ילד רע

פרק 4

"הלו..?" עניתי למספר לא מזוהה, השעה שתיים בלילה והצלצול העיר אותי  "הערתי אותך?" זאת הייתה אושר, כמובן. "כן" אמרתי, אני לא אשקר לה ואגיד שלא בשביל שתרגיש בנוח, אני בכל זאת מנסה לדחות אותה "טוב אתקשר פעם אחרת" באה לנתק אך עצרתי אותה, "כבר התקשרת ואני ער, הכל בסדר?" שאלתי. אתה כזה אידיוט דין, כל פעם אתה עושה צעד אחד קדימה ושניים אחורה, אתה לא מסוגל להיות אליה דוחה כל הזמן? הרי לכולם אתה דוחה כל הזמן! מה שונה בה?

"רציתי להגיד לך תודה, גם על זה שאמרת לאיאן שאני צודקת ומגיע לי התנצלות" אמרה בשקט. "הוא אמר לך?" שאלתי משפשף את עיני, "כן" ענתה "טוב באמת הגיע לך התנצלות" אמרתי כנה, "טוב רק רציתי להגיד לך את זה.. לילה טוב" לחשה "אתם בסדר עכשיו?" שאלתי, מה אכפת לך? לעזאזל! "אני מניחה שכן, עד עכשיו הוא היה כאן והוא.." היא החלה לומר אך קטעתי אותה "את הסיפור אהבה הקיטשי שלכם תספרי לחברה הכי טובה שלך, לא לי" אמרתי והיא צחקקה, היא התחילה לקלוט את ההמור שלי. "ביי דין" אמרה "לילה טוב" אמרתי והיא ניתקה, נאנחתי מסתובב לצד השני של המיטה משתדל להירדם שוב.

היום יום שישי. הבנים קבעו איתי לשבת בזולה עם הבנות ואז לצאת למועדון. "אולי נבריז שעה אחרונה?" שאל דניס כשישבנו כולם על הספסל, אושר ועדי לא היו, וזה היה מוזר. "הבטחתי לאושר שאני לא מבריז יותר" נאנח איאן וכולם הפנו אליו מבטים מופתעים "לא תחזיק יומיים" אמרה שני בצחוק. "האמת שאני מחזי כבר ארבעה" אמר לה מתאפק שלא לקפוץ מעל הגדר. "איי היא דואגת לך יותר מידי" אמר דניס, "איפה היא בכלל?" שאל אור, "כן גם חברה שלך לא פה" אמרתי וכולם צחקו וגם הוא חייך חיוך קטן, "עדי ואושר ביום בנות או משהו" אמר איאן בחוסר התעניינות, בודק שאין אף מורה בסביבה ושואף מהסיגריה. "וזה לא נקרא להבריז?" שאלה שני בקנאה "אל תקנאי נשמה, אף פעם לא היית חלק מהן" אמר לה דניס וכולנו נשפכנו מצחוק והוא זכה לסטירה, "ומה אתה צוחק בכלל? יומיים פה בלחץ וכבר זוכה להערצה מאיאן, שלא שם לב לקשר שנוצר בינך לבין החברה שלו" פנתה אלי וכולם השתתקו, "מה את יודעת בכלל? חתיכת סכסכנית, איאן יודע מצוין שאין שום קשר ביני לבין אושר והשיחות היחידות שהיו לנו זה על תיחזוק הקשר שלה ושל איאן, שאגב הוא מודע אליהם ויודע שהתקיימו" אמרתי והיא הסתכלה עליי המומה. "אני זז" אמר איאן וזרק את הסיגריה על הריצפה, "טיפשה" מלמלתי לכיוונה ובדיוק היה צלצול, נכנסתי לכיתה ותפסתי את מבטו של איאן, הוא לא כעס, הוא היה.. מאוכזב? "אני לא כועס עלייך אחי" הוא התיישב בכיסא לידי בהפסקה "אין לך על מה" אמרתי בטוח בעצמי, "אתה מניאק" אמר והרמתי את מבטי מהטלפון, "ככה אני" אמרתי כשחיוך מתחבא בין שפתיי. "אני כועס על עצמי" אמר לפתע נאנח, מה הקטע שלו לפתוח בפני הלב? הוא יודע מה קורה לי בלב עם החברה שלו? אני במקומו הייתי מכניס סטירה לעצמי. "למה?" שאלתי למרות זה היה ברור, הוא יודע שהוא מתנהג לא יפה לאושר. "אושר" ידעתי.. קשה לי שמוע עליה, כי אני בעצמי לא יודע מה יש לי איתה, אז לשמוע עליה מהחבר שלה? הסתכלתי עליו במבט שואל, "היא כזאת.. טובה אלי, ולי יש אופי רכושני, וקנאי כלפיה, אבל זה רק כי אני אוהב אותה. ולפעמים אני גם אדיש אליה, כמו אתמול. אנחנו ממש הפכים והיא משתגעת מזה, היא ילדה טובה כלכך ואני אוהב לעשות כל מה שאסור, והיא רבה איתי על זה, המון, ומאז תחילת הלימודים, אנחנו רבים יותר מתמיד" אמר "תשתנה בשבילה, או שתעזוב אותה" אמרתי לו וזה היה נראה כאילו רסקתי לו את הלב "אני אוהב אותה" אמר והלב לי דפק "אז אם אתה רוצה שיהיה לה טוב, עדיף שתשתנה, ואם אתה לא יכול אז עדיף שתשבוא את הלב שלה במקום לשבור לה את החיים" אמרתי, למה אני כזה רגיש כלפיה? "אתה צודק, אני אשתנה" הוא בחר באופציה השנייה. יותר טוב, אם הם יפרדו אני אחושב על סיכוי איתה וזה פשוט טעות, אם היא ואיאן מנוגדים, אני והיא פשוט זרים. "איך זה שלא הייתה לך חברה אף פעם?" הוא שאל לפתע, "כל מה שאתה חושב על עצמך, שאתה עושה כל מה שאסור, אני פי שלוש יותר. האופי שלי, הוא קר וקשיח, אני אדיש רוב הזמן ואתה בין האנשםים הבודדים שיוצא לי לדבר איתם בשיחה רצינית" אמרתי לא מסתכל עליו "אני שמח, מי עוד זוכה לקבל ממך שיחה כזאת?" שאל מגחך, אם הוא היה יודע שזאת החברה שלו אני לא בטוח שהוא היה צוחק. "אמא שלי אולי" אמרתי והוא צחק יותר. "תבוא היום  לאושר, יש לה בית ריק ואני ועדי נהיה אצלה בערב לפני שיוצאים" אמר "לא הולכים למועדון?" ניסיתי להיתחמק, "היא.. היא לא באה" מלמל "למה?" שאלתי, לא הייתי בטוח אם אני כוע סעליו שהוא לא רוצה אותה שם או שאני עצבני שאני לא אראה אותה. "אני לא רוצה שתראה אותי מעשן ושותה, היא תכעס עלי יותר" אמר, "היא עוד יותר תכעס אם אתה לא תספר לה את האמת" אמרתי "איך אתה יודע עליה כלכך?" הוא שאל ולא ידעתי מה להגיד "אני קורא אותה. היא לא שומרת בבטן רגשות וכל מה שהיא מרגישה מתבטא בההתנהגות שלה." אמרתי בכנות, "אתה צודק, נבטל מועדון, היא במילא הציע שנהיה אצלה כולנו היום" אמר, איזה טעות עשיתי. אתה כזה מטומטם דין! במקום לשתוק ולצאת למועדון בלעדיה ואז להרחיק אותה ממך, אתה מארגן לעצמך מלכודת אצלה בבית?

