מהלך מסוכן

פרק 35- "הכרזת מלחמה"

פרק 35 – "הכרזת מלחמה"

ליאור.

לא יודע כמה זמן עוד ישבתי ככה על הרצפה, מנסה לעכל את משמעות המילים שלה ולא מצליח.

ככל שהפכתי בזה יותר, הבנתי שיש הרבה יותר מסיכוי סביר שההיריון לא בהכרח שלי, ושסביר יותר להניח שהוא של גבע, אבל לצערי אין אפשרות להוכיח את זה כרגע, אלא רק אחרי הלידה, ואני מקבל מחלה רק מהמחשבה שאיאלץ להעביר לצידה 9 חודשים שלמים.

אני משעין את ראשי לאחור בעיניים עצומות, תוהה מה כדאי לעשות עכשיו.

מסתבר שהיא הייתה חכמה יותר ממני, אם נשפוט בדיעבד את כל מה שלא היה ברור לי עד עכשיו.

הרי, אם היא רק הייתה נשואה לי והייתי מסיבה כלשהי רוצה להתגרש, הייתי צריך לשלם מזונות

אישה וגם לא בטוח – כי למרות הכל הסתבר לי שעורך הדין שלי הכניס כמה סעיפים בנושא במקרה של גירושים והחתימה של ליה מתנוססת בגאון מבלי שבכלל ידעה על מה היא חותמת כנראה... אז רתחתי עליו וזה כמעט גרם לפיטורים שלו, עכשיו אני מודה לאלוהים על שהיה לו את השכל לעשות את זה ושוקל לתת לו קידום.

אבל היא הייתה חכמה יותר מכולנו, כי היא ידעה שאולי אצליח לעקוף את תשלום המזונות שלה; אבל ממזונות של ילד יהיה כבר הרבה יותר קשה להיפטר. ולמרות שאני לא ממש מבין בחוק, אני מניח שכשאתה מליין, אתה מן הסתם משלם הרבה מעל הממוצע, והיא כמובן ידעה את זה, ויותר משידעה, כל התכנית שלה התבססה, ככל הנראה,  על זה.

****

בבוקר אני פועל כאילו על אוטומט, מתקלח, מתלבש, נועל נעליים, שותה קפה בלי סוכר ולא יכול להתעלם מהאירוניה שבמחשבה על כך

שהקפה מר בדיוק כמו החיים שלי כרגע.

לבסוף אני מתחיל להימאס על עצמי, ומחליט לעוף מהבית לפני שהרחמים העצמיים השתלטו עליי ואני אתחיל להתחרפן באמת.

אני מגיע למשרד כמו רוח סערה, ומודיע למירן שממהרת אליי שלא תכניס אליי אף אחד היום.

אני מתכוון לקיים את כל הפגישות כסדרן, נחוש להמשיך כרגיל למרות שאני שוקע בבוץ, אבל לא מתכוון להעמיד פנים שיש לי סבלנות ועצבים לדברים שצצו פתאום ושאין לי שליטה עליהם. לפחות בסוכנות אני חייב להיות בשליטה, חייב להרגיש בטוח לפחות במקום אחד בחיים שלי, וגם אם גם פה יכולות להיות הפתעות לא נעימות, יש לי צוות שלם שיכול לעבוד שעות על גבי שעות בניסיון להביא לפתרונן, והמחשבה עצמה מנחמת. רק חבל שאין לי צוות כזה שיכול לעשות סדר גם בחיים האישיים שלי, אני חושב לעצמי ביובש.