ילד רע

פרק 22

זה הפרק שכבר קראתן אז אין צורך לקרוא שוב🍓

"את יודעת, גל אמר שהם רוצים שתבואי איתי גם השבוע" אמרתי, כבר עברו כמה ימים מאז שאני ואושר מסתירים את הקשר. "גל? לאן?" שאלה לא מבינה, "נו גל, חבר שלי. אני נוסע השבוע והם אמרו שתבואי" אמרתי והיא הנהנה "הכל טוב?" שאלתי והיא התעסקה בפלאפון "אושר" אמרתי והיא לא ענתה "אני שונא שאת מנהגת ככה" אמרתי בכנות מרעיד את רגלי השמאלית "מה?" שאחה באדישות "מה הסיפור?" שאלתי והיא הביטה בי "לא רוצה לנסוע" קבעה "למה?" שאלתי לא מבין והיא לא ענתה "את לא אוהבת את חברים שלי?" שאלתי מזועזע, איך אפשר שלא? "אני חולה עליהם" אמרה ממשיכה להתעלם ממני "טוב אושר זה מה שעומד לקרות עכשיו, או שתדברי או שאני קם והולך" אמרתי והיא הניחה את הפלאפון שלה על המיטה והתיישבה מולי נאנחת "לא רוצה לראות את יסמין" אמרה קנאית "די נו אושר.." אמרתי "זה מה שיש לך להגיד?" שאלה "אני אומר לך שאני והיא כלום, אז מה הלחץ?" שאלתי ברוגע "היא תחשוב שאנחנו לא ביחד ותנסה להתחיל איתך" אמרה אושר כמו ילדה קטנה "למה שתחשוב ככה?" שאלתי "כי אנחנו מסתירים את זה קצת" אמרה כמובן מאליו, "לא מחברים שלי, מה אכפת להם ואיך זה יגיע לאיאן?" שאלתי
"ומה אני אגיד לאיאן? ואם הם ירצו לצאת?" שאלה "אז.. אז תגידי שאת חולה" אמרתי, "טוב?" שאלתי והיא חיבקה אותי "אושר הכל יהיה פשוט יותר כשתפרדו" לחשתי לה "אתה צודק, אני חייבת לעשות את זה כבר" אמרה נאנחת והנחתי לה נשיקה קטנה על השפתיים.

-נקודת מבט אושר-
"איך את מרגישה עם זה?" שאל "עם מה?" שאלתי לא מבינה "עם זה ששניכם ביחד, ואת איתי באותו הזמן" אמר "רע" אמרתי בקצרה, "כדאי שתחליטי כבר אושר.." מלמל, "אתה יודע שאני רוצה להיות איתך דין" אמרצי נאנחת "אז? מה מפריע לך?" שאל, זאת כבר השיחה השלישית שלנו על זה השבוע. "איאן!" אמרתי בכעס "הוא לא יגע בך אני מבטיח!" אמר ברצינות, "זה לא קשור דין.." אמרצי בלחש "נמאס לי מזה!" אמר בכעס "מה?" שאלתי לא מבינה "שאני כזה חרא שיוצא עם משהי שיש לה חבר. אושר אני לא מבין מה את רוצה, אבל כדאי שתחליטי וכמה שיותר מהר. נמאס לי להתנשק איתך כשעוד שעה משהו אחר ינשק אותך, את לא שייכת לי כרגע אושר, ועד שלא תשתחררי מאיאן את לא תוכלי להיות שייכת לי" אמר והבטתי בו המומה "דין אתה יודע שגם ךי רע אבל אתה לא יכול לשפוט אותי!" אמרתי בכעס "לא רוצה לדבר על זה עכשיו" אמרתי ברוגע "כמו תמיד.." מלמל נאנח ונשכב על מיטתו "אני צריכה ללכת" אמרתי בשקט לאחר כמה דקות של שקט, הוא קם ממיטתו מתמתח ושם כפכפים "אני לא צריכה שתלווה אותי" אמרתי פותחת את דלת חדרו "די אושר, את יודעת שאני לא אתן לך לצאת מפה לבד ועוד ככה" אמר והעביר יד בשיערו. הוא נראה כל כך טוב, ואני יכולה לבהות בגוף שלו כל היום. "אני לא צריכה, אני מסתדרת לבד. ביי" אמרתי ויצאתי במהירות מחדרו, ירדתי לקומת הכניסה ונפרדתי מאחותו. יצאתי לכביש והתחלתי ללכת, הייתי עצבנית על דין אבל גם ישעתי שאני לא בסדר.. אני לא חושבת שזה סוד שאני אוהבת את דין, אפילו מאוד ורוצה להיות איתו, ולא עם איאן או אף אחד אחר.
בין כל המחשבות האלה, לפתע יד גדולה כיסתה את פי ודחפה אותי למכונית, האדם אשר דחף אותי פנימה נכנס למכונית ונעל את הדלתות, "מי אתה?! תוציא אותי!" ניסיתי להאבק בדלת "שקט!" אמר בקול מפחיד, אני מכירה את העיניים האלה! "בבקשה, אני לא עשיתי כלום.. תוציא אותי!" אמרתי לחוצה וניסיצי לדפוק על החלון, "הייתי ברור" צווח עליי ונרתעתי מהקול שלו, חזרתי לאט לאט להפנות את מבטי המפוחד אליו, "מה שהולך לקרות עכשיו מאוד ברור, את סותמת את הפה שלך, נותנת לי לדבר ויוצאת מפה בשקט בלי להתווכח" אמר ולא הגבתי, רעדתי מפחד. "דין" אמר "מה איתו?" קפצתי "את לא מבינה שמדברים אלייך?" שאל מכאיב לי כשתפס בפניי "אתה מכאיב לי!" אמרתי והוא שיחרר "תתרחקי ממנו" אמר "לא, לא" קבעתי "אם את רוצה למצוא את עצמך ואותו בחיים, כדאי מאוד" אמר בלחש מאיים "בבקשה.. אני אוהבת אותו.." יבבתי בשקט "אם את אוהבת אותו, תתרחקי ממנו, תפרדי ממנו ותכאיבי לו, שיברח מכאן" אמר במבט מקפיא "לא!" צעקתי, לפתע הוא שלף אקדח שחור והשתנתקתי מאיימה "לחיצה אחת, ולא הוא ולא את בחיים, זה מובן?" שאל והנהנתי "מה את הולכת לעשות?" שאל ברוגע "ל..להיפרד מדין" אמרתי מייבת "כל הכבוד, אני רואה שאנחנו מבינים אחד את השנייה. עכשיו את מוזמנת לצאת, ולשכוח מהפרצוף שלי, אסור לך לספר על השיחה הזאת לאף אחד" אמר במבט מאיים, הנהנתי "אני רוצה לשמוע אותך!" צעק "אני לא אספר" אמרתי בקול רם ומפוחד, יצאתי מהאוטו, בריצה.
הגעתי לביתי, פתחתי את דלת הבית וטסתי לחדרי, נשכבתי על המיטה, ובכיתי בכי מר.