ילד רע

פרק 35

"בוקר טוב" אמרתי שנכנסתי לבית הספר, כולם מלמלו איזו ברכת שלום והתיישבתי בית אור לדניס "איפה אושר?" שאלתי כשלא הייתה עם עדי, עדי עשתה לי פרצוף של לא יודעת, התקשרתי אליה. הטלפון צלצל וצלצל אבל לא ענו לי, נלחצתי. ומה עם אבא שלי הגיע אליה? "מה אתה לחוץ?" שאל דניס "לא פשוט אני צריך לתת לה משהו ואם לא היום אני אשכח מזה" שיקרתי "תן לי אני אעביר לה" אמרה עדי "אה.." מלמלתי ופשוט הוצאתי מחברת מהתיק, כתבתי לה בפנים 'תדברי איתי-דין' ונתתי לעדי ששמה בתיק.

"אושר עדיין לא עונה לי" אמרתי לאור כשהיינו אני והוא בדרך לקפטריה "מה יש לך מה אתה כזה מודאג?" עצר אותי אור "סתם, יש לי תחושה לא טוב" שקרתי, זה פשוט שהבטחתי לה שאשמור עליה, אם יקרה לה משהו אני אמות. "אז תלך אליה" אמר "אה אולי היא לא עונה לך כי אתם בריב?" שאל דניס וחייכתי "מה? ראיתי שאתמול הייתם בסדר" אמר אור בחיוך תחמני "אנחנו ידידים, הכל בסדר" אמרתי "סלחת לה אחרי הכל?!" שאל "בסוף אני אספר לך הכל ותבין.." אמרתי "תספר עכשיו" עצר "לא, עכשיו אני לא יכול" אמרתי והמשכתי ללכת לקפטריה, 'איפה את?' שלחתי לאושר 'למה את לא עונה?' כתבתי לה שוב 'אני דואג, הכל בסדר?' שלחתי עוד הודעה 'אושר רק תכתבי לי שאת בסדר' המשכתי 'כוסעמק אושר מה יש לך?!' כתבתי עצבני 'רק תעני לי, אם קרה משהו אני אבוא' כתבתי וסגרתי את הפלאפון.

"אני דואג אור.. היא לא עונה לי" אמרתי לאור בשקט שישבנו בזולה "עדי, אושר דיברה איתך?" אור זרק לה "לא. מאתמול בערב שהיא חזרה ממני לא דברנו" אמרה, "מתי היא חזרה ממך?" שאלתי "בסביבות אחת עשרה, שתיים עשרה.." מלמלה עדי, "לבד?" שאלתי והיא הנהנה, ואם קרה לה משהו? ואם אבא שלי תפס אותה בדרך? הרגשתי שמשהו רע קרה לה, זאת הייתה תחושת בטן, כמו של אתמול רק קצת פחות חמורה. ואם לא קרה לה כלם והיא סתם הבריזה? או שהיא לא רוצה לענות לי? אבל לא מתאים לה ככה לסנן את כל ההודעות שלי.

"יש מצב אתה מקפיץ אותי הביתה?" שאל אותי דניס בסוף היום, פאק. תכננתי ללכת לאושר, אני לא יכול פשוט להגיד לו את זה "אה..." גמגמתי והסתכלתי על אור "בוא דניס אני ועדי הולכים לאכול פיצה הוא איתנו" אמר אור "לא, אתם זוג, תהיו ביחד" צחקק ודניס והסתכל עליי "שטויות! עדי תכיר לך משהי בוא בוא" אור משך אותו והם נכנסנו לאוטו, נתתי לו חיוך של תודה ונסעתי לביתה של אושר. דפקתי בדלת הבית, והיא הייתה פתוחה. נכנסתי "יש כאן משהו?" צעקתי "אושר?" צעקתי עולה במדרגות לחדרה, הדלת הייתה פתוחה. ראיתי את אושר זרוקה על המיטה, שכובה על הבטן. "אושר!" התיישבתי לידה והנחתי יד על ראשה, היא הרימה אותו במבט מבולבל ועייף. "מה יש לך?" שאלתי עצבני והיא התיישבה ופיהקה "ישנתי" אמרה ושיפשפה את עיניה, היא קמה למקלחת וחזרה יותר רעננה. "מה אתה עושה כאן?" שאלה והתיישבה לידי "דאגתי לך" אמרתי ברצינות והיא חייכה "אין לך למה" אמרה במבט שבור "למה בכית?" שאלתי שהעיניים שלה היו אדומות "אח שלי.. הוא נפצע בפעילוץ צבאית" מלמלה ודמעות התחילו לרדת מעיניה, מיד חבקתי אותה "מה המצב שלו?" שאלתי "הוא יצא מכלל סכנה, הודיעו לי אתמול בלילה. ישר סגרתי את הפלאפון" מלמלה "בגלל זה לא ענית לי.." מלמלתי, היא לקחה את הפלאפון ופתחה אותו "אוו.. איזה חמוד" אמרה כשקראה את כל ההודעות שלי ונישקה את הלחי שלי "אושר את חייבת להיות יותר זהירה" אמרתי מפנה את מבטה אליי "למה?" שאלה מצחקקת "כי המצב לא מאה אחוז עכשיו, ואני לא רוצה שיקרה לך משהו אז שאני כותב את עונה לי" אמרתי עצבני "מצטערת" אמרה והשפילה את מבטה, ליטפתי את ראשה "אני צריך לזוז, אה ואם עדי מביאה לך מחברת שלי אל תתייחסי, ביי" אמרה וחבקתי אותה.
"אתה יודע מה יש מחר?" שאלה אותי והסתובבתי אליה "לא" עניתי בכנות "אני אהיה בת 16" אמרה ורעד עבר בגופי. רק עכשיו הבנתי שהיא עד כדי כך קטנה ממני.
"באמת" שאחתי והיא הנהנה "אז.. אז את חוגגת?" שאלתי "אני אפתח היום קבוצה, אני אעשה מסיבה בבית" אמרה והנהנתי "אני אעזור לך, בכל מה שאת צריכה" אמרתי "תודה" חבקה אותי והלכתי.
טוב יש לי יומיים לחשוב מה אני מכין לה.

