מהלך מסוכן

פרק 16- "ההשקה"

פרק 16 – "ההשקה"
תומר.
מהבוקר אני מוצא את עצמי מסתובב כמו מטורף סביב ההשקה של הבניין היוקרתי ברמת גן.
אתמול עשו פוליש אחרון והרצפות מנצנצות כמו בפרסומות. הבניין כולו על טהרת השחור והכסף, כיאה למקום שמשדר יוקרה, אפילו החדר של השוער מושקע, ונראה כאילו נשלף ממגזין יוקרה איטלקי. שורות של פרחים נדירים ודשא ירוק ומטופח שנקצר בקפידה מעטרים את הכניסה לבניין ומקבלים את הבאים. אנשי הקייטרינג מתהלכים מצד לצד, מכינים את השולחנות ומעמידים את הבר המפואר שאמור להגיש משקאות אלכוהוליים.
אני עולה במעלית אל עבר הפנטהאוז, הבייבי שוגר של כל הבנייה הזאת ומחייך מאוזן לאוזן כשאני רואה כמה הוא מושלם. קניתי אותו כי כבר מאסתי בוילה הענקית עם האלף חדרים, ובריכה ענקית בחצר בשביל אדם אחד, והחלטתי לעבור למקום קצת יותר "צנוע" . לא שאפשר לקרוא לפנטהאוז הזה צנוע, כי תכלס הוא הכל חוץ מצנוע, אבל מהרגע הראשון קיבלתי בו תחושה של חמימות ביתית וזה מה שרציתי להשיג במעבר הזה.
****
קירות הגג עשויים זכוכית עבה וממורקת ומקנים זווית מושלמת לנוף המדהים שמתפרס בפני מי שעומד פה. אין ספק שזה בין הפרויקטים היותר מוצלחים שלנו. אני חושב לעצמי שזה גם ללא ספק המקום הכי רומנטי שנתקלתי בו לאחרונה, ותהיתי לעצמי מה ירין תחשוב עליו.
צעדים נשמעים מאחוריי ואני מפנה את ראשי, נתקל בשגיא הצועד לעברי בחיוך מתרגש ופנים קורנות.
"בחיי, אתה מאיר יותר מהשמש..." אני מסנן בציניות והוא מגחך.
"הכל פאקינג מושלם!" הוא כמעט מזמר ואני אומר לעצמי שמזל שיש קירות בגג, אחרת הייתי בועט את התחת השמן שלו לשמוח במקום אחר, "הקייטרינג יגיע בסביבות 5, מה שאומר שב3 אתה כבר יכול ללכת להתארגן, אני כבר אהיה פה ואסגור את כל הפיצ'יפקעס הקטנים שנשארו, זה צריך להיות מושלם...." אני מהנהן. נשמע טוב. וזה גם ייתן לי זמן להתארגן כמו שצריך ולאסוף את ירין שנעלמה לי מהרדאר מאז הנשיקה.

****
אני בוחן את עצמי מול המראה בקפידה, אני לובש מכנס אלגנטי שחור ומכופתרת כחולה של ראלף לורן ונועל נעליים מצוחצחות שחורות. אני משאיר 3 כפתורים פתוחים ומקפל את השרוולים עד האמות, מסדר את שיערי עם הפן כמו שאני אוהב, כך שכל שיערה תישאר במקומה ומתיז על עצמי בושם.
כשאני מגיע לכתובת של ירין, אני מתלבט אם להתקשר אליה שתרד או להיות מספיק ג'נטלמן כדי לעלות אליה. בסופו של דבר אני מחליט להתקשר, כי גם אם אני ממש רוצה לעלות, אני לא יכול לעשות לה את זה. דחקתי בה מספיק בשבועות האחרונים, ואני לא רוצה שזה יהיה יותר מדי בשבילה. את היותר מדי אני משאיר להשקה.
"אני למטה" אני מודיע לה והיא מבטיחה שייקחו לה 5 דקות לרדת ואז היא מנתקת.
כעבור מספר דקות אני מרים את עיניי כדי לבקש מהנהג לצפור, דלת הבניין נפתחת והיא יוצאת ממנה כמו... אני לא יודע. מלאך או משהו כזה, אין ספק כי היא מושלמת. פאק, תומר. כל כך פאק, אכלת אותה. פתאום אני חושב שהיותר מדי שאני מתכנן לה, יהיה פחות מדי בהתחשב במה שהיא עושה לי ברגע הזה. וזה עוד לפני שהיא ישבה לידי ונוצרה בינינו איזושהי אינטראקציה.
