ילד רע

פרק 36

-נקודת מבט דין-
אני יודע שאני בחרתי והחלטתי לא לחזור אליה, ועכשיו אנחנו ידידים. אבל אני אמור להיות מרוצה, לא? אז למה כל פעם שאני רואה אותה אני מת לנשק אותה. היא הייתה פשוט יפיפה, לא הבנתי איך כל הבנים לא היו צמודים אליה כשנכנסתי אל הבית, היא הייתה נראת כמו דוגמנית. כמו נסיכה. התקרבתי אליה, ואיך זה שגם עם עקבים היא עדיין גמדה? נישקתי לי את הלחי, קרוב לשפתיים, מתאפק לא לגלוש אליהן.
"נהנת?" שאלתי מזיז קבוצת שיער אל מאחורי אוזנה "עכשיו כן" אמרה וצחקתי, "אני הולך לשתות" אמרתי "אבל תחזור" ביקשה והנהנתי, "שלום לך" אור ודניס הגיחו מאחורי, ישבנו על הבר ותצפתנו על כולם "איזה כןסית היא" אמר דניס וכולנו הבטנו בו "אושר, השמלה הזאת עושה לה גוף.." מלמל, הוא צודק, אבל הייתי חייב לתת לו איזה מכה שיסתום "סליחה, שכחתי שזאת המאהבת שלך" אמר ונתתי לו מבט מזהיר והוא צחק וצחקתי איתו. אושר.. אושר פשוט מושכת, אני חייב לומר שהייתה לי מחשבה מלוכלכת כשהבטתי בה היום, השמלה הזאת עשתה לה גוף.. פאק הרגשתי שכל מה שאני רוצה זה להשכיב אותה ולנשק אותה. כל החיים. ומי זה הפוץ הזה נדבק אליה כל הזמן? דביר הקרציה הזה. בוחן כל הזמן את הגוף שלה, גם בבית ספר תפסתי אותו כמה פעמים. "תנשק אותה" לפתע אמר אור לוגם מכוס האלכוהול שבידו, הבטתי בו לא מבין "שמענו כבר על הידידים שלכם, עוד שנייה אתה מתפוצץ כאן מחרמנות ואהבה" אמר ודניס מת מצחוק "איפה החברה שלך אתה?" שאלתי אותו והוא הסתכל סביבו "בטח עם אושר" אמר והתקשר אליה "טוב אני זז ליפה שלי" אמר והדגיש את השלי והלך. "דין" שמעתי קול נשי אחריי, נוי? הסתובבתי לאחור. פאק. ענבל.
היא הביטה בי לא מבינה "ענבל.. צריך-" באתי לומר "לדבר" אמרה והנהנתי, שכחתי ממנה לגמרי.
הבטצי באושר שבדיוק נמרח עליה דביר, הבטחתי לה שאחזור. טוב, לא משנה עכשיו, אני חייב לענבל הסברים.
ישבנו בחצר של אושר, לבד "אני נשבע לך, שזה לא כמו שזה נראה" אמרתי והיא חיתכה להמשך "אני יודע שזה נראה כאיחו לא ידעתי איך להיפרד ממך.. ואני יודע שפץאום לראות אותי אחרי שאמרתי שאני עוזב זה מסובך.." אמרתי "העיקר שאתה כאן ואתה נשאר, נכון?" שאלה והנהנתי לא מבין "אז אנחנו יכולים לחזור" אמר ונישקה את שפתיי בעדינות. כעיקרון, היא צודקת, זרמתי איתה כמה שניות. "ענבל" אמרתי וזזתי ממנה "אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד" אמרתי "בגלל אושר?" שאלה "מה היא קשורה?" שאלתי לא מבין "ראיתי איך הסתכלת עליה מקודם" אמרה "זה מסובך.. אבל אני חושב שאני ואת לא.מתאימים" אמרתי והיא הנהנה בצער "תחפשי משהו שיאהב אותך מכל הלב" אמרתי וחבקתי אותה "לילה טוב" היא באה ללכת "לאן?" שאלתי "הביתה.. אני באתי בשבילך, אבל אתה לא באת בשבילי" אמרה והלכה, וואו. זה היה משפט חזק.
נכנסתי וראיתי את אושר, היא הביטה בי ואז ישר חזרה לרקוד, התקדמתי אליה "נהנת?" שאלתי "נראה לי שאתה יותר" אמרה בלי להסתובב אליי "מה זאת אומרת?" שאלתי בחיוך ממזרי "שאני לא חושבת שחברה שלך תאהב אותי" אמרה והמשיכה לרקוד עם גבה אליי, תפסתי במותניה וסובבתי אותה אליי "נפרדנו" אמרתי לה ןהיא הביטה בי בשתיקה "נו? אין לך איזה משהו חכם להגיד?" שאלתי בחיוך מתחכם "למה?" שאלה "לא עניינך" אמרתי לה וסובבתי אותה חזרה, כך שאני מחבק אותה מגבה, הנחתי את ראשי על הצוואר שלה והשנפתי אותה "תמיד היית קנאית" לחשתי לה באוזן והרגשתי בצמרמורות שלה "אתה בסך הכל הידיד הכי טוב שלי" אמרה גם היא בשקט והמשיכה לרקוד ולנוע כשאני צמוד אליה מאחור. ישבנה התחכך בי עמו כל גופה והיא המשחכה לרקוד מאליי שאניממשיך לאחוז בה קרוב אליי. פאק