-נקודת מבט אושר-
"וואי נו דין תפסיק לעשות שטויות!" צעקתי עליו שהביא כל מני דברים מפגרים שעשינו קניות להיום בערב. יום שישי היום ולא הייתי בבית הספר אבל דין בא איתי ישר כשסיים לימודים לקנות דברים להיות בערב.
"את תצטרכי כזה" אמר והביא לי שקיות הקאה "אני לא קונה אלכוהול, אם הם רוצים שהם יקנו" אמרתי וקניתי כמה פחיות בלו ואקסל. "אח שלך יהיה בבית?" שאל מתעניין "לא.. הוא עדיין לא השתחרר" ענתי והוא הנהן, כרגע אני ודין על תקן החברים הכי טובים.. אנחנו מלא ביחד ואנחנו נהנים מאוד. עדיין יש לי רגשות אליו אבל אני חושבת שהוא בחר להישאר ידידים.. ואני מכבדת את זה.
"תעזור לי להוריד הכל בבית?" שאלתי שסיימנו, כמובן שהתכוונתי לזה שהוא יקח את כל השקיות ואני אקח כמה סוכריות גומי "תודה" נישקתי לו את הלחי "מה את הולכת לעשות עכשיו?" שאל אותי מתיישב על כיסא הבר במטבח שלי "ללכת עם עדי לקנות שמלה" ענתי ונתני לו כוס מים "אה בזה את כבר לא צריכה את העזרה שלי?" שאל וצחקקתי "אתה תראה את זה בערב" אמרתי "טוב אני עף לישון. נתראה בערב" אמר נתן לי נשיקה בלחי ויצא.

"נו אושר אנשים מתחילים להגיע!" צעקה עליי עדי שעמדתי מול המראה מורחת מסקרה שחורה על הריסים "אז לכי לקבל אותם נו!" צעקתי עליה והיא ירדה למטה לקבל את כולם. הזמנתי חמישים ילדים בערך.. הבטתי במראה, הייתי לבושה בשמלה צמודה בצבע שחור, והיה לי זר לבן מלא בפרחים על הראש ועדי עשתה לי פן, התאפרתי עדין והיו לי עקבים נמוכים בצבע שחור. "יפה" שמעצי קול גברי, ציפיתי לראות את דין אך ראיתי את אור "היי" אמרתי וחבקתי אותו "חבר שלך למטה" אמר וגיחך "איאן?" שאלתי מפוחדת "דין" אמר "הוא לא חבר שלי" אמרתי "אה" אמר בחיוך ציני וירדנו ביחד לסלון, היו שם מלא ילדים וכולם אמרו לי מזל טוב וחיבקו אותי.. לא ראיתי את דין, טוב אין לי זמן להתעסק בזה, אני רוצה לרקוד! הלכתי לרחבה ורקדתי עם כולם. "מזל טוב" הסתובבתי וראיתי את דביר, פאק הוא חתיך, הוא איתי בשכבה. הוא חיבק אותי והעביר עליי מבט "נחמד לראות אותך מחוץ לבית הספר" אמר והייתה לו כוס משקה ביד "כן?" שאלתי בחיוך והוא הנהן מרוצה "דברי איתי בהזדמנות" אמר וחיבק אותי מאחור, הובכתי.
הבטתי לכניסה.. ואתם זוכרים את היום הזה שקפאתי במועדון? שלא יכולתי לזוז? אז זה מה שקרה לי עכשיו, ראיתי את דין, מחפש משהו. הוא מחפש אותי. הדבר היפה הזה, שברגע שנכנס כל הבנות בוהות בו מחפש אותי, הוא לבש חולצה לבנה וי ומכנס ג'ינס שחור רחב מעט, הוא תפס את מבטי וחייך חצי חיוך, הוא התקדם אליי בין כל האנשים "היה שווה לחכות" אמר ובחן אותי, עליתי על קצות אצבעותי והוא ניעשק אותי קרוב לשפתיים. הוא הידיד הכי טוב שלי.

---צאו לעשות על האש!!! חג שמח(:🍓🍒🔥---