מהלך מסוכן

פרק 13- "Less is more"

פרק 13- "Less is more"

תומר.

מהרגע שירין יצאה מהמשרד כאילו שרפו אותה, אני כבר לא מצליח להתרכז. אני שומע את חילופי הדברים שנאמרים בפגישה אבל לא באמת מקשיב, כל הקטע של קבלת הפנים הכאילו אדיבה שאני אמור לתת, לחיצות ידיים מזויפות ואז ההגעה לעניין שלשמו התכנסנו, עוברים בצורה עניינית ויבשה. 

זה היה שגיא בר, מארגן האירועים הצמוד של הסוכנות. הוא בא לכאן עם כמה רעיונות, בליווי העוזרת האישית שלו ועוד 2 נציגים נוספים, ואני חושב לעצמי שאם לא הייתי תקוע בכמעט-נשיקה עם ירין, בטח כבר הייתי עמוק בעמק הפלירטוטים עם העוזרת שלו למרות שאין לי פאקינג מושג מה השם שלה.

"...אז מה אתה אומר, תומר?" קולו של שגיא מעורר אותי מהמחשבות.

"בקשר למה?" אני פולט לפני שאני מספיק לחשוב על דרך מילוט.

שגיא נאנח, "אתה צוחק, נכון? שעה אני מדבר ואתה לא איתי. מה עובר עליך, לעזאזל?"

"אתה מגזים, שגיא. כולה פספסתי משפט וחצי. אל תעשה סיפור, תחזור בשבילי על מה שאמרת."

"שעה וחצי אני מדבר, נראה לך אני זוכר עכשיו מה אמרתי?"

אני נועץ בו מבט עצבני, "אז תתקצר לי שעה וחצי בחצי שעה שנותרה לנו." אני מתחיל לאבד את הסבלנות שגם ככה אין לי והדביל עוד מעביר עליי ביקורת, "אמרתי שקבלת הפנים תהיה בלובי המפואר של הבניין, אבל המסיבה עצמה תהיה בגג, ומה שיהפוך הכל לאקסקלוסיבי אפילו יותר זה רצפה וקירות מחופים זכוכית, אתה מבין? אנשים יוכלו לראות את כל תל אביב-רמת גן מקירות הגג, אנשים יוכלו פאקינג לרקוד ולראות אנשים מתחתם. זה אדיר-"

"לי זה נשמע יותר כמו פאקינג התקף לב ולא לבעלי לב חלש"

"אתה רציני?" הוא אומד את פניי, מנסה לגלות זיק של שעשוע אך המבט בעיניי רציני מאוד.

"אני נראה לך צוחק?"

"תומר, אנחנו כבר התחלנו לתכנן, זה לא עובד ככה..."

"שגיא, אתה התחלת לתכנן לפני שאישרתי, ואז אתה בא לכאן עם מילים גדולות ותנועות ידיים וחושב שאסכים, ככה אתה מכיר אותי?"

"תומר, זה לא ככה... אתה חייב לסמוך עליי, אחרת זה לא יילך... "

"אני אוהב את הקטע של הקירות זכוכית, זאת גם בקשה הגיונית שאני בטוח שעם הסכום הנכון נצליח לארגן בתוך שבועיים, אבל רצפת זכוכית זה פשוט טירוף... אנחנו רוצים למכור דירות, לא לתת לאנשים רעיונות של איך להפוך את הבניין לבית זונות. מקום שבנוי בצורה שאתה מתאר, ימשוך אנשים מפוקפקים, ויגרור הרבה נזק בהתחשב בפרסום השלילי-"