It was always you

פרק 38- אוקיי.

אתן מוזמנות להאשים את מג"ב בזה שאני לא מעלה לכן פרקים בתדירות גבוהה.
(וגם אותי כי בחרתי להיות לוחמת בחיל הזה😑)
אבל הינה סוף סוף יש פרק, מקווה שתהנו.
ולא יצא לי להגיד לכן אז שתהיה לכן שנה טובה ומוצלחת ושתזכו להגשים את עצמכן😍
שיהיה לכן צום קל וגמר חתימה טובה למי שצמה מחר, אוהבת אתכן קוראות מדהימות שלייייי❤

נקודת המבט של נועה-

"הוא סיפר לך למה?!" עצרתי את ליאור מלהרביץ למאור שוב ועמדתי כחוצץ בין שנייהם.

"או שכבר ידעת את זה ואני הסתום הראשי פה!"

"ליאור תרגע! היא לא יודעת את זה!"

"כדי לך לתקן את זה מאור!"

מה הולך פה?!

במשפט הזה הוא סיים והלך משם מבלי להקשיב לקריאות שלי אליו.
"אתה מוכן להסביר לי מה קרה כאן עכשיו?!" אמרתי למאור שהתיישב שם על החומה כשהראש שלו קבור בתוך הידיים שלו.
"נועה שבי שנייה..." הוא אמר לי ולא הרים את הראש שלו אליי אפילו. החוסר ודאות הזה הצליח לשגע אותי.
"מאור כדי לך להתחיל לדבר, עכשיו." הרמתי לו את הראש ונעמדתי מולו כשהידיים שלי משולבות.
"תראי נועה את בחורה מדהימה ואת היחידה שהצליחה לשנות אותי מקצה לקצה ככה ו... כוס אמק זה קשה." הוא נעצר לרגע ולא הבנתי לאן הוא חותר.
"בזמן האחרון התחלתי להרגיש אלייך דברים שבחיים שלי לא הרגשתי לאף אחת, אבל אני מבולבל נועה, ואני לא מתכוון לנסות אפילו להפריד ביניכם אבל זה מה שהוא חושב."
הלסת שלי נפלה לרצפה, לא האמנתי שזה מה שקרה.
מאור? זה שכול כך שנא אותי עד לפני שנה ובכול הזדמנות היה מציק לי מרגיש אליי משהו...?
"את לא חייבת להגיד כלום, אני פשוט ייעלם לכם מהחיים רק אל תקלקלו את מה שיש ביניכם בגללי." הוא אמר לי כשראה שאני מנסה להוציא משפט מהפה ולא יוצא לי והלך משם, משאיר אותי פעורת פה ועם מיליון סימני שאלה.

היום עבר לאט מידיי, ליאור לא היה פה היום ומאור הסתלק גם הוא אחריי השיחה שלנו.
ליאור אפילו לא התקשר אליי לא שאני התקשרתי אליו אבל... לעזאזל מה אני אמורה להגיד כבר? אני לא יודעת למה הוא מתנהג ככה כשהוא יודע שאני שייכת רק לו. מה אני עוד צריכה להגיד לו שיישכנע אותו שלא משנה מה יקרה אני בחיים לא ארצה מישהו כמו שאני רוצה אותו

"נו שפכי." הוצאתי את הקשית מהפה שלי והנחתי את השייק שלי בצד כששני מסתכלת עליי במבט הקבוע שלה שמבין כול הבעת פנים שלי.
"ליאור הרביץ למאור." העיוות בפנים שלה היה מצחיק ועוד עם העיניים שאיימו לצאת החוצה מרוב שוק.
"מה? עוץ לי וגוץ לי רבו?! למה?" היא אמרה לי והניחה גם היא את השייק בצד. יכולתי להרגיש את המבטים של האנשים שישבו לידנו במסעדה טיפה עלינו מהצעקה שלה.
"מאור הודה בפניו שהוא מרגיש אליי משהו..."
זה הרגיש לי עוד יותר הזוי שזה יצא מהפה שלי עכשיו.
"מה?!" הצעקה החרישית שלה הפתיעה אותי חשבתי שהיא באמת תצעק ואני אצטרך לגרור אותה מחוץ למסעדה.
"כן אם לא הייתי משתתקת מולו נראה לי שזאת הייתה התגובה שלי, רק עם יותר קול." הנחתי את הראש שלי על השולחן.
"ואת?" לא הבנתי מה היא שאלה אז הרמתי את הראש אלייה.