הבוקר התחיל כהרגלו בנשפים די לאט, מיילי ואריאנה אספו אותי עם הואן של אדי אחיה הגדול של מיילי לקניון כדי שנקנה שמלות, עד עכשיו משכנו עם זה בגלל כל הסיפור עם כריסטיאן... אחיה של מיילי בירך אותי כשנכנסתי בברכת שלום ואני נשקתי ללחיו, אדוארד הוא כמו אחי הגדול, אני מכירה אותו מאז שאני זוכרת את עצמי.. מיילי הפעילה את הרדיו של המכונית, "I'm in love with the shape of you." הרדיו ניגן, "אוי מיילי, תעצרי את זה." אני שונאת את השיר הזה, אני מאוד אוהבת את אד שירן, אבל השיר הזה? הוא בלתי נסבל בעיניי. כל הדרך צחקנו ודברנו, כל אחת תיארה את השמלה שהיא רוצה לקנות, מיילי שמלה שחורה קצרה, אריאנה שמלה ארוכה בצבע ירוק זית, ואני שמלה צהובה קצרה... כשהגענו לקניון נגשנו שלושתנו למלאכה, נזכרתי אז ביום ההוא שמדדנו שמלות לפני נשף פתיחת השנה, אז עוד הכל היה פשוט ונחמד, אפילו כשכריסטיאן יצא אז עם קלואי, באיזה שהוא מקום, היה לי עוד טוב... בחרתי את השמלה שלי, כל כך אהבתי אותה, היא הגיעה לי עד הברכיים, הגזרה שלה הייתה גזרת מלמלה, היא הייתה צמודה באיזור הבטן והחזה ולפי מה שמיילי אומרת, מאוד החמיאה לקימורים שלי. מיילי לא מצאה שמלה שחורה קצרה שלפי מה שהיא אומרת "מצדיקה את האירוע." אז היא התפשרה על שמלה ארוכה, שלמען האמת, נראתה עלייה טוב כאילו נתפרה במיוחד בשבילה, לאריאנה מעולם לא הייתה בעייה ב למצוא שמלות, יש לה מאין חוש לזה, את השמלה שלה היא מצאה תוך עשר דקות מהרגע שנכנסנו את החנות, והיא נראתה עלייה יותר ממדהים. כשסיימנו עם קניות הבגדים והנעליים, השעה הייתה כבר שלוש בצהריים, מיילי רצתה מקדונלדס, וכמובן שאף אחת לא סרבה... "מק רויאל ענק עם תוספת גבינה כפול, וצ'יפס ענק, ודיאט קולה... אני שומרת." מיילי הזמינה, "מק נאגטס וצ'יפס.." הזמנתי, "פעמיים" אריאנה צעקה מהשולחן, אין לי מושג איך היא שמעה אותי משם. "פעמיים.." חזרתי על דבריה ומיילי ואני התפקענו מצחוק. הקניון היה מלא באנשים, ככה זה תמיד לפני חג הפסחא והנשפים... במזל אריאנה מצאה לנו מקום, מיילי ואני התיישבנו, הגשתי לאריאנה את המגש שלה ופתחתי עם קופסאות המק נאגטס שלי, התחלנו לאכול, אפשר להגיד על החבורה שלנו הרבה דברים, "משוגעות.." "לא בריאות.." "מוזרות.." אבל אי אפשר להגיד עלינו שאנחנו לא אוהבות לאכול... מיילי מצלמה את האוכל שלה, "רשת חברתית אחת אין לך, לאן בדיוק את מצלמת?" אריאנה שאלה, "כדי שיום אחד, אני אעשה אלבום ענק של דברים טעימים ואני אשבע רק מחשוב עליהם וכך אני לא אשמין." היא אמרה את המובן מאליו, "במקרה שלך את תשמיני מלחשוב." שלושתינו צחקנו, לאחר כמה שניות מיילי ואריאנה הפסיקו לצחוק ביחד... "מה קרה?" שאלתי, הן הצביעו כדי שאסתכל אחורה, ומי שנגחה לעיניי? גרם ללב שלי להתהפך,
"אני מצטער, פשוט אין איפה לשבת..." כריסטיאן התנצל והתיישב בכיסא ליד אריאנה.. לא עניתי... "כריסטיאן הקולה שלך.." צעקה מאחוריו נערה, זיהיתי את הקול... קנדה, כמה היום הזה עוד יכול להשתבש? היא התיישבה בדיוק לידי, מיילי, אריאנה ואני סתמנו את הפה, הטלפון שלי צלצל, קמתי לענות.. "תומי בוא לפה עכשיו."
"איפה את? אני מגיע." "אני בגראנד קניון. תבוא." תוך עשר דקות הוא כבר ישב לידי, "תודה." לחשתי לו באוזן והוא צחק, לא כי מה שאמרתי היה מצחיק.. כי את כריסטיאן זה מעצבן.
