ילד רע

פרק 12

עמדתי בשער בית הספר, מחכה לראות את אושר. "למי אתה מחכה?" בא לפני איאן, עוד פעם הוא? לא ידעתי מה לענות לו "איאן מה אתה רוצה?"שאלתי אדיש "שאלתי משהו"  הוא אמר עצבני "גם אני" אמרתי אדיש אל קיומו. "אז אתה בוחר בצד שלה?" שאל והבטתי בו לא מבין, "איזה צד? אין פה צדדים. התנהגת כמו אפס נקודה." אמרתי "אז אתה רב איתי ובסדר איתה?" שאל, "אני לא בסדר איתה, היא בסך הכל ידידה שלי ואני מתנהג אליה יפה, אני כועס עלייך כי אתה הרבצת לבחורה" אמרתי, למה אני מסביר לו בכלל? "אני לא חייב לך הסברים בכלל!" אמרתי בקשיחות. שמתי לב שהעיר הזאת מרככת אותי. "למי אתה מחכה עכשיו? לאושר נכון?" שאל והתקרב אליי, "אני בסך הכל הולך לקחת ממנה משהו, קופץ לדקה וחוזר" אמרתי בשקט, "מזה המשהו הזה?" שא לחשדן "פלסטר לגבה שנפתחה לי" אמרתי "יש לי גם כאלה בבית, אתה רותה אולי לבוא אליי?" שאל בציניות, "היי" זוא הייתה אושר שעמדה לידנו, "הוא בא אלייך" אמר לה איאן והיא הסתכלה עלי וגלגלתיעיניים ביאוש, "אני כולה מביאה לו משהו" אמרה "כן. שמעתי, פלסטר." אמר והיא הנהנה "טוב אז אם ככה, גם אני צריך פלסטר" אמר "אבא של חובש איאן, יש לו יותר מפלסטר מעפן שיש לי בבית" אמרה בצחקוק, "הוא לא נמצא ואני לא יודע איך לשים, זה מפריע לחבר שלי ולחברה שלי שאבוא איתם?" אמר עצבני, אני ואושר הסתכלנו אחד על השנייה "לי אין בעיה, זה בית שלך" אמרתי לה ונשענתי על הגדר "גם לי אין" אמרה ויצאנו שלושתינו. נכנסתי למושב הנהג ולידי התיישב ישר איאן, "מה עם כבוד לנשים? לא שמעת?" אמרה לו אושר שהתיישבה מאחור. "את רוצה להחליף?" שאל אותה והסתלכתי על שניהם, "לא. תיסע" אמרה עצבנית, הסתכלתי עליה דרך המראה וראיתי שעוד שנייה מתעצבנת מרוב עצבים. היא ראתה שאני מביט עליה וחייכתי לה חיוך קטן, ממתי אני מחייך לעזאזל?! היא נתנה לי מבט מרגיעה והחזרתי את עיני לכביש. "הואו נעשה את זה מהר" אמרה, "מי קודם?" שאלה, "דין." אמר איאן, "טוב.." אמרה והתחלתי ללכת איתה, נכנסנו למטבח והתיישבתי על כיסא מטבח מעץ. איאן עמד בכניסה כמו שומר וזה פשוט היה נראה לי מצב אידיוטי לחלוטין! החבר שלה עומד בכניסה, כאילו בטוח כל רגע שהיא תבגוד בו. "איאן אני צריכה שתצא, זה לא נוח לי ככה, צפוף פה" אמרה "אבל שאת ושני ההורים שלך וגם אח שלך כאן בארוחה אז נוח?" שאל והיא גלגלה את עיניה "היא ביקשה שתצא. אני לא מבין מה הבעיה שלך לשחרר ממנה לשתי דקות. מבטיח לך שלא יקרה כלום" אמרתי וגרמתי לו להרגיש דביל "אני בסלון" הוא אמר והלך, "את כועסת?" לחשתי לה מביט בה עושה את עבודתה. "לא" אמרה בקול קר, "אז למה את לא מחייכת?" שאלתי, מי שמדבר, מהרגע שהיא הכירה אותי אני לא מחייך. "כי אין לי עצבים דין" אמרה מיואשת "את רוצה שהוא ילך?" שאלתי והזזתי את פניה כך שתסתכל על עיני, "לא" אמרה "אז?" שאלתי לא מבין והיא הניחה את הפלסטר החדש על המקום. "אין לי כוח עכשיו, הוא לא סתם רצה שתהיה ראשון, ברגע שתלך הוא יזיין לי תשכל. ולא התכוננתי לשיחה הזאת עדיין" אמרה "אושר את ידעת שהיא תגיע בסוף, שנינו יודעים שהוא מת לדבר איתך, כל הזדמנות שתהיה לו תנסה. היית צריכה לדעת" אמרתי לה והיא הסתכלה עלי עצבנית. אני אוהבת לעצבן אותה, "אני אסתדר" אמרה וזזה ממני. "את כועסת?" שאלתי "סיימתי, אתה יכול ללכת" אמרה מתעלמת מדברי, "אושר, אל תתעלמי ממני" אמרתי לה "אניאמרתי שסיימתי נכון? אתה יכול לצאת עכשיו" אמרה "סבבה. חפשי משהו אחר להוציא את העצבים שלך עליו, לא עליי" אמרתי ותלשתי את הפלסטר ששמה על החתך שלי ויצאתי מדלת הבית. נמאס לי מהעצבים שלה, היא מחרפנת אותי! היא מוציאה אותי מהכלים, היא כזאת מעצבנת! 

-נקודת מבט אושר-

חתיכת אידיוט, מה הוא נותן לאיאן לבוא איתנו, ועוד לתת לו להישאר איתי לבד. התחלתי לחבוש את הפצע שיש לאיאן על הגב, מהקיר שדין דחף אותו עליו. "למה את שותקת?" שאל אותי איאן, "אל תדבר איתי עכשיו" אמרתי בתקיפות והוא שתק. "סיימנו" אמרתי והוא נשאר בלי חולצה ונעמד מולי. "אני רוצה שנדבר אושר" אמר ומשך אותי בפרק כף ידי קרוב אליו. "את ידעת שאני לא רציץי להרים עלייך יד נכון?" שאל והנהנתי. "אני אוהב אותך, וכואב לי בלעדייך, אני עצוב והלב שלי שבור מזה, אני שבור מזה" אמר וראיתי כמה צער יש בו, "תבטיח לי שבחיים, בחיים יותר לא תרים עלי יד.." מלמלתי והוא ליטף את הלחי שלי "בחיים" אמר והתקרב לשפתיי, נשקתי אותו, אני לא אשקר התגעגעתי אליו, איכשהו תוך כדי הנשיקה חשבתי על דין. מה את חושבת עליו עכשיו סתומה? את מתנשקת עם אהבת חייך! הוא תפס בפניי והפך את הנשיקה לאגרסיבית יותר, אגרסיבית מדי בשבילי. התנתקתי ממנו "אני אוהב אותך" הוא אמר והסתכל בתוך עיניי "גם אני" אמרתי והוא ליטף את שיערי. אני אוהבת את איאן, והוא אוהב אותי הכי שיש בעולם הזה, הייתי סתם מפגרת שחשבתי בכלל בכיוון של דין. האידיוט הזה.