כריסטינה עברה לידי בדרך למדור הילדים, "היי!" אמרתי כשהיא עברה בדיוק לידי, היא סיננה והמשיכה, 'מוזר' חשבתי לעצמי, 'בטח לא שמעה אותי' העדפתי לספר לעצמי את הדברים האלה כדי להרגיע את עצמי. נגשתי אל דלפק המודיעין של הספייה והתיישבתי ליד הספרנית אנג'לה שהייתה שקועה בספר עב כרס, "היי כריסטינה!" אצרתי כשכריסטינה חזרה אל מאחורי הדלפק, "היי," היא אמרה באדישות ואפילו לא הסתכלה עליי. "אנג'לה, אחד השמיניסטים הסתבך בלמצוא את הספר אשמת הכוכבים ואני לא מוצאת גם... את יכולה לעזור לי בזה?" אנג'לה עזבה את הספר והלכה עם כריסטינה לחפש את הספר של הנער.
*פלאשבק*
"סופסוף זה נגמר!" אמרתי בהקלה כשסיימנו לראות את הסרט אשמת הכוכבים במועדון השכבה.
מיילי נחרה על הספה, אריאנה שכבה עם הראש דמוט לרצפה וג'יימס וארין ישנו אחד על השני אחרי שהתעייפו מלריב, כולם נרדמו.
"אוייש תסתום, סרט מדהים!" כריסטינה מחתה את הדמעות שלה, "את בוכה?" שאלתי, "נערה רגישה." היא אצרה מנסה לחייך ומחתה עוד כמה דמעות. "כן אבל למה את בוכה, זה בסך הכל סרט." אמרתי את המובן מאליו, "איך אפשר להשאר אדיש כשגאס מת?" היא בכתה עוד יותר, צחקקתי, "את שרוטה." אמרתי "ואתה מפגר!" היא החזירה "טאת עכדיו מפסיקה לבכות!" נגבתי את הדמעות האחרונות שלה והיא צחקה, אחרי זה ליוויתי אותה אל החדר שלה, "תגידי? את תמיד כזאת רגישה?" שאלתי אותה, "זה כשאני מתאכזבת, או מתעצבנת... זה לא ככה תמיד." היא אמרה, "אני לא רוצה לראות אותך בוכה, כל האור שיש בך פתאום נכבה, אני לא מסוגל לראות את זה קורה." היא חייכה, "אתה מדהים, רק אל תאכזב אותי!" היא אצרה ונשמעה כאלו היא מתכוונת למשהו ספציפי, "למה את מתכוונת?" שאלתי, היא סיננה. "לילה טוב כריסטיאן."
"לילה טוב כריסטינה." נפרדנו בחיבוק, הפנים שלנו היו קרובות מתמיד, היא נשקה לי בלחי ולחשה, "עכדיו באמת לילה טוב, וויזלי תהרוג אתנו אם תראה אותנו ערים." הלכתי אל החדר שלי מלא במחשבות.
*סוף פלאשבק*
YOU ARE READING
להיות איתו
Teen Fictionהיי, אני כריסטינה אבל שלא תעזו לקרוא לי ככה, אני אכחיש! תקראו לי כריס. אני לומדת בכפר נוער, זה בעצם מקום עם בתים לנערים ובמרכזו בית ספר. הבית ספר שלי הוא מקום מאוד מיוחד, מוזר, אבל מיוחד9ף! מה שבטוח? לרגע לא ישעמם לכם איתנו.
