ילד רע

פרק 15

"אני בחוץ" זה היה דין. העפתי את מבטי במראה פעם אחורנה והייתי מרוצה מאיך שנראתי, הייתי לבושה במכנס לבן גבוה וצמוד, וחולצה בטן אפורה ארוכה וצמודה עם שקע בגב. נעלתי את נעלי האידס הלבנות שלי והתאפרתי מעט, שיערי החלק נח על גבי ויצאתי מהבית. הוא עמד בחוץ כשנשען על דלת המכונית 'הוא פשוט חתיך' המחשבה עברה בראשי ומהרתי למחוק אותה. זה בסך הכל מפגש ידודתי, איך החולצה הזאת יושבת עליו יפה.. די אושר! אסור לך לחשוב ככה. בין כל המחשבות האלה מצאתי את עצמי מולו "היי" גחכתי והוא הניח את ידו על גבי התחתון ומשך אותי לחיבוק, הוא הניח נשיקה חמימה על הלחי שלי והשפלתי את מבטי חובקת את צווארו. "נצא?" שאל והנהנתי, הלכתי לצד השני והפתחתי את דלת הכניסה והתיישבתי, חגרתי והוא התחיל בניסעתו. "מה עם ג'וני?" שאל מביט בכביש "הוא כל כך חמוד!" אמרתי בהתרגשות, הוא העביר בי מבט והחזיר את מבטו לכביש בחיוך, הסמקתי "אנחנו משאירים מאחרונו את הריב הדבילי הזה, נכון?" שאלתי והוא שתק ממשיך להתבנון בכביש ואני בו "איזה ריב?" שאל לאחר כמה שניות וחייכתי כשהבנתי שהשאיר את זה מאחורינו. "זאת אמא שלי, תעני" אמר ושמתי על רמקול "כן אמא?" שאל "כבר יצאת?" שאלה בדאגה "כן אמא, הכל בסדר" אמר ביאוש "היא באה איתך בסוף?" שאלה "היא שומעת אותך אמא" אמר מפודח "או, אז אני מבינה שכן" צחקקה, איזה אמא חמודה! "היי" אמרתי וראיתי שדין נראה נבוך "היי חמודה, תשמרי עליו?" שאלה וצחקתי "ברור. אל תדאגי דין לא יעשה שטויות לידי" אמרתי ודין הרים גבה "מי זאת? חברה של דין?" שמעתי צעקה של ילדה מאחור "תגידי לאמילי לשתוק כבר" הוא אמר "ביי, תהנו" אמרה "ביי" הוא אמר וניתק "אל תתייחסי, אחותי הפסיכית הזאת חושבת שכל מי שמדברת איתי חברה שלי" אמר בעצבנות והסתכל על הכביש "כן אה" אמרתי ושאר הנסיעה עברה בשקט ומדי פעם דברנו. "הגענו" אמר והחנה, "בואי" הושיט את ידו ואחזתי בה בחשש. כך הלכנו יד ביד והגענו למרכז העיר, היו שם המון חבורות של נערים, "הינה חברים שלי" אמר והתחלנו ללכת עדיין יד ביד אליהם "דין! איזה הפתעה!" משהו צעק וכולם הסתובבו אלינו, הוא אמר לאחד אחד שלום ועדיין לא שחרר את ידי. "מי זו? לא הכרת לנו את החברה היפה שלך" משהו נעמד מולנו קצת שיכור, הוא שיחק עם חתיכה משערי, "זאת אושר, אין לך מה לחפש איתה" אמר והבטתי בו, למה הוא לא נותן לי להכיר בנים? "אז את באמת חברה שלו? אם הוא מעצבן אותך את יכולה.." החל לומר אך דין משך בידי והצמיד אותי לחיקו, "תרד ממנה לירון. אתה לא תתקרב אליה" אמר דין ומשך אותי לחברים שלו, "זה כפיר, החבר הכי טוב שלי, עמית, ניר, בר וגל" אמר לי דין והכיר לי את חבורת הבנים שישבה שם, "אותנו אתה לא מכיר לה?" שאלה משהי "אלו חן, קרן ודנה, הן החברות הכי טובות שלי" אמר דין והנהנתי בחיוך "איך קוראים לך?" שאלה דנה "אושר" אמרתי ודין התיישב ליד הבנים ומשך את ידי כך שעמדתי מולו "הן אוהבות אותך" לחש לי "הן חמודות, נראה שיש לך חברים טובים" אמרתי והתיישבתי לידו, כל הזמן הזה דין אוחז בידי בחוזקה והרגשתי פשוט בטוחה איתו, היה לי כל כך נעים ולא רציתי שיגמר. דברנו קצת עם חברים של דין והכרתי אותם קצת יותר, דין ואני צחקנו ביננו וספרנו סיפורים מהחבורה, "אני יכולה לשאול משהו?" שאלה קרן בחיוך "בטח" אמרתי והסתכלה עלי ועל דין "אתם