ילד רע

פרק 40

"כן" אמרתי מחזירה את מבטי לאחי "את רוצה שנלך למקום אחר?" שאל, התלבטתי. אני עדיין לא הגיבורה, אני עדיין שבורה. "לא" אמרתי פבסוף, אמונם אני עוד לא הגיבורה בסיפור, אבל אני גם לא האקסית המושפלת, "היא גם ככה לא משהו" אמר אחי מביט בענבל בפרצוף נגעל והתחלתי לצחוק, מבחינה במבטו עליי. 

"את חייבת לשמוע?" התחנן אחי, "נו תביא" אמרתי והוא קירב לאוזני את הטלפון, התחלתי לצחוק מתאפקת לא להרעיש יותר מדי, במילא כל המסעדה כולל דין מסתכלים עלינו "מה אתם מפגרים? אתה חייב להכיר לי את הנדב הזה!" אמרתי בחיוך מדברת על הסרטון הקורע שהוא ונדב עשו. "תרגעי" אמר, הוא תמיד מגונן כזה. "טוב אני מזמין חשבון" אמר ושלמנו, קמתי ממקומי וידו של אחי הונחה על כתפי, כשהסתובבתי ראיתי את דין וענבל. ואז המצב רוח שלי ירד באופן קיצוני "מילא העפת את אחותי כי היא ילדה מעצנת אבל להביא את הפוחלץ הזה במקום?" מלמל אחי בקול שעברנו ליד שולחנם של דין וענבל. "שתוק" אמרתי מובכת וחבקתי אותו, יצאנו החוצה והתחלנו ללכת הביתה, כשכל הדרך אחי מציק לי ומשגע אותי. "באמת אחותי, הבן אלף הזה לא שווה את המצב רוח חרא שלך, הוא לא גבר אם ככה התנהג אלייך" אמר אחי והנהנתי "אבל אתה יודע משהו? זה כל כך לא מתאים לו, הוא הכי לא כזה" אמרתי מתוסכלת, מה קרה לו? "אנשים משתנים, אבל הוא עוד יצטער על זה אחותי. תזכרי" אמר ופתח את דלת הבית, "לא נעלת?" שאלתי "לא זוכר" אמר מולבל "את" מצאנו את עדי באמצע הסלון "מה את פסיכית? הבהלת אותנו!" צעקתי עליה "איך נכנסת?" שאל אחי "יש לי מפתח" נפנה הו מול פרצופו של אחי "אל תתגרי בי עדי שאני אקח לך את זה" אמר "תרגע עצבן, אתה לא בצבא?" המשיכה להציק לו "לא, תאכלי את הלב" אמר הולך לחדרו. הם תמיד כאלה, עדי היא בת בית אצלנו והיא ואחי רבים כל הזמן. "היום, מועדון" אמרה "בחיים, לא" חיקיתי אותה והיא השמיעה שאגת יאוש "אני ואור שכבנו" אמרה פתאון, תפסתי בכרית שהייתה על הספה והעפתי לפניה "תשתקי!" אמרתי "סתומה, הכאבת לי!" צעקה עליי "למה שכבת איתו?" שאלתי "כי רציתי, אני לחצתי עליו, כמעט אנסתי אותו" אמרה והתחלתי לצחוק "זה כאב?" שאלתי "מפגר, הוא לא עדין, ישר כמו בהמה" אמרה והמשכתי לצחוק "אבל באמת שאחר כך זה שווה את זה" אמרה "טוב שמחה בשבילך" אמרתי "אולי תכירי משהו היום?" שאלתי "מה? אחותי אני עדיין מכבדת את דין, נפרדנו רק אתמול.." מלמלתי "כן אבל הוא לא מכבד אותך" אמרה והבטתי בה לא מבינה "מה?" שאלתי "הוא כבר חזר לענבל" אמרה "איך את יודעת?" שאלתי, ראיתי אותם רק אחרי בית הספר. "הוא דיבר עם אור, הוא אמר שהיא פשוט הרבה יותר מתאימה לו וחבל לו על הקשר איתה" השפלתי את מבטי מתאפקת לא לבכות "נצא למסיבה היום" אמרתי מוחה את הדמעות "ככה אני אוהבת אותך!" חיבקה אותי ומיד הלכנו להתארגן.

כשסיימתי עמדתי מול המראה, הייתי מאופרת כבד מהרגיל, לבשתי עליי גופייה צהבהבה שהחמיאה לחזה שלי, ג'ינס סקיני צמוד צמוד בצבע שחור משופשף וג'קט אור, נעלתי מגפי עקב גבוהים ואספתי את שיערי בקוק מתוח חלק וגבוה. "דין בא היום למסיבה עם חברה שלו" ושוב, מצב הרוח שלי ירד אוטומטית.

