ילד רע

פרק 26

-נקודת מבט אושר-
"זאת פעם אחרונה שאני באה איתך לקניות!" צעקתי על עדי כשנגררנו בעוד חנות "אושר נו בבקשה! אולי תחפשי לעצמך גם משהו במקום להתלונן?" שאלה בוחנת את השמלות שעל הקולב "אני לא רוצה בגדים חדשים.." מלמלתי מביטה בריצפה "את לא רוצה אני שמלה חדשה ליום ההולדת שלי?" שאלה והחזיקה בידי "לא. זה יום ההולדת שלך" אמרתי בחיוך ציני "עדיין" אמרה ונשמעה מתחננת "אני אנסה למצוא משהו.." מלמלתי נאנחת "מבטיחה!" אמרתי כשנתנה לי מבט עצוב "יופי! עכשיו בואי תעזרי לי לקחת את הבגדים" אמרה וזרקה עליי חמש שמלות. "איך?" שאלה יוצאת עם שמלה שחורה צמודה "את נראת כמו אלמנה" אמרתי והיא גלגלה עיניים "תלבשי משהו לבן" אמרתי והיא נכנסה לתא "נו?" שאלה יוצאת ם שמלה צהבהבה "מה את הולכת למסיבת בריכה? מה זה הדבר הזה?" שאלתי "מעליבה!" אמרה וצחקנו "אושר! אושר?" קראה לי כשיצאה מהתא, אך הייתי שקועה באיזה סט לבן חלק שהיה תלוי על הקיר לידי "יפה אה?" שאלה עדי והתקרבה להתבונן מקרוב "אולי תמדדי?" שאלה "לא לא, אין לי גוף בשביל זה" אמרתי הולכת לאחור "מה את מדברת אושר? תראי איזה יפה זה!" אמרה ודחפה אותי עם זה לתא הלבשה, יצאתי וזה באמת היה יפה.זה היה מכנס גבוה קצרצר בצבע לבן, כשהוא צמוד במותניים אך רחב בסיומו, הגופיה הלבנה שתאמה למכנס, הייתה גם היא צמודה וחשפה את הפופיק, היא כיסתה את כל החזה עד הצוואר.

"וואו" אמרה המוכרת "זה יפה, זו סחורה חדשה" אמרה בוחנת אותי "את קונה את זה" קבעה עדי והנהנתי, באמת אהבתי את זה. עדי בחרה לעצמה שמלה לבנה מתחרה שמאוד מחמיאה לגזרות שלה, ויצאנו מהחנות.

"אני צריכה לספר לך משהו" אמרתי ועדי נעצרה והסתובבה אלי "מה קרה?" שאלה "אפשר שנשב? בזולה אפילו? אסור שמשהו ישמע" אמרתי והיא הנהנה והתחלנו ללכת.

"זה קשור ל-" התחלתי לומר כשבדיוק הגענו לזולה, אך להפתעתי ראינו שם את דין ואור "היי מה אתם עושים כאן?" שאלה עדי והתיישבה ליד אור, "סתם ישבנו קצת" אמר אור לעדי בחיוך מרגיע "אתן?" שאל אור "סתם רצינו לדבר במקום פרטי" אמרה עדי "על?" שאל אור והסתכל עליי "מה לא היה ברור בפרטי?" אמרתי בגיחוך "גם מאיתנו?" שאל אור והסתכל על דין שנתן לו מבט שרק שניהם מבינים "מכולם, גם מעדי עד עכשיו" אמרתי והבטתי בעדי "מתחילה להדאיג אותי זאתי" מלמלה עדי "לא קרה כלום, בסך הכל רציתי לספר לך משהו פרטי. את לא רוצה לא צריך" אמרתי ונשענתי לאחור "צחקתי." אמרה והנהנתי "טוב זאת אווירה לא כיפית" אמר אור ושלף בקבוק וודקה, הוציא כמה אקסלים וכוסות ומזג לכולם "אני לא רוצה" אמר שהוא הגיש לי כוס "נו יאללה, פעם ראשונה איתנו" אמר אור והבטתי בכוס, אני רוצה? ומה דין יעשה? זה הזמן לבדוק את הגבולות שלו? הרמתי את מבטי לדין שבחן כל צעד וצעד שלי "נו" אמר אור "אני..-" מלמלתי "אני צמא יותר" אמר דין לוקח את הכוס מידו של אור ושותה אותה "דפוק" צחקק אור ושלושתם שתו, אור ודין קצת יותר.
"את בסדר?" שאלה אותי עדי שעצמתי את עיניי "כן.." מלמלתי בלחש "אושר?" קולו של אור נשמע במעומעם "אושר את בסדר?" שמעתי את קולו של דין והכל נעשה שחור, הרגשתי שאני מאבדת שליטה, ומאז אני לא זוכרת כלום.

