ילד רע

פרק 34

קמתי בבוקר, הסתכלתי סביבי ונזכרתי בכל מה שקרה אתמול. הבטתי במרפסת בחדרה של אושר ומצאתי את אושר עומדת בה, מביטה לאופק. נעמדתי לידה "מה קורה?" שאלתי והיא הביטה בי "אני מפחדת" ענתה "ממי?" שאלתי "האיש הזה, שהוא יפגע בך, או בי" ענתה "הוא לא" אמרתי "איך אתה יודע?" שאלה "כי אני אשמור עלייך" אמרתי והיא חייכה אליי כאילן מוכירה תודה "ומי ישמור עלייך?" שאלה "אל תדאגי, הוא לא יפגע בך ולא בי" אמרתי מלטף את לחייה "אני רוצה שנדבר דין" אמרה "יום חופש?" שאלתי והיא הנהנה "רוצה לאכול משהו?" שאלה "תכיני נס" אמרתי והיא נכנסה והכינה נס קפה. פתחתי את הםלאפון בינתיים, גיליתי עשר שיחות מעדי ואיזה חמישים הודעות ששואחות אם הכל בסדר, פשוט כתבתי לה 'הכל בסדר עם אושר, נדבר אחרי זה', עוד שלושים הודעות מאמא שלי אם הגעתי, ארבע הודעות מאחותי שמאחלת טיסה טובה ושלושים שיחות שלא נענו מאבא שלי.
"שמתי לך אחד סוכר" אמרה מגישה לי את הקפה "את מכירה אותי אה?" שאלתי והיא חייכה והתיישבה לידי, "תקשיבי אושר.. אני אוהב אותך" אמרתי והיא השפילה את מבטה "אבל?" שאלה "אתה אוהב יותר את ענבל" אמרה "תמיד היית קנאית" צחקקתי "זה אומר כן?" שאלה "זה אומר שאני לא יודע אם יש לי רגשות אליה, אבל זה לא קרוב למה שאני מרגיש אלייך" אמרתי מזיז קבוצת שיער אל מאחורי אוזנה. היא הייתה מבוישת "אושר אני מבולבל ממך, ואני לא יודע אם אוכל לסמוך שוב על הקשר שלנו" אמרתי והיא נאנחה "נפרדת ממני פעם אחת וזה היה מספמק כואב" ניסיתי להצדיק את עצמי "אתה צודק" אמרה מביטה בעיניי "אני רוצה זמן לחשוב על הכל.. עלינו" עניתי והבטתי בה "אז.. ידידים?" שאלה בחיוך עקום "ידידים" עניתי "כרגע" אמרה "כרגע" עניתי והיא צחקקה וחיבקה אותי. אוי אושר מה שאת עושה לי..

חזרתי הביתה לאחר שאני ואושר נפרדנו "דין!" צעקה אמי וחיבקה אותי "מה אתה עושה כאן? השתגעתי מדאגה!" אמרה אוחזת בפני וצחקתי "הכל בסדר" אמרתי מרגיע אותה "החלטתי להישאר בארץ" אמרתי "מה קרה?" שאלה "הבנתי שכאן אלמד טוב יותר.. בבית, בארץ" ניסיתי להמציא משהו "יופי חמוד שלי" אמרה מלטפת את פניי "אתה גם צריך לעדכן את אמילי, היא גם דאגה לך מאוד" אמרה "איפה היא?" שאלתי "בבית ספר. לא נתתי לה להישאר בבית" אמרה אמי והנהנתי "אני אאסוף אותה מבית הספר היום" אמרה והלכתי לחדרי, בדקתי עם אמי מתי אמילי מסיימת ללמוד ובינתיים הלכתי לישון.

"זה מוזר.." מלמלתי שישבמו רק אני, דניס, אור, עדי ואושר. איאן לא הראה את הפרצוף שלו בבית ספר מאז מה שקרה, הוא כאילו נעלם ושני נעלמה איתו. זה הרי ידוע שהיא דבוקה אליו. "אבל.. זה מרגיש בסדר" אמר דניס בחשש "כן, סבבה לי ככה" אמרה אושר וכולם הביטו בה לא מבינים "אני ואיאן נפרדנו.." צחקקה במבוכה "כי?" שאל דניס ואור הביט בי וחייכתי אליו בקטנה "ממזר.." מלמל אליי ונתתי לו כאפת שטות "סתם. פשוט לא הרגשתי שזה זה יותר" אמרה אושר מרגישה לא בנוח " זה לא סתם" אמר דניס בצחקוק "טוב מב נדחפתם להם לקשר? העיקר שעכשיו טוב" אמרתי והיא חייכה אליי מוכירה תודה, אני מת עליה.
"אני הולכת ללוקר" אמרה קמה ממקומה והולכת לכיוון הלוקרים שלה "אני הולך לשירותים" אמרתי קם גם אני "בילוי נעים ובהצלחה" אמר אור כשהבין לאן אני הולך.
ראיתי את אושר מוציאה את הספרים והתקדמתי לכיוונה, "היי" אמרתי לה והיא סגרה את הלוקר ונעמדה מולי, נשענתי על הלוקרים מולה "היי" אמרה מזיזה את שיערה לאחור. "מה.. הוא ניסה לדבר איתך?" שאלתי "מי?" שאלה "האיש.. איאן..?" שאלתי "לא ולא" אמרה "אם הוא ידבר איתך את תגידי לי, כן?" שאלתי והיא שתקה "מי מהם?" שאלה מצחקקת "שניהם." עניתי רציני והיא צחקה "עם איאן אני אתמודד לבד" ענתה "לא, תתני לי להיות שם איתך" אמרתי תופס בידה "זה לא קשור אלייך דין" אמרה מרגישה לא בנוח "בבקשה" אמרתי והיא נאנחה והנהנה "אז.. מה אתה עושה אחרי בית ספר?" שאלה "אני.. אממ" מלמלתי "בסדר לא משנה, נדבר אחרי זה" אמרה והלכה משם, לא ככה רציתי שיצא. לא התכוונתי לנפנף אותה או לפגוע בה. אנמ אוהב את אושר ורוצה אותה, אבל עדיין לא בטוח בעצמי, אני לא יכול לשכוח מה שהיה.