~
נקודת מבט כריסטיאן:
אחרי שקנדה משכה אותי בכל החנויות בגראנד קניון כדי לקנות שמלה לנשף הערב, נעשיתי רעב... "רק עוד חנות אחת ונוכל ללכת כריסטיאן." "את מוזמנת לטייל לך עוד שעות, אני במקדונלדס." הקניון היה מלא, לא היה מקום לשבת, איך שהוא ראיתי שלוש בנות יושבות וצוחקות להן, אחת אכלה המבורגר, מיד ידעתי שזו מיילי, שלא מסוגלת לגעת בעוף.. והשתיים האחרות אכלו נאגטס, אריאנה וכריסטינה, ששונאות בשר בקר... ורק לידן היה מקום. הזמנתי לעצמי קריספי צ'יקן והלכתי לנסות לשבת איתן, כשהגעתי אל מאחורי כריסטינה, הצחוק של מיילי ואריאנה השתתק, אני מניח שבגללי, הן הצביעו עליי, ואז גם כריסטינה השתתקה, התיישהתי ליד אריאנה, ידעתי שכריסטינה לא תרצה שאשב לידה. פתאום שמעתי את קנדה צועקת ששכחתי את הקולה שלי.
אלוהים אדירים, לנערה הזו יש את הכשרון להופיע תמיד בזמן הכי לא מתאים, היא התיישבה ליד כריסטינה, שלא אמרה דבר מהרגע שהגעתי, הטלפון שלה צלצל, היא קמה לענות... היא דברה בטלפון כמה שניות לחזרה לשולחן, היא לא נגעה בנאגטס שלה, ולא אמרה דבר, היא לא נגעה בטלפון ולא הסתכלה על אף אחד כולל לא על חברותיה שרק החליפו בינהן מבטים.. זה היה כל כל מביך, כעבור לא יותר מרבע שעה תומאס הגיע והתיישב ליד כריסטינה, הוא חבק אותה ביד אחד והיא לחשה לו משהו באוזן, הוא צחק... הרגשתי כבר את הוריד שלי מתחיל להתגלות, הלב שלי פעם מהר יותר, שקרן! הוא אמר שהוא לא בקטע של בנות, ו עכשיו הוא מנסה לגנוב לי את כריסטינה וגם יוצא איתה לנשף... קמתי מהמקום עצבני והלכתי...
~~
נקודת מבט כריסטינה:
ידעתי שהוא יתעצבן מזה, לא ידעתי עד כמה... ולרגע.. הרגשתי מעט אשמה בהכל, הבאתי את זה על עצמי, הייתי אליו מגעילה עוד לפני הבגידה, ידעתי כמה הוא קנאי ובכל זאת הבאתי את תומאס, ידעתי שהוא אוהב אותי, ידעתי שזו הייתה מעידה חד פעמית... ידעתי שאולי אני עושה טעות אבח קמתי אליו, "כריסטיאן." קראתי, זו הפעם הראשונה בשבועיים האחרונים שקראתי לו, דברתי אליו... הוא הסתובב, הלב שלי פעם בקצב מטורף, "כריסטיאן." קראתי לו שוב שיתקרב אליי, עוד לא עכלתי שבכלל פניתי אליו... "במהלך כל השבועות האלה לא דברנו, רצית לדבר אבל לא הקשבתי, אתה עוד רוצה שנדבר..?" התפרס על פניו חיוך, הפנים שלי עוד נשארו רציניות.. הוא הוביל אותי אל הספסל מבלי לגעת בי אפילו, "ידעתי שהוא מפחד שאברח ממנו, אבל הוא טעה... לא הייתי בורחת, הייתי נשארת, הזדקקתי לעוד
חיבוק ממנו, עוד נשיקה, עוד 'אני אוהב אותך' אחד... סתמתי את הפה... "אני אתחיל ואגיד... שאני שוב מצטער, עשיתי טעות..." השפלתי את מבטי, "אני לא יודע מה עבר עליי, יכול להיות שפשוט העבר שהציף אותי פתאום גרם לי להתנשק איתה... אני לא אוהב אותה, אני אוהב אותך. רק אותך. כאב לי כל כך לשמוע אותך בוכה, יותר משכאב לי שאת לא איתי כאב לי שכואב לך, כאב לי בזה בגללי... שנאתי את עצמי... שנאתי על שגרמתי לבן אדם שאני אוהב שישנא אותי .." בשלב הזה ירדו לו דמעות מהעיניים, כששמעתי את המשיכה הראשונה שאף הרמתי את מבטי וגיליתי שתי עיניים אדומות ענקיות עם נגיעה קטנה של צבע כחול במרכז. "אני מצטער כריסטינה... אני מפגר." לא עמדתי בזה יותר, חבקתי אותו, חיבוק כל כך חזק... כל כך התגעגעתי לחבק אותו, אני כל כך מפגרת, "אתה צודק, אני לקחתי את זה קשה מידי, עברו עלייך שם הרבה דברים... הייתי צריכה להבין אותך." הוא נשק אותי, בפעם הראשונה בשלושת השבועות, נזקקנו זה לזו, זה לטעם של השפתיים של זו... זה הרגיש נכון וגם לא, זה הרגיש אסור אבל מותר, זה הרגיש אנחנו.
YOU ARE READING
להיות איתו
Fiksi Remajaהיי, אני כריסטינה אבל שלא תעזו לקרוא לי ככה, אני אכחיש! תקראו לי כריס. אני לומדת בכפר נוער, זה בעצם מקום עם בתים לנערים ובמרכזו בית ספר. הבית ספר שלי הוא מקום מאוד מיוחד, מוזר, אבל מיוחד9ף! מה שבטוח? לרגע לא ישעמם לכם איתנו.