ביחד?" שאלה ואז שמענו קול מאחורינו "פשש, ולא סיפרת לי?" הסתובבנו וראינו אותה, נערה בעלת שיער שחור חלק ועיניים בהירות כמו של דין, גבוהה ויפיפיה.. בת זונה, זאת יסמין. "יסמין" אמר דין והסתובב אליה, הרגשתי קטנה וחסרת תועלת באותו הרגע. "מה קורה?" שאלה והואניתק את ידו משלי וקם לחבק אותה, "לא ידעתי שתהיה כאן" אמרה, "כן זה לא היה מתוכנן.." אמר מבולבל, מה קורה כאן? הרגשתי שאני עומדת לפרוץ בבכי. "אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר" אמרה והוא הנהן ביאוש "טוב אני זז דקה" אמר ופשוט נעלם איתה, הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ, עמדתי כבר להזמין מונית ולהעלם משם. "היא ממש חמודה" אמרה קרן שעמדתי עם הגב אליהם ממשיכה לבהות בנקודה למרות שדין ויסמין מזמן כבר היו מחוץ לטווח הראייה שלי. "נראת" אמרצי בשקט והסתובבתי אליה "אל תפגעי, יסמין זאת החולשה של דין. תמיד שהיא באה הוא עוזב בשבילה הכל ולא שם לב לאף אחד" אמרה והקגשתי כאילו הלב שלי התנפץ לאלף רסיסים. "טוב כן.. אני הולכת לעשות סיבוב" בלעתי את רוקי והלכתי חזרה למרכז החבורות, ליד מכוניתו של דין ושלפתי את הפלאפון מחייגת למונית.
"שלום שלום" שמעצי אחריי ונבהלתי, הסתובבתי וראיתי את לירן הזה. "מה איפה דין? לא מתאים לו להשאיר את הבחורה שלו לבד" אמר, הוא היה קצת יותר צלול עכשיו.
"אני לא הבחורה של דין" אמרתי בצחוק מריר. "לא?" שאל "לא. בסך הכל ידידים" אמרתי מחזיקה את הדמעות מלפרוץ, "ידידים נוסעים ביחד בשישי בערב? ידידים מחזיקים ידיים? ידיד מונע מידידה להכיר בנים?" שאל ושתקתי "אמרתי לך כבר, אנחנו רק ידידים" אמרתי והוא הנהן, "למי את מתקשרת?" שאל "מונית" אמרתי "הוא לא מחזיר אותך? הוא נשאר כאן?" שאל והרגשתי שהוא מכאיב לי בכוונה "אני לא יודעת איפה הוא או מה הוא עושה, אני רק לא רוצה להישאר כאן יותר לבד" אמרתי בכעס "חא חייב לבד" אמר "בואי" אמר והושיט את ידו, מה הוא רוצה? שלא תחשבו, אני לא אחת כזאת שזורמת עם כל אחד ובטח שלא עם זרים, פשוט הבנתי שלשבת ולחכות לבד למונית, או יותר גרוע מזה- לחכות לדין יהיה פשוט אסון. הלכתי אחריו מוותרת עם החזקת הידיים, "איפה.." ישר כשהגענו לחבורתו צצו השאלות, אך לירן קטע את כולם "לא פה, במילא אושר עדיפה" אמר מחייך אליי והסמקתי, ישבתי לידו והתחלתי לדבר איתם, למרות שדין לא יצר לי מהראש. מה יש לו וליסמין לדבר? הם בטח חוזרים? אי אפשר לדעת!!!
"בטח הוא הלך ליסמין, בגלל זה הוא לא פה" שמעצי את הבנות מתלחששות והסתובבתי אליהן, הן מיד השתתקו והביטו בי מצטערות "מה?" שאלתי "לא התכוונו" אמרה משהי, "לא לא, תמשיכי" אמרתי "יסמין ודין.. הם לא בדיוק סיימו את הקשר שלהם שהוא עזב, הוא חשב להעלם וזהו, אבל זה לא אפשרי" אמרה והרגשתי את הלב שלי פשוט על הרצפה, הדצעות עמדו בעיניי ובדיוק לירן התיישב לידי עם שתי כוסות שתייה חריפה, מהסוג החזק. "קחי" נתן בידי, אני אגיד עוד פעם, כל יום אחר הייתי שופכת עליו את המשקה, מכניסה לו סטיקה וקמה והולכת. אבל הרגשתי במצוקה, רציתי להעביר את הרגשות הטריים, בלא רצויים והכואבים. הבטתי בכוס, ובחשש רב אחזתי בה בידיים רועדות. אני פחדנית, אני ילדה טובה שלא עושה שטויות, כבר כמעט הכנסתי את הקשית לפי, כשלפתע היא עפה מידי לאוויר וצנחה על הרצפה כשכולם עומדים המומים.