It was always you

פרק 12- צאי לי מהראש כבר!

אתמול היה מדהים אני וגיא ישבנו רחוק מהשאר בחוף, רק שנינו לבד.
בחיים שלי לא נהנתי עם מישהו כמו שנהנתי איתו.
אני באמת מקווה שגיא יאהב אותי כמו שאני אותו, אני בטוחה שהוא האחד בישבילי.
מקווה שהוא לא יאכזב אותי.

'בוקר טוב אהבה שלי' קיבלתי הודעה מגיא.
ניכנסתי לביה"ס ועליתי במדרגות, אני דיי מאחרת.
ניתקלתי במישהו כי הייתי עסוקה בלרשום לגיא בחזרה.
"סליחה אני מצטערת." אמרתי למי שזה לא יהיה, לא ממש ראיתי. הרמתי את הפלאפון שלי מהרצפה.
"זה בסדר..." הרמתי את המבט שלי אליו.
"אה שני זאת את, מה קורה?" שיט רק לא הוא.
"הכול טוב, מה איתך?" זה ליאב האקס שלי. כבר שכחתי ממנו.
ליאב ניראה ממש טוב, הוא גבוה יש לו שיער חום הוא מסודר ממש טוב, הוא יושב על זה שעות. יש לו עיניים כחולות, הוא מהמם, לא כמו גיא כן?
נפרדנו בחופש הגדול, זה לא שלא אהבתי אותו, פשוט הייתי צריכה קצת שקט, קצת זמן לחשוב.
"לא כיף גדול בלעדייך." הוא אמר והחזיק לי בידי.                                        
"את חסרה לי שני," הוא הסתכל לי לתוך העיניים הרגשתי כאילו הוא חודר אותם. אלוהים למה אתה עושה לי את זה?
"תראה ליאב אני ..." הוא עצר אותי.
"שני אני באמת מתגעגע אלייך, למה אנחנו לא יכולים להיות ביחד?" אני לא הולכת לדבר איתו במדרגות. גררתי אותו איתי לכיתה ריקה.
"נו מה את אומרת?" סגרתי את הדלת ונעמדתי מולו.
"אני באמת לא רוצה לפגוע בך אבל.." עצרתי. שיחקתי עם הידיים שלי, לא ידעתי איך להגיד לו את זה. אני באמת לא רוצה לפגוע בו הוא מדהים.
"ניראה לי שהבנתי אותך." הוא אמר בקול ששבר אותי והכניס את הידיים שלו לכיסים.
"ליאב אני באמת מצטערת," התחלתי להגיד.
"זה בסדר, אני מבין. אני לא רוצה להכריח אותך." הוא אמר וחייך אליי חיוך כול כך מזוייף. אני מכירה אותו מספיק זמן כדי להבין שהוא לא מחייך את החיוך האמיתי שלו.
"רק אפשר לשאול משהו?" הוא אמר לי בשקט והסתכל על הרצפה ולאחר מכן אליי.
"בטח, מה?" עניתי לו במהירות.
"זה בגללי או שיש לך מישהו אחר?" הוא שאל.
"זה ממש לא בגללך אני גם לא רוצה שתחשוב ככה." מיהרתי להגיד, זה ממש לא בגללו.
"אז יש לך מישהו.." חייכתי לו חיוך מתנצל. הוא איגרף את היד שלו.
"אני לא אגיד שזה לא כואב לי... אבל אני באמת שמח בשבילך." הוא אמר וחיבק אותי.
"אל תגידי אפילו מי זה, אני לא אשלוט במעשים שלי, אבל אם הוא עושה לך בעיות דברי איתי." הוא אמר לי תוך כדי שהוא מתנתק מהחיבוק ומחזיק בזרועותיי ומסתכל עליי.
צחקתי. "אל תתני לאף מניאק להוריד לך את החיוך מהפנים." הוא ליטף לי את הלחי.
אני עדיין מרגישה אליו משהו אבל לא כמו לגיא. ממש לא.
"ביי." הוא חייך אליי ויצא משם. אני ממש שמחה שהוא קיבל את זה ככה.

