ילד רע

פרק 30

"דין?" זו הייתה אושר "מה?" שאלתי לא מבין, זה היה 'מה' של בלבול "אושר?"" שאלתי מוודא שזו היא "דין אחותך אצלי" אמרה "למה?" שאלתי לא מבין "תבוא הנה. עכשיו" אמרה בקרירות וסגרה את הטלפון, "אני כבר חוזר.. טוב?" לחשבתי לענבל באוזן "אוקיי.."מלמלה בלי לשאול יותר מדי שאלות והנחתי לה נשיקה על הלחי. לבשתי עליי חולצה ויצאתי מהבית, נכנסתי לאוטו והייתי ממקוד מטרה, מה קרה לאמילי? איך היא הגיעה לאושר? הגעתי לביתה של אושר.. וואו לא הייתי כאן הרבה זמן, יצאתי מהרכב ודפקתי בדלת, לא ידעתי למה לצפות, אמילי פתחה לי את הדלת, ישר לקחתי אותה לחיבוק, היא לא החזירה לי "מה קורה?" שאלתי מביט בה, היה לה פרצוף עצוב, "בוא הביתה.." מלמלה ומשכה את ידי "מה עשית כאן?" שאלתי אותה מושך אותה חזרה לכניסת הבית "היא לא רוצה שנשאר כאן" אמרה לי אמילי "זה מה שהיא אמרה לך?" שאלתי מזועזע "לא. היא קיבלה אותי באהבה, וכשבקשתי שתבוא לקחת אותי היא אמרה שלא תוכל להיכנס כמו פעם" אמרה במלמול "אבל ידעת כבר שנפרדנו.." אמרתי מלטף את ראשה "זה לא קשור!" אמרה מזיזה את ידי "אמילי מה קרה? למה ברחת מהבית?" שאלתי, זה לא עניינך" אמרה והתחילה ללכת לאוטו "זה ענייני, את אחותי איך את לא מדברת איתי לפני שאת עושה דבריים כאלה?!" צעקתי לה והיא הסתובבה "היית עסוק" אמרה ונכנסה לתוך האוטו, הייתי עסוק? "תחכי לי בואוטו דקה." אמרתי והיא לא ענתה, דפקתי שוב בדלת ביתה של אושר, ציפיתי שהיא תפתח אבל גבר פתח לי אותה "מי אתה?" שאל בקשיחות "אני..-" מלמלתי בעייפות "באת לאושר?" שאל והנהנתי, הוא העביר עליי מבט בוחן והרמתי גבה "אושר! יש לך אורח!" צעק "בארבע וחצי לפנות בוקר.." מלמל לעצמו "אורח?" שמעתי אותה שואלת ויוצאת מחדרה, הקול שלה.. מה שהוא עשה לי. "מה אתה רוצה?" אמרה אושר במט מפוחד "את באמת שואלת?" שאלתי והבחור עמד ביננו מנסה להבין מה הולך כאן "אני לא רוצה ליצור איתך קשר דין" אמרה והסתובבה חזרה לחדרה, "אושר זה לא קשור אלינו..-" ניסיתי לצעוק לה אך הבחור הזיז אותי לאחור "אל תציק לה" אמר לי במבט קשוח, אושר סגרה את דלת חדרה בטריקה "תשמע אני מבין שאתה קשור איה איכשהו, לא אכפת לי איך אבל אני חייב לדבר איתה, אחותי-" התחלתי למלמל בכעס והוא קטע אותי "תשתוק שנייה, אני לא מעיף אותך מכאן, תן לי לדבר איתה" אמר ונשמתי בכבדות, הוא עלה לחדרה של אושר ופתח את הדלת, לאחר מכן סגר אותה.

