It was always you

פרק 40 ואחרון- זה תמיד היית אתה.

אני יודעת שאתן לא רוצות שזה יהיה הפרק האחרון, אבל זה כן ואני מאוד מקווה שלא אכזבתי ותאהבו את הפרק.
קריאה מהנה אהובות שלי ❤

נקודת המבט של רון-

"מה, איפה הוא?" שאלתי את שני וגיא שישבו מול הטלוויזיה כשנכנסתי לבית.
"כרגיל, בחדר." גיא ענה. הלכתי והתיישבתי על הכורסא ורק אז גיליתי שירדני יושבת על השטיח ומשחקת עם הברביות שלה.
"רון!" היא קמה וקפצה עליי בחיבוק והושבתי אותה על הברכיים שלי.
"אתה יודע שהיום אני הולכת לשחק עם נעמה בברביות בבית שלה?" היא אמרה לי עם הקול הילדותי והחמוד שלה.
"יואוו איזה כיף לך אני לא מאמין, אני יכול גם לבוא?" שיחקתי אותה מתלהב בשבילה.

"לא זה רק לבנות אתה בן אסור לך."

"ואני יכולה לבוא ירדני?" שני שאלה אותה.

"כן כי את בת."

"אימא אני אוכל אותך, חיים שלי את!"

"אף אחד לא יכול לאכול אותי." היא אמרה והניחה את ידייה על המותניים.
"אני גם אוכל אותך!" גיא הצטרף ואמר.
"גם אני אוכל אותך!" אמרתי לה והשמעתי קולות של כירסומים ותפסתי את ידה היא ירדה ממני וברחה כשהיא צוחקת.
"אתם לא תאכלו אותי נה נה בננה." היא צעקה את זה וברחה עם הברביות שלה למעלה.

"טוב תקשיבו שנייה יש לי רעיון." אמרתי להם והסתכלתי במעלה המדרגות כדי לוודע שליאור לא יצוץ פתאום, למרות שהוא לא יצא משם שבוע.
"רעיון למה?" שני שאלה אותי וגרמה לי להתפקס.
"ליום הולדת של מוחמד, חשבתי נעשה לו מסיבת הפתעה אצלי בבית.
הקטע הוא שהוא יחשוב שזה ארוחת שישי רגילה של המשפחות שלנו אצלי בבית וזה אחלה טיימינג כי בשתיים עשרה בלילה באותו יום יש לו יום הולדת." אמרתי ונשענתי אחורה על הכיסא.
"רעיון מעולה אפשר להעביר את ההורים והקטנים לבית שלי, לאימא שלי לא תהיה בעיה לארח." שמחתי שהיא אמרה את זה כי הבית שלה היה האופציה היחידה כי את של מאי לא יכולנו הבית שלה צמוד לשלי ולא כיף לעשות מסיבה שהזקנים האלה בית ליד.
"מצויין, עכשיו רק צריך לגרור אותו לשם וזה עלייך גיא." אמרתי לו וטפחתי לו על השכם ועליתי במעלה המדרגות אל החדר של ליאור.
"למה אני מקבל את המשימה הכי קשה?" גיא אמר ושני זרקה לו את הכרית על הפנים.

פתחתי את הדלת של החדר של ליאור ולא יודע אם אפשר להבדיל בין החדר למאורה של עטלפים, השעה שלוש בצהריים כבר והחדר שלו חשוך כאילו מינימום שלוש בלילה.
"יש פה ריח של גופה שעישנו עלייה סיגריות י'גועל נפש של בן אדם." אמרתי לו כשנכנסתי. הסרתי את הוילון ופתחתי את הדלת של המרפסת.
"י'בן אלף למה?! סגור את זה ועוף מפה!" הוא צעק כשהוא מתהפך על הבטן וחוזר לישון.
"עוף מפה תגיד לזבוב י'זין קום נו! אתה מגעיל אותי כבר!" התיישבתי על הכיסא מחשב מולו והשפרצתי מהדאודורנט שלו לכול מקום.
"אין לי כוח רון, תעזוב אותי בשקט." הוא מלמל ואפילו לא זז מהתנוחה שלו.
"קום קום! בוא לסיגרייה במרפסת יש לי משהו חשוב להגיד לך." אמרתי לו ומשכתי ממנו את השמיכה. לא באמת יש לי משהו חשוב להגיד רק רציתי להוציא אותו משם.
יצאתי למרפסת והתיישבתי על הכורסא שם, ראיתי את ליאור נכנס למקלחת אז הוצאתי את הפלאפון וגיליתי שתיי שיחות שלא נענו מאימא שלי כנראה גילתה מאימא של שני שהחלפתי לה את השבתות יומיים לפני, בדוק רוצה לרצוח אותי, היא כבר התחילה להכין דברים,
אבל אין מצב אני מדבר איתה על זה פה ליאור עוד עלול לשמוע.
דיפדפתי בשיחות שלי וחוץ מזה שגיליתי שאני מתקשר למאי יותר מידיי גיליתי גם שיחה יוצאת לנועה, לא זכור לי שהתקשרתי אלייה השבוע. אבל הייתי פה...
ליאור יצא מהמקלחת שהוא מנגב את ראשו וזורק את המגבת על הכיסא שישבתי בו לפני רגע ויצא למרפסת.
"תביא את האש." זרקתי לעברו את האש אחריי שהדלקתי את הסיגרייה שלי.
"דיברת עם נועה בפלאפון שלי?" שאלתי אותו וסובבתי את הפלאפון אליו.
"כן." הוא ענה בשיא האדישות.
"נו ו..." חיכיתי שהוא ימשיך ויספר למה לעזאזל הוא התקשר אלייה.
"ניפרדנו." הוא אמר לי תוך כדי שהוא מוציא עשן מהפה. ניפרדו? הם לא עשו הפסקה?
"לא אתה מטומטם! איך אתה נותן לזה לקרות בכלל?!" הוא שם את הידיים על הברכיים ואפר את הסיגרייה.
"חאלס רון אל תשב לי על המוח." כיביתי את הסיגרייה שלי ועם האדישות המעצבנת שלו עוד שנייה העפתי לו אחת.
"לא נראה לי שיש לך אחד! אתה בטוח שאתה מוותר עלייה ככה?" אמרתי לו בעצבים.
"רון שחרר." הוא קם מהכיסא והלך למיטה.
אני שונא שהוא ככה שונא!
הוא עושה טעות אני מכיר את החמור הזה הוא אוהב אותה יותר מידיי כדי לשחרר אותה ככה, אז למה הוא עושה את זה למה?!
"סבבה לא אחפור לך יותר, אתה ילד גדול, אני מקווה שתבין שזה שיחררת אותה עכשיו אומר שהיא לא שלך ותפנים את זה."