אני בולע רוק בכבדות לפני שאני פותח את הדלת ויוצא, עכשיו השמלה האדומה שלה נגלית מולי במלוא הדרה המסוכן, היא נצמדת לגופה כמו עור שני ומדגישה את כל הקימורים הנשיים הטובים שלה, החזה שלה מודגש יותר בתוך המחשוף הקטן והשובב- אך- כזה- שלא- מפספסים- אותו. נעלי העקב הכסופות שעל רגליה גבוהות ודקות ומקנות אשליה של רגליים ארוכות ולא נגמרות. שיערה אסוף למעלה ברישול וחושף את פניה היפות שעכשיו חפות מכל איפור מלבד אודם בורדו כהה. אני מרגיש את השותף שלי מתעורר לחיים.
פאק, תומר. כל כך פאק. 
"היי" היא מעירה אותי מהבהייה ואני ממצמץ ושולח לעברה מבט זועף, "את רוצה להרוג אותי או משהו?"
"או משהו" היא מחייכת בזחיחות ורוכנת לנשק את לחיי, "תודה" היא מעבירה את האגודל שלה על הסימן ששפתיה השאירו בלחי שלי.
"סליחה?"
"אני מניחה שזאת הדרך שלך לומר שאני יפייפיה"
"כן, וצנועה"
"טוב, יש לי ממי ללמוד. הבוס שלי מאוד מודע לעצמו"
אני מחייך, נראה שהקרח נשבר. אולי לא יהיה כל כך קשה אחרי הנשיקה.
"נראה שהגברים הערב הולכים לסבול"
"למה אתה מתכוון?"
אני מחווה לעברה בראשי, "את נראית כמו סרט פורנו"
"אוי, איזו הגזמה!" היא נשמעת זועמת.
"את חושבת שאני מגזים? תראי אותו!" אני מחווה אל קדמת מכנסיי והיא מגחכת.
"נו באמת, תומר... שנינו הרי יודעים שגם נמלה יכולה להעמיד לך, אז אל תנסה להפיל את זה על המראה המתוחכם שלי..."
אני מקרב אותה לעברי ממותניה, עד שהיא צמודה אליי כמו שאני רוצה ואז אני רוכן אל פניה, מנשק את רקתה, יורד אל לסתה, יוצר שביל של נשיקות במורד הלסת אל צווארה ואל אוזנה, אני תופס את התנוך שלה בין שיניי ונושך קלות, מרגיש את הרעידות של גופה, אני שואף את ריחה אל קרבי והיא מאגרפת את ידיה בחולצתי, "תומר..." קולה נשמע כתחינה נואשת, ואני כמעט מתפוצץ במכנסיים.
"את מטריפה אותי" אני אומר באיטיות ומוצץ את הנקודה הרגישה מאחורי אוזנה. עיניה נעצמות בהנאה ופיה מפיק אנחות רכות.
"בפעם הבאה שנהיה במצב הזה, את תהיי מתחתיי" אני אומר לפני שאני תובע בעלות על פיה.
כשהנשיקה מתלהטת והיא נושכת את שפתי התחתונה ואז מוצצת אותה ומעבירה עליה נשיקות קטנות אני מרגיש שאני קרוב לפיצוץ. ואז הנהג עוצר את הרכב, מודיע שהגענו ומעיר את ירין מהערפול שהתשוקה גרמה לה. היא מתנערת ממני כמו מנחש ויוצאת מהאוטו כמעט בריצה.
אני מנחש שלשירותים, אם היא במצב שלי. אני מטפל בעצמי בשירותים של הפנטהאוז לפני שאני יורד לכניסה, חושב לעצמי שאתן לה קצת זמן להירגע לפני שהמופע שלי מתחיל.
****
ירין.
אני בורחת מהיגואר כמעט בריצה, בהתחשב בגובה העקבים שלי, ישר לשירותים. אני מליטה את פניי בין ידיי ונאנחת. חרא. ראשי נשמט לאחור, איך נתתי לעצמי ליפול ככה שוב?
רק אתמול סיכמתי עם עצמי שאני לא קלה להשגה כמו שהוא חושב, ואז אני נכנעת לו בקלות כזאת באוטו. מה לעזאזל אני פאקינג עושה עכשיו?! אני לוקחת כמה נשימות עמוקות לפני שאני מתקשרת לבר בהיסטריה מוחלטת. כשאני מנתקת את השיחה, אני מתקנת את האודם, שוטפת את פניי ומסדרת את השיער ואז יוצאת מהשירותים בגב זקוף.