"שלום לבנות הכי יפות" אמר אור כשאני ועדי רצנו לרכב שלו, פתחתי את המושב האחורי  לגיטימי שעדי תשב ליד הנהג- אור שהוא החבר שלה, ולהפתעתי אני מגלה את ענבל ודין, הבעת פניי השתנתה במיידי "אנחנו פשוט חשבנו שזה יהיה חסכוני יותר" מלמל אור, "ברור, הכל בסדר" חייכתי חיוך מאולץ "וואי קפוא קדימה, אולי תחליפי איתי מקום? את עם ג'קט" אמר עדי, טוב זה היה ברור שזה בגלל המצב שאני יושב ביחד עם דין וענבל באוטו מושב, אבל זה היה עדיף לכולם "כן במילא חם לי כאן" אמרתי ואני ועדי החלפנו מקום 'בטח יהיה לך חם, את יושבת ליד השטן' כתבה לי עדי באמצע הנסיעה, התחלתי לצחוק "מה יש לך?" שאל אור בחיוך "תראה את החברה הפסיכית שלך"הראתי לו את ההודעה שהוא עצר באדום "אני חולה עלייך" אמר מביט בה דרך המראה, היא שלחה לו נשיקה ואז הגענו למועדון.

"קוקי היום אנחנו הולכות לתקוף בשביל אושר, אז אל תקנא. ביוש" אמרה עדי במהחרות ונישקה את אור שיצאנו וגררה אותי בריצה למועדון. "טוב קדימה, חייב להתחיל עם חימום" אמרה ומיד שתינו שתינו שני צ'ייסרים, הרגשתי כאילו אני בסוג של מרדף, אחר הבחור שיוציא אותי מהדיכאון על דין.

"נו?" שאלה עדי מצביעה על הבחור הגבוה "הוא גבוה כמו דין" עניצי מיואשת, "לא יכול להיות שהוא דומה לכולם!" צעקה עליי שזה היב התירוץ החמישים שלי להערב, בכל פעם שהצביעה על בחור אמרתי 'יש לו עיניים כמו דין' 'גבוה כמו דין' 'שיער כמו של דין' 'לדין יש כזו בדיוק חוםצה בארון!' ועוד המון כאלו. "מה הקטע אושר? תנסי לעזור לעצמך במקום להתקע על הבן זונה שנפרד ממך בשבילה" אמרה ובפעם המי יודע כמה הערב בהיתי בדין וענבל בבר, צוחקים ונהנים. ונמאס לי, היא צודקת. והלב שלי שבור ושום דבר כרגע לא יתקן את זה, הכל עדיין טרי.. אבל אני יכולה לשכוח רק לכמה רגעים, לא? הלכתי לרחבה בראש מורם, פשטתי מעליי את מעיל העור והנחתי על הכיסא שיעליו ישב אור עם עוד חבר שמצא שם וחשםתי גופיה שעטד יותר הלמיאה לחזה הגדול שלי. התברכתי- מודה. "ככה אני אוהבת אותך" עדי נתנה לי פיקה בשפתיים, לפני שהלכנו לרוק שתינו עוד שני ת'ייסרים להרגשה הטובה וטסנו לרחבה, "בואי" אמרתי תופסת בה ליד חבורת בנים לא רעה, אני ועדי התחלנו לרקוד ולהניע "תתכונני" סחמנה לי והבנתי שמשנו מגיע אחריי, כף יד גדולה עטפה את מותני וריח של סיגריות אפף אותיץ איכ, אני שונאת. אבל הוא מספיק חתיך בשביל שאזרום, לא התנגדתי למגעו שהצמיד אותי יותר ויותר לגופו. הוא סובב אותי אליו והביט בפניי "בת כמה את?" שאל לפתע "תגיד לי בן כמה אתה ואז" עניתי מתחכמת "עשרים" חייך, פאק. "נו" אמר מאיץ בי "כמה היית נותן לי?" שאלתי בחיוך "מאחורה 19, מקדימה 18 גג" ענה וצחקקתי "טעיתי?" שאל בחיוך "אל תבהל אבל אני בת 16 וחצי" אמרתי והוא חייך בקטנה "את אולי יפה אבל את ילדונת" אמר מניח את ידו על ראשי כמו אח גדול "אולי יש לך איזה אח להכיר לי" קרצתי לו והמשכתי לרקוד, עדי נעלמה לי, והרגשתי מוקפת במלא בנים ובמות שרקדו בקצב מטורף, כבר הייתי בראש, אז במקום לבהות ולאכול את עצמי על דין וענבל, או לחרוש על המועדון בחיפוש אחר עדי, החלטתי להשתחרר טיפה. רקדתי, רקדתי כמו שלא רקדתי בחיי. ואז הרגשתי משהוא קר נשפך עליי, הסתובבתי לאחור וענבל עמדה שם עם כוס מים בידה ""וואי אני ממש מתנצלת" אמרה בחיוך מצטער, טוב יכולתח להתעצבן ולהגיד שזה בגלל שאני האקסית של חבר שלה, אבל ראיתי שהיא לא התכוונה באמת "מה קרה?" דין הסתובב גם הוא מאחורי ענבל "כלוםת הכל סבבה" אמרתי משתדלת לחייך ולהוריד ממני טיםות מים "איך עשית את זה יעקומה?" שאל דין ןחיבק את ענבל מאחור לאחר שוודא שמתרחק ממני, "בטעות" צחקקה והוא סובב את ראשה במעט ונישק את שפתייה, גלגלתי את עיניי. יכולתי לחשוב שהוא עושה הכל בשביל לגרום לי לקנא, אבל אם כבר משהו אשם בזה שיוצאות לי העיניים זה הגורל שמפגיש ביננו כל הזמן בכוח.