"או אה, למשהי כאן חזר התאבון" אמרה עדי כשאושר ישבה איתנו בפעם הראשונה מזה חודש בשולחן בקפטריה "אני מורעבת!!!" צעקה אושר וצחקה, אני אוהב שהיא עושה שטויות לפעמים. "מה זה כל המלח הזה???" צחקה עדי כשאושר לא עזבה את המלחייה "אולי היא מאוהבת" אמר אור בקול והחנקתי צחוק, בעטתי לו ברגל מתחת לשולחן והוא חייך "נראלי גם לדין חסר מלח" אמר לוקח את המלחייה ומפזר מלא מלח על האוכל שלי "למה אתה מזדיין אבל?" שאלתי אותו עצבני ושפכתי לו את כל הפטל לצלחת. "מלחמת אוכל!" הכריז דניס ומיד כל הקפטריה השתגעה, כמובן שעדי ואור השתגעו והפציצו אחד אל השנייה, פתאום קלטתי שאושר נקייה "יש לך פה משהו" אמרתי לאושר ומרחתי לה פירה על הלחי "דין!" צעקה עליי וניגבה את העיסה בגועל "מה תעשי?" נתתי לה חיוך מתגרה, היא קמה מהכיסא עם בקבוק קטשופ, "בתאבון" אמרה והשפריצה לי אותו לפנים "ככה?" שאלתי והבאתי מאחוריי מעדן בטעם וניל, מרחתי לה את זה על הפנים "אני נכנעת! אני נכנעת!" צחקקה ותפסה בידי, הבטתי בה מקרוב. היא יפיפיה. "תזהר!" צעקה לי ולפתע נוי העיפה לי צלחת של אורז לפנים "אתה בסדר?" צחקקה אושר "את דואגת לי?" צחקקתי "דואגת שתהיה טעים" אמרה ופיזרה עליי מלח "חכי חכי" אמרתי לה והיא ברחה משם.

"מה יש לכם להגיד על זה בחורים צעירים?!" צעק המנהל, ישבנו אני ואור, מצחינים ומלוכלכים ממזון קפיטריה. "בתאבון?" אמר אור ושנינו צחקקנו "ריתוק, שעה" אמר המנהל ושיחרר אותנו "וואו זה היה מצחיק" אמרתי לאור כשיצאנו מחדר המנהל כמו שני מסטולים, "אני הולך לראות מה עם אושר" אמרתי לו שעברנו ליד השכבה של עדי ואושר "מה אתם ביחד?" הוא שאל מתעניין "לא, אני אספר לך בהזדמנות" אמרתי ונכנסתי לכיתה של אושר "היא לא כאן" אמרה לי עדי שנכנסה אחרי "איפה היא?" שאלתי "בשירותים" אמרה והלכתי לשירותי בנות "יש פה משהי?" דםקתי על דלת שירותי הבנות "כן!" צעקה אושר "חוץ ממך?" שאלתי ולא ענו "אני נכנס!" צעקתי מכסה את עיניי "אין פה אף אחת חוץ ממני" אמרה אושר והבטתי בה דרך המראה, סגרתי את הדלת. התיישבתי על הכיור "יפה לך דני וניל" אמרתי והיא נתנה לי מבט עצבני, היא שטפה את פיניה ואז הביטה בי "בסדר?" שאלה ושתקתי "דין?" שאלה כשבהיתי בה "את צריכה ממני אישור שאת יפה?" שאלתי בחיוך "אתה אחלה ידיד אתה יודע?" אמרה מזכירה לי את מה שסגרנו ביננו. "כן. אני זוכר אושר" אמרתי וניקיתי גם אני את הפנים שלך "יש לך אורז בשיער" אמרה ועלתה על קצות אצבעותיה ונעמדה ביו רגליי, היא הוציאה גרגר אורז וחזרה להביט בעיניי "אופס" אמרה נוי שנכנסה לפתע, אושר מהר זזה ממני "אני הולכת לשיעור" אושר חייכה אליי ויצאה "מה קורה?" שאלה לינוי "בסדר" אמר יורד מהכיור "מה בורח?" שאלה אותי "חוזר לשיעור" אמרתי "עוד לא יצאנו" אמרה "דברי איתי" נפנפתי אותה ויצאתי מהשירותים מתחמק ממנה.