ילד רע

פרק 6

התיישבתי עם כולם, מול אושר. היא שתקה רוב הזמן והיה נראה כי חושבת הרבה, רציתי להיכנס לה למחשבות ולסדר לה אותן, רק לדעת על מה היא חושבת כל כך הרבה..היא נכנסה לפתע פנימה "לאן?" שאלה עדי, "סתם, להביא משהו לשתות" אמרה "אני אבוא לעזור לך" אמרה עדי ובאה לקום. "לא זה בסדר, אני אקום" אמרתי והם התסכלו עלי מופתעים. "מה אתם בשוק, אני אולי מניאק ורע אבל אני עדיין לפעמים אדיב" מלמלתי והם צחקו, נכנסנו בשתיקה והיא ישר עמדה על קצות אצבעותיה מנסה לפתוח את הארון הגבוה בשביל להוציא קנקן של מים, הרמתי את ידי וסגרתי את הארון מונע אותב מלפתוח אותו היא חזרה לעמוד יציב "באת להציק? אז לך" אמרה ושילבה את ידיה, "אני מגורש?" שאלתי והיא גלגלה את עיניה, אני נהנה לחרפן אותה. "מה אתה רוצה דין? תצא מפה וזהו" אמרה ונשארתי לעמוד שם "באמת דין אני רצינית, תעוף מכאן. נמאס עליי ההתנהגות הדוחה הזאת שלך!" היא צעקה עליי ודחפה אותי, קטנה קטנה אבל יש לה כוח, "טוב די תעצרי רגע" תפסתי את ידיה, "באתי בשביל לדבר" אמרתי ונעצרתי "אין על מה לדבר" אמרה לאחר זמן מחשבה "אז רק תקשיבי" אמרתי, היא התאפקה שלא לחייך כשאמרתי את המשפט הזה שוב. "אני יודע שלפעמים אני מניאק, ואני תמידצאדיש וקשוח" אמרתי "יופי, נחמד שאתה מודע לעצמך, אבל פה זאת לא קבוצת תמיכה" אמרה "אותי תשתקי שנייה?" אמרתי עייף ממנה, הצמדתי אותה עם גבה לשיש והנחתי כל יד שלי בצד אחר של גופה, כולא אותה בין ידי, "מה אתה רוצה דין?" שאלה לא זזה ממני סנטימטר, סנטימטר אחד קדימה וכבר אין ביינו מרווח. אתם יודעים על מה אני מדבר. "שתביני אותי, אני מקבל את זה שאת מתעצבנת מכל דבר, ואני גם יודע שאת מתעצבנת אבל לא עושה סיפור מהכל. אני יודע שאת בן אדם סלחן" אמרתי והיא הסתכלה עליי בקשב "אין לך מה להגיד?" שאלתי כששתקה "אמרנו שרק מקשיבים, לא?" שאלה "בסדר.." נאנחתי והורדתי את ראשי, הרמתי אותו חזרה אליה "אני מקבל אותך כמו שאת, ולא שונא אותך על החסרונות והפאקים שלך, אז אל תשנאי אותי, כי את בן האנשים היחידים שעוד זוכים לקבל ממני קצת אנושיות וחום" אמרתי "אני לא שונאת אותך" אמרה "אז אל תכעסי עליי, אל תריבי איתי ואל תיקחי קשה את ההתנהגות שלי" אמרתי "טוב, צודק.." אמרה "זה היה פשוט" אמרתי והיא הרימה גבה, "סליחה?" שאלה "לא חשבתי שכמה מילים יפות יעשו את העבודה" נשארתי קרוב אליה "אולי תחזור להיות מניאק שלא מדבר" אמרה בצחקוק "אולי תחזרי לא לדבר איתי ויהיה קצת שקט?" שאלתי והיא פערה את פיה "אתה תצטרך להשתיק אותי" אמרה "אני לא פועל בדרכים קונבנציונליות" אמרתי בחיוך תחמני "מה אתה רומז דין?" שאלה והרימב את עצמה כך שתשב על השיש וואני נצלתי את ההזדמנות ונעמדתי בין רגליה, "שאין לי אלוהים כשאני רוצה להשתיק בחורה, פיזית" אמרתי והיא הסתכלה עלי מבולבלת. "אל תהיי תצימה אושר" חייכתי חיוך קטן "חבר טוב עלק.." אמרה "בת זוג טובה עלק" אמרתי באותה טון כמו שלה. "אני לא איימתי שאני אנשק אותך" אמרה המומה "אני לא כורך רגליים סביב המותניים שלך עכשיו" אמרתמ ורק אז שמה לב כי רגליה סביבי וידי על מותניה. היא נבהלה והחליקה במורד השיש חזרה אל הקרקע, עכשיו כבר גוםי היה צמוד לשלה "לאט אושר, תרגעי לא קרה כלום" יצבתי אותה וזזתי קצת לאחור "בוא נשכח מה שהיה כאן" מלמלה "לא היה כאן כלום אושר.." אמרתי בחיוך ויצאתי מהמטבח החוצה, משאיר אותה המומה ומבולבלת."איפה המים?" שאל אור כששנינו חזרנו "המתקן מים לא עובד" מלמלה אושר והתיישבה לידי על הספת חצר הפנויה. לקחתי את הנרגילה והוצאתי את העשן "את רוצה?" שאלתי אותה בחצי חיוך ציני כשבהתה בי ובעשן "מה?" שאלה לא קשובה "את לא נגעלת?" שאלתי משתדל לא להביט בה "לא" אמרה והסתכלתי עליה עם חיוך חבוי. "אותך זה מגעיל?" שאלה לאחר כמה שניות "הרבה דברים מגעילים אותי" אמרתי ממשיך לעשן "אז אתה לא חייב לעשן" אמרה תופסת בצינור הנרגילה שהיה בידי "אושר, אל תחנכי אותי" אמרתי והיא שיחררה. "פשוט לא רוצה שתשתמש ברעל הזה" מלמלה לא מסתכלת עליי "אני אוהב את הרעל הזה" אמרתי בלחש.