-נקודת מבט אושר-
"מה?" שאלתי שאחי נכנס לחדר "אל תגידי לי מה, תני לו להיכנס" אמר מטיף לי "עוד לא העפת אותו?" שאלתי בכעס "ממש לא" אמר בגיחוך "אתה לא אמור להיות האח המגונן?" שאלתי משלבת את ידיי "אני מגונן אבל הוא נראה לי אחלה, חוץ מזה שאם הוא לא נרתע ממני אולי זה סימן שבאמת חשוב שתדברו" אמר וגלגלתי את עיניי "למה אתה מתעקש בכלל?" שאלתי נאנחת "שהייתי בגילך גם אני הלכתי לחברה שלי ואח שלה.." מלמל "פיצץ אותך מכות?" שאלתי "לא, הוא נתן לי להיכנס" אמר "אוקיי ו?" שאלתי "את יודעת מי זאת?" שאל "לא" עניתי "לירון" אמר את שמה חברתו מזה שלוש שנים "אתה ולירון נעשתם זוג שאח שלה הכניס אותך לבית שלהם?" שאלתי המומה, חשבתי שהם סתם הכירו והכל היה אצלם דבש, "כן" אמר, "טוב תכניס אותו, ואל תצפה שנהיה ביחד ידפקת" אמרתי והוא גלגל עיניים ויצא, לאחר כמה דקות דין נכנס, הסתובבתי אליו והלב שלי נשבר, אני לא מסוגלת לעמוד לידו, ליד הדבר היפה, האדיש, המושלם והגברי הזה. "מה רצית?" שאלתי לא מביטה בו "מה קרה לאחותי?" שאל "תשאל אותה" אמרתי בכעס "היא לא עונה לי" ענה "מעניין למה.." גלגלתי את עיניי "נו אושר.. בבקשה" אמר מתחנן והבטתי בעיניו, מיד התרככתי. אני לא מסוגלת עם המבט הזה. "עושים עליה חרם" אמרתי "מה?" לחש המום "בגלל איזה ילד, היא לא הסכימה לצאת איתו והחברה הנוכחית שלו והוא הפיצו עליה שמועות" אמרתי והוא היה נראה עצבני "כשאני אתפוס אותו-" מלמל והעביר את היד בשערו, שיפסיק לעשות את זה! זה מושך מדי! "תרגע דין" תפסתי בידו והוא שיחרר לחץ, הוא הביט בעיניי "לך לאחותך.. ואל תכעס עליה, תעזור לה" אמרתי בלחש לא מביטה בעיניו "למה היא לא סיפרה לי?" שאל בשקט "היא אמרה שהיא ניסתה והיית עסוק" אמרתי, האמת שהיא אמרה שיש לו חברה חדשה והוא לא פנוי לדבר איתה, טוב ידעתי שיש משהו בינו לבין ענבל אבל לא ידעתי שהם יחד. טוב מזל טוב מגיע לו, אני מקווה שיהיה לו טוב. "איזה דפוק אני.." מלמל כאחד שמבין את הטעות שלו, יצאתי מהחדר והבאתי לו כוס מים "תודה" אמר שותה את כל תכולתה "אין על מה" אמרתח בפרצוף אדיש "אושר" קרא לי והסתובבתי "אני ואת לא נחזור לקשר יותר" אמר ובלעתי את רוקי הולכת לאחור "אבל את יכולה להגיד לי למה לא רצית להיות ידידה שלי?" שאל רציני "כי זה סתם יבלבל אותך, ואני לא רוצה הסחות דעת עם איאן, זהו זאת ההחלטה שלי דין ותכבד את זה" אמרצי משלבת את ידי ומשפילה את מבטי, הוא הנהן והלך לאחור "אם לא קלטת כבר שבוע שאני מכבד את ההחלטה שלך" אמר ויצא מהחדר. הרגשתי אל הגושצשמעיד את בכי תקוע בגרוני, אני מתאהבת בו יותר מיום ליום והוא משחרר ושונא אותי מיום ליום. זה שגוי, זה כל כך עצוב, זה כואב, זה מבלבל ופשוט טעות. היינו צריכים להיות ביחד.. אהבתי אותו.

