מהלך מסוכן

פרק 40- "מהות האהבה"

פרק 40 – "מהות האהבה"

תומר.

עמדנו אחד מול השני בשתיקה, רק המבטים שלנו מדברים.

"מה עושים עכשיו?" אני שואל בשקט.

"אני צריכה לשמוע מה היה שם, תום.. "

"זה התחיל אחרי שראיתי אותך מחייכת אליו-"

"אבל הסברתי לך למה-"

"- אני יודע, תני לי שנייה לדבר..." היא מביטה בי בשתיקה, מסמנת לי להמשיך, "כבר תקופה שמעיין נדבקת אליי ואני מרחיק אותה, באותו יום שראיתי אתכם, היא ממש לחצה... בהתחלה דחיתי אותה, אבל אז אני... פאק, ירין.." אני לא מצליח להמשיך. אף פעם לא פחדתי מהאמת, להיפך, הפכתי אותה לדרך חיים, אבל איכשהו במקרה הזה, השקר נורא מפתה פתאום... אבל אני לא משקר לה, אני לא יכול. איך אני יכול לשקר לאהבת חיי?

היא עצמה את עיניה באנחה, וכשפקחה אותן

הניחה יד על כתפי, מאלצת אותי להביט בה, "בגדת בי?"

"חשבתי שאת רוצה את ליאור, ירין. נראית לי מבולבלת, אני עדיין חושב שאת לא שלימה איתנו, שעדיין יש בך חלק שרוצה את ליאור. א-"

"איזה בולשיט! תומר, זה הכל בולשיט, אתה יודע את זה... אל תחפש הצדקה לבגידה!"

"יצאת מפה ישר לידיים של ליאור, נפגעתי! מה רצית שאעשה?"

"על מה אתה מדבר מטומטם אחד? לא היה ביני לבין ליאור שום דבר מעבר לנשיקה המטופשת ההיא..."

"אז לא בגדת בי?" אני שואל כמו מטומטם. בטח שלא אידיוט אחד, היא אוהבת אותך, היא אמרה לך את זה, ואתה פעלת בפזיזות האופיינית לך וטרפת את כל הסיכויים לפיוס.

היא מנידה לשלילה, "לא... אתה?" אני בטוח שהיא כבר מנחשת את התשובה לבד, אבל לא רוצה להאמין בה עד שלא תשמע אותה מפי. אני רואה את זה לפי המבט שיש לה בעיניים, הן נוצצות והיא נושכת את שפתה התחתונה.

ירין.

"לא... אתה?" אני נועצת בו מבט שואל, מתפללת שבבקשה יגיד לי שלא – אפילו שישקר, רק שלא יגיד דברים שאני לא רוצה לשמוע.

הוא נאנח עמוקות והבעה של חרטה טהורה עמדה בעיניו, "אני מצטער כל כך...."

"ברור..." אני מרגישה את הדמעות מעקצצות בזוויות עיניי ומקללת את עצמי בלב על שהפכתי לכזאת בכיינית, "עם מי?"