מהלך מסוכן

פרקים 1+2

פרק 1- "פרויקט גמר"

כעבור 11 שנים.

ירין.

בדיוק סיימתי להתכתב עם לין, כשבר התיישבה על הכיסא לידי באנחה דרמטית, "אם ליטל תזכיר את המילים 'עומר דרורי', 'ראיון מפוצץ' או 'פרויקט גמר', אני אאבד את זה לגמרי!"

גיחכתי בשעשוע לנוכח התסכול בקולה, "מה את רוצה? היא מתלהבת. לא כל יום את הולכת לראיין את המתחרה של ליאור דדון."

"תזרי לי עוד מלח על הפצעים, קדימה... כי לשמוע את הפוסטמה הזאת מתלהבת, זה לא עינוי מספיק בשבילי..."

אני צוחקת, "טוב, אז-"

"אם תזכירי רק אחת מהמילים האלה, אני אצרח!" היא מאיימת, "ברצינות, אנשים. איך אני אמורה למצוא מישהו מוצלח לראיין אם אני לא פותחת רגליים?"

"מה זה קשור?"

"ברצינות, ירי? איך לדעתך היא הצליחה להשיג איתו ראיון?"

משכתי בכתפיי כשתפסתי את הפלאפון, "תזכירי לי למה אנחנו עדיין מדברות על ליטל ועומר?" אני שואלת מבלי להתיק את עיניי ממסך הגלאקסי.

"כי הבת זונה תפסה את הבן זונה הכי כריש בתחום. מה שאומר, שנשארנו רק עם דגי זהב.."

אני נוחרת בבוז, "תגדירי מה זה כריש בעינייך"

"חתיך הורס, שיש לו סטייל מהפנט, עיניים כחולות עם ריסים כאלה, ככה.." היא מדגימה על עיניה ואני מתפרצת בצחוק, "זה הדבר הכי מטומטם שאמרת מאז שאני מכירה אותך"

"לא, זה לא" היא מחזירה במבט רציני, "אמרתי כבר דברים גרועים יותר."

"צודקת. זה הדבר הכי מטומטם שאמרת השבוע.."

"נשמע הגיוני יותר" היא יורדת בכיסאה עד שראשה נח על משענת הכיסא, "רציני עכשיו, ירי, מה אני עושה? אני לא מכירה אנשים כאלה שיהיו

מוכנים שכתבת מתחילה שאפילו אין לה תואר תראיין אותם."

אני מושכת בכתפי, "אם זה מנחם אותך, גם לי אין שמץ של מושג את מי לראיין."

"זה מייאש, לא מנחם." היא מחזירה ביובש, "זה רק מדגיש לי את ה0 שאנחנו עומדות כנראה לקבל.."

היא מתרוממת למצב ישיבה כשהכיתה מתחילה להתמלא ופרופסור בן ציון נכנס.

"חברים, לפני שאני מתחיל את השיעור, יש פה תלמידים שעדיין לא מצאו את מי לראיין?" הנפתי את ידי, ביחד עם בר ו3 תלמידים נוספים. מתוך כיתה של 40 סטודנטים, זה לגמרי מרשים שרק ל-5 יש סיכוי להיכשל, אם מוציאים מהמשוואה את התפקוד במשך כל הקורס.