It was always you

פרק 31- לא יכול להיות.

נקודת המבט של ליאור-

"אני לא מבינה אותך." נועה אמרה לך ונעמדה מולי עם פרצוף עצבני וידיים משולבות.
כול פעם שהיא כועסת היא עושה את הפרצוף הכועס הכי חמוד בעולם.
"מה אתה מחייך?" היא שאלה אותי. אי אפשר לעצור את החיוך, זה בלתי נשלט.
כמה אהבה יש לי אלייה זה מטורף.
"מה את רוצה, אני לא יכול עם הפרצוף הזה." אמרתי לה וציחקקתי תוך כדי שאני תופס לה את הפנים.
"בבקשה אל תגיד לי שלא נכנסים רק בגלל שזאת המסיבה של שי." היא אמרה לי עם פרצוף עצוב.
אביאל הזה... שאני הראה אותו הוא ימות, לא יכל להגיד לי שזה המסיבה שלו.
עאלק 'משנה לך באמת?' שזה מדובר בו ועוד איך משנה.
לא סבלתי אותו מהרגע הראשון שראיתי אותו, שהוא צחק עם נועה שאני פירפרתי כול היום בדאגה כלפייה, שהוא זה שגרם לה לחייך שהיה לה קשה ולא אני.
"בבקשה..." היא התחננה אליי. לא יכולתי להגיד לה לא, אם נצטרך לסבול בחיקו ללילה אחד, נעשה את זה בשבילה.
"טוב, בואי." אמרתי לה בכניעה.
"יש!" היא צעקה בשמחה ומשכה אותי אחרייה. אני חייב שתייה, והרבה.

נקודת המבט של נועה-

אם חשבתי שרק מבחוץ הבית הזה נראה טוב, טעיתי ובגדול.
בזמן שמבטי הוסב בהתפלאות אל רחבי הבית הוא נעצר על שי שעמד כמה מטרים מולנו, הוא חייך לעברי ואני אליו.
הוא עצר את השיחה שלו עם האדם שעמד מולו והתקדם לעברנו.
"באתם!" הוא צעק בשמחה בגלל קול המוזיקה הגבוה שהיה.
"אני שמח שבאת אחי!" הוא אמר לו וחיבק אותו, חיבוק גברי.
"מברוק על הבית." ליאור אמר לו והביט סביבו.
"עוד לא ראית כלום אחי, בוא שתה משהו." הוא אמר לו והניח לו יד על הכתף.
שמחתי שהם ככה מסתדרים אבל דיי הרגשתי גלגל שלישי.
"נוני את באה?" ליאור שאל אותי שנייה לפני ששי לקח אותו איתו.
"לכו שניכם אני אסתדר. אבל בלי שטויות!" אמרתי לו עם חצי חיוך ואצבע מזהירה. חסר לו שהוא ישתה יותר מידיי ולא ישלוט במעשים שלו.
"שום שטויות, אל תדאגי. אם את צריכה אותי אני..." הוא אמר וקטעתי אותו.
"ליד האלכוהול, אני יודעת." אמרתי לו בציניות מחזיקה את החיוך שמנסה להופיע על שפתיי.
"מצחיק. זמין בפלאפון קופה." הוא צחק ואמר לי. החיוך חמק מבין שפתיי והוא התקרב אליי יותר ונשק לשפתיי ברכות.
"אתה... בא?" שי שאל במבוכה. ליאור התנתק משפתיי חייך אליי והלך עם שי.
"תודה." מילמלתי מבלי לבטא את המילה בקול לעבר שי שהסתובב אליי.
קודם לכן, כשהוא הציע לי לבוא למסיבה הוא הבטיח לי שהוא ינסה להסתדר עם ליאור, וזה מה שהוא עושה.
"מלאך או לא?" הוא מלמל כמוני מבלי לבטא את זה בקול שחיוך שחצני על שפתיו. הוזזתי את ראשי מצד לצד באנחה וצחקתי. דביל.
נעמדתי שם כמה שניות ובחנתי את הסביבה, כולם פה שמחים ונהנים.
הרגשתי מישהו קופץ על גבי וכורך את ידיו סביב צווארי. הצמיד שעל ידה הסגיר אותה וישר יכולתי לזהות שזאת שני.
"מה את עושה משוגעת..." ציחקקתי והנחתי את שתיי ידיי על ידייה.
היא ירדה מגבי ונעמדה מולי מחוייכת ולא לגמרי יציבה.
"את לא מבינה מי נמצא פה." היא אמרה לי ונשכה את השפה התחתונה שלה.
המבט שלה שנייה אחרי הופנה ממני אל מקום לא ברור מאחוריי.
כיווצתי גבות והסתובבתי. אויי לא.
הוא ישב לא רחוק מאיתנו עם חברים שלו, הוא שתה מהכוס שלו ושלח לה מבט פלרטטני.
"גיא. נשמע לך מוכר?" שאלתי אותי אותה והחזקתי בזרועות שלה, מנסה להסתיר את האקס הנאה מאוד שלה, ליאב.
"קצת." היא עשתה מבט חושב בכאילו וסימנה עם שתיי האצבעות שלה כשאמרה זאת.
"את חייבת להפסיק לשתות." אמרתי לה ברצינות. רק שטויות יוצאת לה מהפה כשהיא שותה. היא לא דיברה עם גיא כשהוא התקשר אלייה, היא ניתקה את השיחה.
אין פלא שהיא פתאום מתעניינת באקסים שלה.
"שתיתי רק כוס,  וגם אותו לא סיימתי." היא אמרה לי בתמימות. על מי היא מנסה לעבוד.
"בואי לרקוד!" צחקקתי ואמרתי כשאני מושכת יד אחת שלה אל עבר רחבת הריקודים המאולתרת שיצרו בסלון הענקי שלו.
צליליי המוזיקה הרקידו אותנו על הרחבה ביחד עם עוד אנשים חלקם זיהיתי, את חלקם לא.
ניסיתי כמה שיותר להרחיק את שני מבנים.
מבלי שמנו לב עוד אנשים ועוד אנשים הצטרפו לרחבה, ההנאה הייתה יותר גדולה.
הרבה זמן לא נהנתי ככה.