-נקודת מבט אושר-

"משהו דופק!" צעקתי מהמקלחת, כשיצאתי לבושה עטופה במגבת נבהלתי כשראיתי את דין בסלון ביתי, צווחה נפלטה מפי. "אוי אני מצטער" אמר בגיחוך, "הוא לא אמר לי שאתה בא" אמרתי, "ללכת?" שאל בהתנשאות, "קודם כל תוריד את העיניים שלך ממני," אמרתי והוא כיסה את עיניו "לא משהו שלא ראיתי אף פעם" אמר בהתנשאות וליבי נצבט, אבל זה לא אמור להיות אכפת לי. "דבר שני, החדר שלי בהמשך שמאלה" אמרתי והוא הלך. התלבשתי בבגדים שהכנתי בחדר של הורי. נכנסתי לחדר ודין לא היה שם, רק איאן ועדי, לא רציתי להחשיד ולא אמרתי כלום על חסרונו. "אני יוצא שנייה לקיוסק, שני דניס ואור צריכים את הכרטיס אשראי שלי בשביל השתייה" הוא אמר, הניח נשיקה קטנה על שפתיי ויצא, התתחלתי לסרק את שיערי, "אם את מחפשת את דין אז תדעי שהוא הלך" אמרה "הלך? לאן?" שאלתי מסתובבת אליה מעיסוקי, "למרפסת" אמרה והסתובבתי אחורה לחלון המרפסת השקוף שלי, הלב שלי נפל לתחתונים כשראיתי את דין עומד שם ומסתכל עליי. "אידיוט!" צרחתי עליו בבהלה, לא שמתי לב שהוא שם ופתאום לראות אותו שם גרם לי לחרדה.

"תישאר בחוץ, עונש" אמרתי וסגרתי אותו בחוץ, הוא נשען על המעקה והסתכל על הנוף, "תפסיקי לבהות בו" אמרה לי עדי, מזל שלא שומעים כלום בחוץ. "אני לא" אמרתי החלטית, "עלי את לא יכולה לעבוד" אמרה והתיישבתי לידה, "מה הסיפור, אושר?" שאלה "לא יודעת.. הוא מבלבל, הוא הכי מדהים אלי, ודואג לי, מחזק אותי ומקשיב לכל מה שעל הלב שלי, מתייחס אלי יותר טוב מ..מאיאן" אמרתי "אבל, פתאום הוא יכול להתהפך ולהיות אדיש, רע וקר" הוספתי, "לכולם הוא אדיש רע וקר" אמרה בתמימות, "לא עדי, את לא היית מכירה אותו אם היית בשיחות שלנו. הוא בן אדם שונה, יש לו קסם" אמרתי משפילה את מבטי.

"או..אושר.." אמרה לי עדי, "כן, אני יודעת שזה לא בסדר! אבל אני לא אוהבת אותו, אני אוהבת את איאן אבל הוא מבלבל אותי לפעמים" אמרתי "לא זה, תסתובבי שנייה" אמרה, אוי לא. זה היה איאן שעמד בכניסה לחדר, כשאגוריף מכווצים כאילו מוכנים להיכנס ישר אל פניו של דין שנשען על מעקה המרפסת.