-נקודת מבט דין-
נשכתי את שפתי התחתונה ולקחתי נשימה עמוקה, באמת אמרתי לה את זה עכשיו.. באמת אמרתי לה במילים אחרות שאני כבר לא אוהב אותה, זה שקר. אני אוהבת את אושר, אבל אני כן משחרר, ויש לי רגשות לענבל. אני מאמין שממש עוד קצת אושר כבר לא תעניין אותי ורק ענבל תעניין אותי.
"נו?" אחיה של אושר נעמד מולי "מה?" שאלתי לא מבין "מה היה?" שאל את המובן מאליו "פשוט שאלתי אותה משהו" אמרתי באדישות "זהו?" שאל בוחן אותי "יש לי חברה אחי" מלמלתי "אה" אמר והסתכל בי כמה שניות, הוא הלך והרגשתי שאני יכול סוף סוף לצאת מהבית של אושר.
נכנסתי לאוטו וכשהגעתי לביתי לאחר נסיעה מייגעת בה אני ואמילי לא החלפנו מילה או מבט, הסתכלתי על אמילי שישבה במושב לידי, לא מסתכלת עליי. "את מוכנה להסביר לי מה זה היה?" שאלתי, היא גם לא ענתה לי "תעני לי אמילי" אמרתי בכעס, היא עדיין לא הגיבה "היי" סובבתי את פניה אליי, לפתע היא פתחה את דלת האוטו בסערה ויצא ממנה בטריקה "אמילי! אמילי!" יצאתי אחריה "היי מה יש לך?" שאלתי וסובבתי אותה אליי, היא בכתה, המון. חבקתי אותה וליטפתי את ראשה "די קטנה.." מלמלתי בקול מרגיע, הרגשתי אותה בוכה לתוך החולצה שלי.
לאחר כמה דקות היא נרגעה והתיישבה על ספסל אקראי, התיישבתי לידה "את רוצה שארביץ לזה שעשה עלייך חרם?" שאלתי וחייכתי אליה, היא צחקקה בין הדמעות האחרונות שיצאו לה "תקשיבי אמילי, הפוסטמה שעושה עלייך חרם זה מקנאה ואת יודעת את זה, והבחור שעטשה עלייך חרם זה כי את פשוט הכאבת לו והשפלת אותו" אמרתי והיא חייכה אליי "אל תבכי יותר, מעכשיו בהפסקות את תשבי איתי ועם חברים שלי" אמרתי והיא עשתה פרצוף "את תראי שאף אחד לא יציק לך יותר" אמרתי וחבקתי אותה "אני רציתי לספר לך.. באמת" מלמלה "אני כל כך מצטער, כמו טמבל גם לא יצאתח אחרייך למרות שרציתי" אמרתי כועס על עצמי "זה לא יקרה יותר אני מבטיח לך, אני אשים לב כמו תמיד אם משהו יעבור עלייך, ואם לא את ץגידי לי שאת צריכה לדבר" אמרתי "זה בסדר.. אני לא רציתי להפריע לך עם ענבל, אז הלכתי לאושר" אמרה.. אוי אושר "את גם יכולה לדבר עם ענבל" אמרתי לא והיא זזה ממני מביטה בי בגועל "הי, למה ככה?" שאלתי "היא מתנאשת דין, עם אושר כיף לי. היא מצחיקה ומעודדת" אמר אמילי בכנות, יש משהו במה שהיא אומרת. מודה. "למה אתה לא יכול לחזור לאושר.." מלמלה "אמילי את יודעת שזה לא כזה-" "כן גם על זה דברנו.. היא אמרה לי שזאת לא אשמתך וגם לא אשמתה.." מלמלה אמילי "מה זאת אומרת? מה היא אמרה לך?" שאלתי לא מבין "היא אמרה שזה ממש לא אשמתך וגם לא היא אשמה, זהו. היא אמרה שהיא לא רוצה להיכנס לזה כי זה מסובך מדי" אמרה אמילי "פשוט תנסי להיות נחמדה יותר עם ענבל.." מלמלתי והיא הנהנה. נכנסנו הביתה ואמילי הלכה לחדרה, נכנסתי למיטה וראיצי את ענבל, היא פקחה את עיניה "הכל בסדר?" שאלה "כן.." מלמלתי "לילה טוב אהוב" אמרה ועצמה את עיניה. טוב זה היה מהיר, הייתי בטוח שתחקור אותי או משהו, אבל מזל כי לא היה לי עצבים ואהבתי את זה שהיר בטוחה בעצמה בי חבקשר שלנו, בלי סצנות.

--------טובבב אז העלתי היום את הפרק מוקדם מהרגיל כי אני באמת שוקלת להעלות עוד אחד היום, יום תותתת🍓--------