It was always you

פרק 39- סופי.

נקודת המבט של מאי-

"מצב חירום תגיעי לבית של נועה." שני אמרה לי מבעד לפלאפון כשרון הדביל מנסה לעשות לי צמה בשיער ואני צופה את הקשרים שהולכים להיות לי.
"למה? מה קרה?" עניתי לה ועצרתי את רון מלהחריב לי את השיער.
"הרבה. בואי מהר ותביאי גלידה." הבנתי שהיא לא תפרט לי בפלאפון אז אמרתי לה שאני באה וקמתי מרון וניכנסתי לחדר.
"מאמי אתה יכול לקחת אותי לנועה?" אמרתי לו כשאני יושבת על המיטה שלו ונועלת את הואנס שלי בחזרה.
"לא."
"מה לא?" אמרתי לו וחזרתי לשבת עליו כשהוא יושב על הכורסא במרפסת.
"הרגע הגעת ולא ראיתי אותך מאתמול, נועה תסתדר בלעדייך." הוא אמר לי והמשיך לשחק לי בתלתלים בשיער.
"רון היא צריכה אותי זה מצב חירום, אני אבוא לישון פה מבטיחה רק תן לי להיות איתה שעה לפחות." נתתי לו נשיקות קטנות ואיטיות על השפתיים שלגמריי גרמו לו להגיד לי כן על כול דבר שאני אגיד.
"את עוד תהרגי אותי עם השפתיים האלה..." חייכתי מבעד לשפתיים וכמו שחשבתי הוא העמיק את הנשיקה.

יצאנו לרכב אחריי שהפסקנו לטרוף אחד את השני שם כי אם מתחילים נשיקה עם רון אי אפשר להפסיק, הבן אדם מנשק מדהים ואם הייתי יודעת את זה לפני לא הייתי מבזבזת זמן בלהיות ידידה שלו.
רון עצר לי בסופר והבאתי גלידה לשלושתנו ועוד כמה ממתקים טעימים שנועה אוהבת שהיא עצובה, מעניין מה קרה.
"תתקשרי אליי אני אבוא לאסוף אותך." רון אמר שנייה לפני שבאתי לצאת.
"כן אבא." נתתי לו נשיקה אחרונה ונכנסתי אל נועה.
הדלת הייתה פתוחה אז נכנסתי ולפני שעליתי למעלה בדקתי שהן לא למטה בחצר ומזל שלא עליתי כי שם הן היו.
"היי מה קורה פה?" ציפיתי לראות את נועה בוכה את החיים שלה או משהו כזה ולא שוחה.
שני קמה אליי עם מבט מיואש והניחה את הראש שלה על הכתף שלי.
"היא מאבדת את זה סופית." היא מילמלה והרימה את ראשה וצפתה איתי ביחד בנועה שוחה בבריכה.
"שני תפסיקי לדבר איתי בקודים ותגידי לי כבר מה קרה, לעזאזל." תפסתי לה בכתפיים ונעמדתי מולה.
"הם לא נפרדו אבל... היא ביקשה ממנו הפסקה." הפה שלי והעיניים נפתחו בבת אחת, לא הבנתי אם היא משקרת עליי או דוברת אמת. נועה וליאור לא ביחד? מה קורה פה? למה... מה, מה?!
"אבל..." אמרתי והצבעתי על נועה ששוחה כאילו לא קרה כלום ואני מכירה את נועה כשהיא עצובה אין לה חשק לכלום, בטח שלא לשחות.
"זה מה שאני מנסה להגיד לך, או שהיא השתגעה לגמריי או שהיא ממש מכחישה את זה טוב." היא אמרה ותוך כדי פישפשה בשקיות שהבאתי והוציאה חבילה של חמצוצים והכניסה אחד לפה.
"היא לגמריי מכחישה, הינה היא יוצאת תני לי לדבר איתה." הבאתי לשני את השקיות וניגשתי לנועה שניגבה את עצמה עם מגבת שהונחה שם.
"היי קופה." אמרתי לה והיא ישר הסתובבה אליי. על מי היא מנסה לעבוד העיניים שלה כול כך עצובות שלא משנה איזה חיוך היא תשים על עצמה זה יהיה שקוף.
"היי! מה את עושה פה?" היא חיבקה אותי ולא עיניין אותי שהיא רטובה פשוט לא שיחררתי אותה ממני לכמה רגעים.
"מאי..." שיחררתי אותה והסתכלתי לה עמוק בעיניים.
"נועה, אנחנו פה בשבילך את לא צריכה להעמיד פנים לידנו, אנחנו יודעות שזה קשה לך..." היא מיד קטעה אותי.
"אני בסדר מאי, הכול טוב." היא אמרה והתחילה ללכת לכיוון הכניסה לבית.
היא עקפה את שני שנעמדה בכניסה והלכה ישירות למטבח.
"נועה זה אנחנו, תפסיקי לשמור בפנים." שני אמרה לה ונעמדה מולה כשהאי במטבח מפריד ביניהן ואני בצד.
"אנ..י בסדר."
"כן? אז למה היד שלך רועדת?" אמרתי לה והבטתי בכוס מים שמתנדנדת לה ביד.
היא בחיים לא הייתה ככה היא תמיד שיתפה אותנו בהכול, הכול!
הורדתי לה את הכוס מהיד והנחתי אותה על השיש.
"אני לא רוצה לבכות..." היא מילמלה שדמעה בורחת לה מהעין. עטפתי אותה בחיבוק ושני הצטרפה גם.
"בחיים שלך אל תחזיקי את זה בפנים שאת איתנו, אנחנו אוהבות אותך ואת יודעת שאת יכולה לסמוך עלינו בהכול." אמרתי לה וחיזקתי את החיבוק.
אחריי שלא שיחררנו את החיבוק כמה דקות טובות שלחנו את נועה להתקלח וכשהיא סיימה ישבנו שלושתינו על המיטה שהיא באמצע וכול הדברים המתוקים שהבאתי פרושים לפנינו.
"זה הרגיש לי כאילו אנחנו כול כך מנסים אבל לא מפסיקים לפגוע אחד בשני." נועה אמרה לנו בקול חנוק מבכי. היה לי קשה לשמוע את זה, אני לא רגילה לריבים של נועה וליאור, הם כול החיים הסתדרו ביניהם כול כך טוב שזה לא הגיוני לי.
"והקטע עם מאור רק החמיר הכול...
אני לא רוצה לאבד אותו."
"הוא מטורף עלייך נועה הוא פשוט, פשוט לא יודע איך להתנהג, זה ליאור בחיים לא הייתה לו זוגיות כמו שלכם, אל תוותרי עליו." שני אמרה לה והסכמתי עם כול מילה. ליאור אוהב אותה כול כך אבל הקנאה הזאת שלו תהרוס הכול.