אני נכנסת למבואה הראשית של הבניין, רואה את הגב הרחב והחסון של תומר מרחוק. אני אזהה אותו בכל מקום, אני חושבת לעצמי, לפני שאני מסתובבת לצד השני. כמה שיותר רחוק מהסכנה המהלכת, יותר טוב. אני נצמדת לעדי ברגע שאנחנו נפגשות ומתקרבות לאחת מפינות הלובי.
"ירי, את נראית מדהים יפה שלי!" היא אומרת בחיוך.
"לא כמוך"
"אוי, שקט. אבל אני חייבת לשאול לכבוד מי התלבשת ככה"
אני זוקרת גבה, "לכבוד ההשקה הזאת, שאני כבר רואה איך אני משתגעת ממנה"
"ממנה או מתומר?"
אני נאנחת, כבר לא מנסה להסתיר ולהתחמק, ובכל מקרה גם אין טעם. "זה כזה שקוף?"
"יותר מהקירות בגג"
"יש בו משהו ממגנט, אני לא יכולה ל... אני ממש משתגעת כשהוא בקרבתי. אני רועדת. פיזית. ורק חושבת על הרגע שהוא ינשק אותי ו-"
"את בצרות" היא קוטעת אותי באנחה ולוקחת 2 גביעי שמפנייה מבעבעת ממלצר שעבר לידנו ומושיטה לי אחת.
"אני יודעת" אני אומרת ולוגמת באיטיות מהמשקה המבעבע שבידי, "אבל מצד שני אולי אם אתן לו את מה שהוא רוצה, הוא יירד ממני ואני אוכל לחזור למסלול החיים הרגיל והמשעמם שלי בתואר בתקשורת."
"אולי, ואולי להיפך."
"למה את מתכוונת?" אני שואלת אבל היא עוטה על פניה הבעה חייכנית אל האדם שמאחוריי ומסננת 'אחר כך' שקט, כשתומר מושך אותה לחיבוק ומתיישב בינינו.
****
אני מרגישה את העיניים של תומר קודחות בי חורים וכמעט מאבדת את זה כשרגלו מתחככת ברגלי כאילו במקרה, וכשהוא רוכן לדבר איתי אני נעמדת במהירות, "אני צריכה לשירותים" אני מודיעה.
"תעברי" הוא נשען לאחור על הספה בנינוחות, מקשה עליי את החיים בכוונה, כי זה מצריך ממני להתחכך בו כדי שאצליח לעבור, אני נועצת בו מבט זועם אך כל מה שאני מקבלת בתמורה זה חיוך זחוח, ורגליים שנצמדות לירכיי כאילו במקרה, אני כמעט מועדת עליו אך הוא ממהר ליישר אותי, מבטו החודר ננעץ בעיניי, "את בסדר?" אני נושפת ברוגז, "אני ארגיש מצוין ברגע שאתרחק ממך," אני אומרת בכעס ומתיישרת, שומעת אותו מגחך מאחוריי.
פאק. פאק. פאק. פאק. אני הולכת מצד לצד ברחבי השירותים, כל כך אכלתי אותה.
אני שוטפת את ידיי ביסודיות שוב ושוב ושוב רק כדי להימנע מהרגע שאצטרך להתמודד שוב עם תומר שנראה שהוא לגמרי נהנה מהמשחק הקטן שלו.
אני קופצת בבהלה כשהדלת של השירותים נפתחת בתנופה וגוף גדול מאוד וגברי מאוד מכסה את הפתח.
"זה שירותי נשים"
"קראתי"
"אז אני מבינה שהבנת הנקרא שלך לא משהו"
"לא כשמדובר בך"
אני נוחרת בבוז, "איזה בולשיט"
הוא נכנס לשירותים ונועל אחריו במהירות. גמעתי אוויר בשקיקה, כאילו שאם לא אעשה זאת כל האוויר ייגמר ואשכח איך נושמים. ואז הסתובבתי ותומר נגלה מולי במלוא הדרו, ולא הצלחתי להוציא את דמותו מראשי. כל מה שראיתי היה תומר. כל מה שרציתי להרגיש היה תומר.
הוא שעט לעברי כמו אריה על טרף, הנשיקה שלו הייתה אגרסיבית ומלאת תשוקה, כמעט שורפת.