"אני לא מרגישה טוב.." מלמלה שני והתנדנה מצד לצד. " אושר קמה ממקומה "אולי תשבי?" החזיקה בגופה של שני, שני מיד תפסה את מקומה והתיישבה לידי "תביא לי!" צעקה עלי, והסתכלה שעיניים גדולות על הנרגילה. "שבי שבי תרגעי" אמרתי לה, לא אוהב בנות שיכורות, זה זול ולא מכבד לא אותן ובטח שלא את הבנים שמנצלים את זה. "דין, תביא לי את זה!" צעקה וקפצה עלי מנסה לתפוס את זה "שני!" צעקה אושר לא מבינה מה הפרעות. אבדתי סבלנות והרמתי את שני על כתפי, נכנסתי איתה הביתה וזרקתי אותה על המיטה של אושר, מיד אחרי באה אושר "מה עובר על הילדה הזאת.." אמרה ביאוש ונשענה על משקוף הדלת, נעמדתי מולה קרוב, "ילדות בגיל שלכן כאלה טיפשות, מחפשות רגושים, חושבות שאתן יודעת הכל" אמרתי בזלזול, שיכרון של בנות והחוסר כבוד הזה כלפי עצמן יכול לשגע אותי. "דין" אמרה לי עצבנית אושר "תרגע." המשיכה "את יודעת שאני צודק אושר" אמרתי והיא גלגה את עיניה "אתה לא, אני לא כזאתי וגם עדי לא" אמרה "עדי גם עושה שטויות, זה שאור משגיח עליה לא אומר שאם הוא לא היה שם היא לא הייתה עכשיו כמו חברה שלך" אמרתי בכעס, "טוב אז אני לא כזאתי!" התעצבנה "אבל את מיוחדת אושר, את שונה מכולם ואת יודעת את זה!" אמרתי לה ועכשיו כבר ממש רכנתי מעליה. שנינו השתתקנו, אתה חייב לשמור דברים בלב. ממתי נעשתה כזה גלוי ופתוח? ועוד למשהי? שאתה מנסה להיות דוחה אליה! "אתה גם מתנהג כמו ילדה מתבגרת" אמרה אושר והשפילה את מבטה, "את לא יודעת מה עבר עלי בחיים שאת יכולה לדבר ככה" אמרתי בלחש והיא נשארה עם ראשה ברצפה "כי אתה מניאק שלא מספר כלום!"הרימה את ראשה אלי ונתנה לי מכה בחזה "וגם אני לא אספר. אני לא כזה אושר" אמרתי לה והיא הסתכלה עלי במבט מייסר, "גם אתה כמו איאן, מעשן כמו מפגר כל הזמן, מכור שהוא מסטול מהתחת, וכל זה בגלל שאתה כאילו גבר" אמרה עצבנית. תפסתי בסנטרה חזק, לא הכאבתי לה, אני לא מסוגל. פשוט אחזתי בו יציב בעזרת אגודלי והסתכלתי ישירות לעיניה הגדולות "אל תשווי אותי לאיאן, אני לא החבר האידיוט שלך. יש לי הרבה יותר שכל ממנו וכולנו הספקנו לראות את זה, אני לא שותה הרבה, ואני גם בקושי מעשן, מגעיל אותי לחשוב שככה את רואה אותי וזה מה שאת חושבת שעושה אותי גבר. את לא יודעת מה עבר עלי בחיים שלי לפני שהגעתי לעיר שלכם, אל תשפטי אותי אושר" אמרתי לה רציני וקשוח, היא השפילה את מבטי ולפתע הרגשתי שנפתחתי אליה יותר מדי, פתחתי בפניה יותר ממה שפתחתי לפני הרבה מאוד אנשים. אני כלכך עומד להצטער על זה!