מהלך מסוכן

פרולוג

פרולוג

ליאור.

היא ישבה על החול בישיבה מזרחית ובהתה בדממה בגלים הנשברים על החוף, משאירים אחריהם קצף לבן. התיישבתי לידה ומשכתי אותה לעברי, גבה צמוד לחזי וידיי מחבקות את גופה הצנום. ידי עברה על בטנה בליטופים עדינים ומדגדגים והיא התרווחה עליי בנוחות, מסדרת את משקפי השמש על עיניה. סוף סוף חזרנו לעצמנו אחרי תקופה ארוכה של לחץ ומריבות.

"התגעגעתי לזה ככה," קולה נשמע לפתע, "אליי ואליך, ככה. בפשטות. יושבים על החוף וסתם מסתכלים על הגלים"

"גם אני התגעגעתי," אני מנשק לכתפה ונושם אותה לתוכי, "תבטיחי לי שלא תריבי איתי יותר"

"תבטיח לי שלא תיפגש איתה יותר"

אני גונח בתסכול, "שוב זה?"

"כן, ליאור. שוב זה. התמימות שלך הורגת אותי,

איך אתה לא שם לב שהיא רוצה אותך?"

"את מדברת שטויות-"

"ממש לא, ליאורי. אתה לא רואה איך היא נמרחת עליך?"

"מה זה משנה בכלל מה היא רוצה, אהובה, אם את זה כל מה שאני צריך?" היא מתרככת בתגובה למילים שלי ומקמרת את גופה לעברי, מטה את ראשה ומנשקת לשפתיי, "אני אוהבת אותך עד סוף העולם"

"ואני אוהב אותך כל הדרך חזרה"

אני מסובב אותה לעברי בעדינות, ומלטף את שיערה, "את זה כל מה שאני רוצה בחיים שלי. כשאני חושב על העתיד שלי אני רואה אותי ואותך, בבית קרקע במושב רגוע, 6 קטנטנים משחקים בגינה, 3 בנות מדהימות כמוך ו3 גברים משובחים כמוני..."

גיחוך נפלט מפיה, "אתה מאוד צנוע, ליאו..."

"את תמיד אומרת שכנות זה דבר חשוב, אני בסך הכל מקשיב לך..." היא מחייכת ומעבירה את כרית כף ידה על לחיי, "יש לך מושג כמה אתה חשוב לי? כמה אני זקוקה לך בחיים שלי? כל התקופה האחרונה שהיינו בנפרד הייתה גהינום בשבילי... פחדתי שהפסקת לאהוב אותי. פחדתי שהיא הצליחה לגנוב את המקום שהיה לי בלב שלך" קולה נשבר בסוף המשפט ואני משתנק בתגובה, "בחיים לא, יפה שלי. הלב שלי אצלך, אז איך מישהי אחרת תוכל לתפוס את המקום שלך?" היא מנשקת לשפתיי בתגובה, מעבירה אליי את כל הרגשות הסוערים שלה בתגובה לתשובה שלי.

אני מרגיש חמימות על לחיי, מגלה את הדמעות שלה, אני מנשק לעיניה היפות, "למה את בוכה?"

"אני אוהבת אותך," אני מחייך אליה, "אני אמור לחשוש מזה שאלה התגובות שזה מעורר אצלך?"