מה שהיא עושה לי, אני לא חושב שנמשכתי ככה לאושר או למשהי אי פעם. קברתי את ראשי בתוך צווארה והא הניחה את ידה על ידי שעטפה אותי "אתה עושה שטויות" לחשה לי והקול שלה הטריף אותי, נשקתי את צווארה בעדינות וגניחה חלשה נפלטה מפיה, רציתי אותה כל כך ברגעים אלה. "אתה שתוי" לפתע היא הסתובבה אליי והחזיקה בפניי, ידי הייתה מונחת על גבה התחתון והחזיקה אותה קרוב אליי "אני לא" אמרתי בחיוך "מה אתה עושה?" שאלה בבלבול "עשיתי משהו לא בסדר? אנחנו בסך הכל ידידים" אמרתי מקרב אותה אליי יותר "אני חושבת שיש לך שם ידידה שתתאים יותר" אמרה דוחפת אותי ממנה ומצביעה על נוי שבהתה בנו, הסתכלתי על אושר שהתרחקה ממני והלכתי לנוי "אז מה הולך?" שאלתי אותה נעמד לצידה נשען על הבר, היא פשוט כרכה את ידה סביב ואני נשארתי באותה פוזה על הבר "אני רוצה שתעשה לי אותה דבר" לחשה קרוב לשפתיי "לא" אמרתי והיא הזיזה את פניה לאחור בבלבול "אני לא זונה" אמרתי והיא שיחררה ממני, "אז למה באת?" שאלה "את לא יודעת לדבר בלי לגעת?" שאלתי והיא נראתה פגועה "קחי את זה כנקודה למחשבה" אמרתי והלכתי לאור ודניס "טוב שלא השכבת אותה שם" אמר לי והבטתי בו בהלם "תרגע, רק אני ודניס שמנו לה כי הסתכלנו" אמר והרגשתי הקלה, לא רציתי שיצא לשנינו שם לא טוב. "עלק ידידים.." מלמל דניס "אני צריך לשתות" אמרה ושתיתי את הכוס השנייה שלי להיום. זה מספיק, אחר כך כבר לא אהיה צלול.
את המשך הערב העברתי בנפנוף בנות ונפנוף בנים שהתחילו עם אושר, באלגנטיות. פשוו בכל פעם שמשהו התקרב אליה נעמדתי ולחשתי לה משהו באוזן- לדוגמה "נגמר הביסלי" ובלי שתשים לב הנחתי את ידי על מותנה וזה כבר הרחיק את כל החרמנים ממנה.. חוץ מדביר הנודניק הזה!
"תדאג לזה שעדי לא תשאר לעזור לאושר?" שאלתי את אור והוא חייך חיוך תחמני, כולם התחילו ללכת, ברוך השם! כבר ארבע לפנות בוקר! נשארנו רק אני עדי אור אושר וכמובן שדביר הדביק הזה. "יאללה עדי" אמר אור "אני נשארת לעזור לאושר" אמרה "אל תדאגי היא תסתדר" אמר אור "לא נו מה פתאום" אמרה מתעקשת, אור גלגל עיניים ולחש לה משהו באוזן "אה.. מזל טוב יפה שלי, לילה טוב תדברי איתי" נישקה את אושר והלכה עם אור בהתרגשות. "טוב אחי אתה יכול ללכת" אמרתי לדביר והתקרבתי אליו "סליחה? מי אתה?" שאל בחיוך שחצני "אני ה-" רציתי לומר החבר של אושר "ידיד של אושר, ואתה הולך" אמרתי מצביע על הדלת "אני לא חושב" ענה, "אתם יכולים שניכם לעזור לי.." גיחכה אושר ושנינו הבטנו בה, והיא מיד השתתקה. התחלנו לסדר את הבית, ראיתי את דביר נדבק ומציק לאושר כל הזמן כשניקו את הסלון, הלכתי למטבח, עצבני. אושר נכנסה ונעמדה לידי "יפה לך מנקה" אמרה ולא הגבתי "למה אתה כועס עליי?" שאלה והבטתי בעיניה "אני לא" עניתי ברוך "אני לא אוהב את הדביר הזה" אמרתי בכנות "סיימנו לנקות, אפשר להעיף אותו" לחשה אושר וחייכתי אליה "טוב יאללה, להתראות" יצאתי עם אושר מהמטבח ודברתי לדביר "אתה הולך?" שאל אותי בהתחכמות "לא, אתה הולך" אמרתי "למה?" שאל מתיישב על הספה, נאנחתי בזעם, התקדמתי לכיוונו "דין.." לחשה לי אושר, התעלמתי ממנה ותפסתי אותה מרגליו, בדיוק כמו שעשיתי לאיאן, הושבתי אותו על המדרכה וסגרתי את דלת הבית "מה עשית לו?" שאלה שנכנסתי "פשוט הראתי לו איפה הוא צריך לשבת" אמרתי והיא חייכה "אני עולה לחדר" אמרה ועליתי אחריה 'בהצלחה אחי' שלח לי הודעה אור 'לא יהיה כלום' כתבתי לו וסגרתי את דלת חדרה של אושר "וואי אני מזה עייפה.." מלמלה ובהיתי בה מדסרת כמה דברים נשען על המיטה שלה "נו? אז בשביל מה העפת את דביר?" שאלה והסתובבה אליי

---פרק נוסף רק כי אני אוהבת אתכן מליונים!---