It was always you

פרק 34- זה לא מה שאת חושבת.

נקודת המבט של נועה-

"בוקר טוב יפה שלי." ליאור אמר לי כשפקחתי את עיניי.
"מה השעה?" התמתחתי ושאלתי בקול עייף ומיואש, מיואש מהחיים, מאנשים ששיקרו לי, עייפה כול כך...
"שבע וחצי בערב, יאלה קומי את חייבת לאכול משהו." הוא אמר לי וקם מהמיטה. הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה לאכול.
"אני לא רעבה. אני מעדיפה ללכת הביתה אימא שלי בטח דואגת לי בטירוף." אמרתי וקמתי מהמיטה אל חדר האמבטיה ושטפתי את הפנים שלי במים קרים. היא עדיין לא יודעת שגילית על הסיפור המופרך הזה ובטח חושבת שהשתגעתי. הושטתי את היד לצדדים וחיפשתי מגבת, ללא הצלחה.
"תסתובבי הבאתי לך מגבת." הסתובבתי עם עיניים עצומות. ליאור ניגב את פניי בעדינות עד טיפת המים האחרונה.
"אימא שלך הייתה פה, אל תדאגי בקשר אליה, עכשיו את מוכנה לבוא לאכול?" הוא אמר לי וליטף את פניי.
"סיפרת לה שאני יודעת?" שאלתי בחשש והורדתי את הידיים שלו מהפנים שלי. אני לא רוצה שהיא תדע ממישהו אחר, עד שגיליתי את זה אני רוצה לראות את התגובה שלה, איך היא תגיב שהבת שלה גילתה את מה שהיא הסתירה ממנה במשך חמש שנים, זה אפילו לא נקלט לי.
"לא סיפרתי לה כלום, הדבר היחיד שהיא יודעת זה מה שהרופאים אמרו לה לא יותר מזה." הוא אמר לי. נשמתי לרווחה ונשענתי על השיש.
ליאור התקרב אליי נשק לראשי והרים את המבט שלי אליו. העיניים האלה... יכולתי לשקוע בהם ולשכוח מהכול לרגע, רק המבטים שלו בי מרגיעים אותי, אני כול כך שמחה שיש לי אותו.
"אפשר חיבוק?" שאלתי אותו עם עיניים נוצצות ומועקה בגרון. בין רגע מצאתי את עצמי בין זרועותיו, מרגישה מוגנת.
"אני אוהבת אותך..."

נקודת המבט של שני-

"ליאור איך היא? בלי לשקר!" שאלתי אותו בלחץ. אני בחיים שלי לא ראיתי את נועה במצב כזה, אם הייתי נשארת איתה זה לא היה קורה.
"היא בסדר, יותר טוב." הוא ענה לי.
"מבטיח?"
"כן כן קרצייה, אגב גיא דיבר איתך? למה הוא מחפש אותך שעות." ליאור אמר לי. שימשיך לחפש אני לא מתכוונת לענות לו.
תגידו שאני ילדה קנאית, סתומה, ילדה שמפנטזת דברים, אבל נמאס לי! נימאס לי שאני לא שומעת ממנו בכלל, וגם שאני מתקשרת אני לא שומעת אותו אלא מישהי שהקב"ה יודע מה לעזאזל היא עשתה עם הפלאפון שלו. נימאס לי כול כך, אני מתגעגעת אליו, אני רוצה אותו איתי, לידי. אופ! הבטיחו לנו שלא יהיה צבא שנגדל, שקרנים.

"לא, הוא לא דיבר איתי..." עניתי באדישות.
"הכול בסדר?" הוא שאל אותי.
"כן למה שלא יהיה?" אמרתי בקול טיפה עצבני.
"אוקיי... תתקשרי אליו הוא חופר לי." הוא אמר לי ושמעתי אותו מחייך, אני כזאת שקופה.
"מסור ד"ש לנועה, מסור לה שאני אוהבת אותה." אמרתי וניתקתי את השיחה.

זרקתי את הפלאפון על המיטה לידי והנחתי את הראש שלי על הכרית. עצמתי את העיניים והדבר הראשון שראיתי זה את ליאב, אני לא כול כך זוכרת מה קרה אתמול אבל מה שאני כן זוכרת זה שאם ליאור לא היה בא לקרוא לי הייתי עושה את הטעות של החיים שלי. היינו כול כך קרובים לנשיקה שלרגע הרגשתי שאני רוצה את זה, לא יודעת אם זה בגלל האלכוהול או בגלל שהייתי עצבנית על גיא או ש... אני עדיין מרגישה אליו משהו, לא יודעת אני מרגישה מבולבלת.