בדיוק כמו שהרגשתי באותו רגע. גנחתי בטירוף כשידיו עברו על צדדי מותניי.
"פאק" הוא הצמיד את מצחו למצחי, "אמרתי לך שהפעם הבאה תהיה כשאת מתחתיי אבל יש מצב שהתכוונתי לבאה אחריה... "
"תשתוק כבר" אני אומרת בנואשות ומצמידה אותו אליי מעורפו, תובעת בעלות על שפתיו. הוא נאנק לתוך פי, ידיו עוברות שוב על גבי, במורד עמוד השדרה שלי, ממשיכות למטה אל אחורי ירכי, הוא מרים את רגלי בעדינות וכורך אותה סביב המותן שלו, ידו עוברת על הישבן שלי לפני שהוא נועץ בי מבט נואש, "קורה פה משהו, ירין. לא יכול להיות שאני מדמיין את זה." אני עוצמת את עיניי בחוזקה. הוא צודק. יש פה משהו, אלוהים יודע שהוא צודק ושאני  מכחישה את זה כדי לא להיפגע.
אין לי מספיק כוח רצון להתעלם ולעצור את מה שקורה פה, אז אני מחליטה להפיק מזה את המירב לפני שערפל התשוקה יתבהר ואני אעיף אותו ממני לקיבינימט, אז אני מושכת אותו מעורפו לעברי ומתרוממת על העקבים כדי להגיע לשפתיו, הוא מרכין את ראשו ותובע בעלות על פי בלהט ותשוקה בזמן שהוא מחכך את זקפתו בתחתונים שלי, אני מקמרת את גבי ונדחקת אל איברו והוא גונח, ידיו מלטפות את שדיי, והוא מעצים את הנשיקה, מעיף אותי לכוכבים, אני מודעת במעורפל לקולות הולכים וקרבים אבל לא מספיק בשביל להרחיק אותו,  אני עדיין רועדת מעוצמת האקט שחווינו הרגע. "פאק" הנשיקה שלו נעצרת על שפתיי, הוא מצמיד את מצחו למצחי, "אל תשתגעי, ירין. בבקשה" אני מכווצת את מצחי, מנסה להבין למה הוא מתכוון.
"למה אתה מתכוון?" אני מישירה מבט לעיניו.
"פאקינג תומר לוין!" הקול של מיכל נשמע לפתע ואז הקולות פתאום נהיים מובנים לי ונקישות הצעדים ההולכים וקרבים מחזירים אותנו בחזרה מארץ התשוקה. ופתאום אני מבינה למה הוא התכוון....
"מה היא רוצה?" אני שואלת קצרת נשימה, סמוקה בטירוף מהנשיקה והמזמוזים. ובעיקר מזה שהוא הביא אותי לשיא על יבש. לא רציתי לחשוב מה זה אומר על הסקס איתו, כשהוא יהיה עמוק בתוכי.
"אני צריך שלא תתחרפני ירין..." הוא שולח לעברי מבט מפציר בזמן שהוא עוזר לי לרדת מהשיש ומסדר את בגדיי, שפתיי נפוחות מהנשיקות הקשות והתובעניות שלו ואני בטוחה ששיערי הספיק להתבלגן, אני בקושי מצליחה לסדר אותו כשפתאום הכל מתבהר.
כמובן... אני מבינה לפתע, "היא-" אני נקטעת על ידי הדלת שנפתחת,  "פה אתה מסתתר..." מיכל ממהרת אליו, ידה עוברת על גופו בלי בושה, "תמיד עובד. ירין, תעזבי אותו קצת... תכף הנאום שלו מתחיל, העבודה יכולה לחכות למחר. אחר כך נעשה קצת כיף." היא מתרוממת לנשק לשפתיו אך מבטו נותר נעול על פניי בזמן שהוא מסובב את ראשו, גורם לה לנשק את לחיו ולנהום בכעס.
מבטה מופנה אליי בהתנשאות. "למה את עוד פה?"
אני מתנערת, "ביי תומר, מיכל"
"רגע, ירין..." הוא מפציר בי במבטו.
"זה בסדר," אני מחזירה בחיוך מזויף ויוצאת משם בצעדים מהירים לפני שיספיק להגיד משהו שיגרום לי להישאר איתו. מספיק גרוע שהגענו למצב הזה. הנזק כבר נעשה.

העלתי מחדש כי משום מה הוואטפד החליט להשתגע ... מקווה שעכשיו זה בסדר ❤