בהפסקה אני ונועה ישבנו בספסל בחצר.
"מה איתך ועם גיא? ברחתם לנו אתמול." נועה שאלה אותי.
"פשוט מושלם." אמרתי ונשכתי שפתיים. רק להיזכר בו מעלה לי חיוך.
"ואת וליאור שובבה קטנה?" שאלתי אותה עם חיוך. זה כול כך מוזר להגיד את השם של ליאור ושלה בהקשר כזה.
"פשוט מושלם." היא חיקתה אותי הרגע? חצופה.
"חה חה מצחיקה." אמרתי לה בציניות והוצאתי לה לשון.
"מדברים על החמור." ליאור בא. אני מוכנה להתערב שרק עכשיו הוא הגיע לבי"הס, פשוט סטודנט.
"היי בנות." אמר והתיישב ליד נועה ונישק אותה. איזה חמודים הם! כול הילדים בחוץ הסתכלו עליהם. כולם היו בשוק.
נועה וליאור מכירים אחד את השני מגיל קטן, הם אף פעם לא יצאו מגדר הידידים או החברים הטובים, אבל הם זוג מהמם!
"פאדיחה כולם מסתכלים." נועה אמרה והסתכלה מסביבה.
"שייהנו." הוא הושיב אותה עליו כשהיא נשענת עליו והוא מחבק אותה.
איזה רעים הם גורמים לי להתגעגע לגיא.
בלי ששמנו לב הפסקה כבר נגמרה. צלצול ארור!
"ייאלה בואו יש ספורט." נועה אמרה וקמה.
"אני עפתי לעשן." הוא נישק את נועה והלך למחששה, מכור.
"ייאלה קומי!" לא רוצה אני לא סובלת ספורט, הלוואי ויכולתי להוציא פטור מהשיעור הזה!

נקודת המבט של מאור-

ראיתי טוב? נועה וליאור התנשקו?!
אין מצב... מה? כאילו למה שזה יעניין אותי בכלל, שיעשה מה בראש שלו.
בת זונה צאי לי מהראש כבר! אני לא מבין ביקשתי סליחה, אז ראבק למה אני לא מפסיק לחשוב עלייה?!

"אה אחי מה קורה?" ליאור ניכנס למחששה שהוא מוציא סיגריה מהקופסא.
"הכול מצויין!" עד כדי כך? כולו מחוייך כאילו זכה עכשיו במיליון דולר.

"מה יש לך? כמו שאני מכיר אותך זה בגלל בחורה, נכון?"

"אח שלך מאוהב, זהו הפסקתי עם השטויות אחי. מצאתי את האישה שלי." הוא אמר לי כשהחיוך לא עוזב אותו לשנייה. מאוהב החמאר.
"פשיי אחי הגיע הזמן... מזל טוב!" חיבקתי אותו. וואלה מפרגן, לא ידעתי שהטמבל הזה יכול להתאהב. סטוציונר יותר ממני.
"ייאלה ימסוממים אתם באים לשחק?" רון שאל כשהוא נכנס למחששה מחזיק ביד שלו כדור. דווקא מתאים לי עכשיו, למרות שאני לא בכושר בשיט אין לי בעיה להוציא את העצבים שלי במגרש.
"ייאלה מתאים." קמתי ומעכתי את הסיגרייה שלי.
"חכו לי!" ליאור אמר. שואף בפעם האחרונה מהסיגרייה ומועך אותה גם כן.

הגענו למגרש התחלקנו לקבוצות, הבנים שיחקו כדורגל, והבנות אנערף קפיצה למשהו, רוחב אורך משהו כזה, לא ממש מעניין.
"דניאל מסור לי! נו מסור!" שעה שאני צועק מה הוא חירש?
יופי חטפו לו, טמבל באימא שלי.
"תגיד לי מה אתה שרוט? שעה צועקים לך שתמסור, יכולנו להבקיע!" צעקתי עליו, הייתי שנייה מלהרביץ לו.
"לא שמעתי, מה אתה רוצה..." הוא אמר את זה בהכי אדיש שלו. מה זה?!
"בן זונה מטומטם!" דחפתי אותו, הנמושה ישר נפל על הדשא. עאלק לא שמעתי, סבתא שלי בלי המכשירי שמיעה שלה שומעת יותר טוב! מעלה לי את העצבים כוסאמק!
"בן ציון בוא תחליף אותו!" צעקתי לו. הוא קם מהספסל והתקדם לכיווני. הטמבל השני קם מהדשא, הסתכל עליי במבט עצבני ועף משם. ייאלה שייסע לי מהעיניים, שילמד לשחק ואז יחזור.

אחריי משחק צמוד כפרה עלינו, סליחה תיקון, עליי. בזכותי ניצחנו.
"עולה עולה עולה!!!" התחלנו לשיר ולהשתגע במגרש מתגרים בקבוצה השנייה כשבן ציון מרים אותי על הכתפיים.
בזווית של העין קלטתי את נועה וליאור מתנשקים.
הוריד לי את המצב רוח בשנייה. חייכתי חיוך מזוייף, מנסה כמה שיותר לא להסתכל עליהם ולהמשיך.
ראבק למה זה מזיז לי בכלל?!

שניי פרקים לכבוד השבת ❤
אוהבת אתכן תמשיכו להגיב ולהצביע אם אתן אוהבות.
ואני אשמח אם תלכו לקרוא גם את הסיפור שלי 'let him go'