"אל תשכחי ללבוש סוודר."
"אמא אמצע יולי."
"אז מתי תלבשי סוודר בחורף כשאת כבר חולה?"
"טוב אמא, אני אלבש סוודר."
"ותקחי איתך סנדווית לטיסה שלא תיהי רעבה."
"זה בסדר מוכרים במטוס."
"ותשתי המון מים! חם!"
"אז למה אני לוקחת סוודר?"
"ותשמרי על עצמך!"
אמא מנשקת אותי ומחבקת ומיד אחריה כל המשפחה. אחי הגדול ג'ייק מסיע אותי ואת מיילי אל השדה.
"ג'ייק תגביר את המוזיקה!"
"And boy you got me walkin' side to side!"
מיילי ואני שרות בצרחות וג'ייק מתפקע מצחוק.
~
"שמרי על עצמך מכוערת."
"בהתחשב בעובדה שיצאתי דומה לך?"
"קופה."
"אבל שלך."
חיבקתי אותו והוא נשק ללחיי ואז מיילי והוא עשו אותו הדבר. "שלא תאחרו." הוא הוציא את המזוודות שלנו מהבגאז' נכנס למכונית וחיכה שנכנס אל הנמל.
~
"פתחת כבר את המתנה של כריס?" מיילי שאלה ונסתה לפתור את קשכ האוזניות שלה.
"לא."
"היא עלייך?"
"כן."
"תפתחי כבר סתומה."
פתחתי את הקופסא ונגלה לעיניי דיסק של ביונסה עם גלוית חתימה והשוקולד האהוב עליי. על דפנות הקופסא היה כתוב 'חג שמח אוהב אותך!' בצבעים שונים והקופסא נגנה וזהרה כשפתחתי אותה, מתחת להכל הייתה מעטפה אדומה ועלייה כתוב השם שלי בעיטורי זהב, בתוך המעטפה מכתב,
'אהובה שלי, אוהב אותך וכבר מתגעגע..
מקווה שאהבת את המתנה הקטנה שארגנתי לך. שיהיה לך חג שמח ותמשיכי להיות האחת והיחידה שלי. אוהב המון, כריסטיאן שלך.'
מיילי פערה פה.
"הוא מושלם!!" היא צווחה ואישה מבוגרת שישבה בכיסא מאחורינו צעקה עלייה.
"הוא באמת מושלם." נאנחתי מנחת.
~
"אני שונאת אותך!"
"לא אשמתי, לא הלך בנינו כבר הרבה זמן! מה ציפית?"
"שלא תלך ותנשק כל זונה ברחוב, אולי?"
"לא שלטתי בעצמי. כעסת עליי, לא דברת איתי, חשבתי שאנחנו כבר לא."
"כל עוד לא נפרדתי ממך אנחנו כן."
"טוב אז מה עכשיו?"
"עכשיו אנחנו באמת לא!"
התעוררתי בבהלה, איזה סיוט נוראי.
"מה קרה?" מיילי שואלת בדאגה למראה המבט הקפוא על פניי.
"היה לי סיוט נוראי."
ספרתי למיילי את כל מה שקרה בחלום הנורא ההוא.
"אז איזה מזל שפרינס מאוהב רק בך?"
"כן.." נאנחתי אבל הפען לא מנחת..
לא הייתי רגועה כל הדרך לכפר, כל הדרך חשבתי על החלום הזוועתי שלי, על הסיוט ההוא...

YOU ARE READING
להיות איתו
Novela Juvenilהיי, אני כריסטינה אבל שלא תעזו לקרוא לי ככה, אני אכחיש! תקראו לי כריס. אני לומדת בכפר נוער, זה בעצם מקום עם בתים לנערים ובמרכזו בית ספר. הבית ספר שלי הוא מקום מאוד מיוחד, מוזר, אבל מיוחד9ף! מה שבטוח? לרגע לא ישעמם לכם איתנו.