-נקודת מבט דין-
"אושר את בסדר?" שאלתי בעמדת זינוק, הרגשתי שהיא לא מחוברת.. "אושר!" צעקה עדי כשפתאום אושר קרסה מולנו, קפצתי ממקומי והשכבתי אותה על אחת הספות "תזמינו אמבולנס!" צעקתי ואור הלך לצד מחייג למספר חרום. "אושר, אושר תפתחי עיניים בבקשה" לחשתי לה שופך על פניה מים קרים, "בלי פנאיקה עדי, היא נושמת" אמרתי כשבדקתי שהנשימה שלה תקינה, כשהגיע האמבולנס עליתי איתה "חבר שלה?" שאלה הפרמדיקית "זה מסובך.." מלמלתי לחוץ ומדואג "הלוואי עליי חבר כזה" חייכה אליי חיוך מרגיע. היא נכנסה לטיפול ואני נשארתי בחדר המתנה "את יכולה להגיד לי אולי מה עם אושר נבון?" שאלתי בקול צרוד את הפקידה "רק רגע.." מלמלה "חדר 32, כאן משמאל" אמרה והודתי לה בחיוך, הלכתי לחדר והצצתי בו, ישר כשהתקרבתי היא פקחה את עיניה, כאילו הנכוחות שלי עשתה לה משהו.

"תודה.." מלמלה "על מה?" שאלתי לא מבין "שאתה כאן, למרות שהייתי נוראית אלייך" אמרה והשפילה את מבטה "את ידידה טובה שלי, הייתי עושה אותה דבר גם בשביל עדי" שקרתי "עדיין, תודה" אמרה וחייכתי אליה לוקח כיסא ומתיישב לידה, "יודעים מה.. מה קרה לך?" שאלתי "אין לי מושג, בתעוררתי כרגע" אמרה לא מבינה "אושי!" נכנסה עדי לחדר יחד עם איאן ומלא בלונים "שמעתי מה עשית, זה היה מדהים אחי" לחץ את ידי איאן ומיד הלך לאושר. "איך את מרגישה?" שאל איאן והם התיישבו לידנו "אני זז" אמרתי וקמתי "למה?" שאלה עדי "תכף גם אור ושני יבואו" אמרה "כמה שעות שאני כאן, אם יש איתה משהו אני יכול ללכת" אמרתי "טוב.." מלמלה עדי ויצאתי מהחדר, לא לפני שאני מביט במבט הלא ברור של אושר, היא כועסת? היא מאוכזבת? היא מבולבלת? אני כבר לא יודע!

"התאושתת?" נתקלתי בפרמדיקית מהאמבולנס "כן, כן" אמרתי והא חייכה חיוך יפיפה "אני ענבל" היה לה שיער חום גלי ועיניים מלוכסנות בצבע חום כהה "דין" אמרתי "חברה שלך לא יציבה אה?" אמרה "זאת לא חברה שלי ואני לא יודע מה הסיפור שלה" אמרתי בגיחוך "זה אומר שאתה פנוי?" שאלה "אכן" אמרתי נאנח "יצא לנו עוד לדבר?" שאלה "אם תרצי" אמרתי "אתה הולך?" שאלה "כן, אני פה כבר כמה שעות.."מלמלתי בעייפות "יש מצב אתה מקפיץ אותי למרכז?" שאלה "בטח, בכיף" אמרתי והיא יצאה יחד איתי "תגידי מה הסיפור של אושר?" שאלתי בסקרנות כשהתחלנו לנסוע "מי?" שאלה "נו ה..-" לא ידעתי איך לכנות אותה "החברה שלך?" שאלה "אמרתי לך כבר" מלמלתי "הידידה שלך, אתה מוכן להסביר לי הקטע בינכם?" שאלה "שום קטע. למה היא קרסה ככה?" החזרתי אותה לנושא השיחה "כנראה התייבשות או משהו בסגנון" אמרה בחוסר עניין "את רוצה להיות רופאה?" שאלתי אותה והיא הנהנה, אני אוהבת בנות כאלה, עם ראש על הכתפיים, חכמות, מבינות. "התרשמת?" צחקקה והייתי חייב לחייך גם אני "טוב אז אני מקווה שיצא לי עוד לראות אותך, להת'" אמרה ויצאה מהאוטו שלי, מה קרה פה? התחלתי עם משהי שהיא לא אושר?

חבריםםםםםם מקווה שאתם נהנים מהסיפור ולא מתבאסים עליי אבל הייתי חייבת קצת מתח ויש המשך אל תדאגו. לפני שאתם עוזבים את הפרק, תעשו מצווה ותקדישו כמה דקות לקרוא את הספר החדק שלי "חברים טובים" הוא מעניין מ ב ט י ח ה ! לאב יו❣️ והמשך יום תות🍓