It was always you

פרק 25- בחזרה למציאות.

נקודת המבט של נועה-

"תודה מאור." אמרתי לו בחיוך. זה שהוא עזר לי והתקשר למספר שהצלחתי לזכור מאתמול בלילה, וזה שהוא ספג את הבכי שלי והיה שם בישבילי, גרם לי להבין עד כמה הוא השתנה.
"באמת שאין על מה, אני פה בשבילך תמיד." הוא אמר לי. חייכתי אליו וחזרתי לשחק עם המזלג בצלחת שלי. אנחנו בחדר אוכל, ישבנו לאכול למרות החוסר תיאבון שיש לי.
אני מרגישה כאילו כול העולם שלי מתרסק לי מול העיניים. קודם אבא אחר כך ליאור ואחר כך אימא, עוד משהו?
לגלות שאימא שיקרה לי, ועוד מסתירה ממני משהו שקשור לאבא שלי היה הקש ששבר את גב הגמל. היא האישה שאני הכי אוהבת ומעריצה בעולם, לא יכול להיות שהיא משקרת לי היא אף לא שיקרה לי. כניראה שכול מי שאני אוהבת בסופו של דבר מאכזב אותי.
"את יודעת שארוחת הבוקר זו הארוחה הכי חשובה ביום?" הוא שאל אותי והסתכל על הצלחת המלאה שלי.
"אתה ידעת, שאנשים שהם בדיכאון אין להם כול כך תיאבון?" שאלתי אותו.
"ובטח שלא לכול האוכל שהעמסת לי פה." הוספתי ואמרתי. הוא הביא לי אוכל לגדוד ואני לא מגזימה.
"אז תאכלי לפחות את המעדן." הוא צחק והושיט לי את המעדן.
"אין לי תיאבון, תאכל אתה." אמרתי לו והוזזתי את המעדן ממני אליו. עם כול המחשבות שרצות לי במוח אוכל זה הדבר האחרון שבא לי עכשיו.
"חצי?" הוא שאל אותי והנדתי את ראשי לשלילה.
"שליש?" הוא שאל מנסה לשכנע אותי עוד פעם, אבל שוב הנדתי את ראשי.
"כפית אני, כפית את?" הוא שאל אותי עם חיוך שובב על הפנים.
"לא לא ולא." אמרתי כשחיוך התנוסס על הפנים שלי.
"חבל... הפסד שלך, כשתהיי רעבה את תצטערי על זה שלא הקשבת לי." הוא אמר תוך כדי שהוא פותח את המעדן.
"על הבוקר אתה כבר תוקף הא? אחלה מאור שבעולם." הלידור הזה מאתמול אמר כשהוא טפח על הגב של מאור.
"נעים מאוד, אני לידור." הוא אמר לי והתיישב על כיסא הפוך שהמשענת של הכיסא בכיוון השולחן.
"כן אני יודעת." עניתי לו, הוא היה עם פרצוף טיפה מופתע על הפנים. כניראה שהזיכרון שלו מאתמול מחוק מרוב האלכוהול שהוא שתה, שהוא אפילו לא זוכר אותי.
"מה אנחנו מכירים?" הוא שאל אותי. החלטתי לעבוד עליו, אם משעמם אז עד הסוף.
"היינו ביחד, מה אתה לא זוכר אותי?" עבדתי עליו, מאור התאפק לא לצחוק, ולידור ניסה להיזכר בי ולא הצליח.
"הא... נו כן, מה קורה? רק תזכירי לי איך קוראים לך? אני לא כול כך טוב בשמות." הוא היה אבוד, הוא לא הבין מאיפה נפלתי לו.
"קוראים לי עודד, עכשיו אתה זוכר?" אמרתי לו.
"עודד?! ההורים שלך ממש שונאים אותך הא?"הוא אמר ומילמל את החלק האחרון. דפקתי לו מבט עצבני, כדי להראות שאני כאילו נעלבתי מהתגובה שלו לשם שלי.
"נו מה אתם צוחקים עליי נכון?" הוא שאל עם מבט מבולבל. אני ומאור לא יכלנו יותר וניקרענו מצחוק.
"יופי שרוטים, אני כבר בסרטים שהייתה לי אקסית שקראו לה עודד, לא עלינו." הוא אמר ונשם לרווחה.
"עוד אנחנו שרוטים, אתמול הכרתי לך אותה." מאור אמר לו.
"אתמול לא זכרתי איך קוראים לי, על מה אתה מדבר."
"אז איך קוראים לנסיכה?" הוא אמר לי עם חיוך פלרטטני. מאור גילגל עיניים והמשיך לאכול את המעדן.
"נחמה, נעים מאוד." מאור ניחנק מהמעדן והסתכל עליי עם חיוך.
"נחמה?! שם מאוד... מעניין, ממש יפה." לא ייאמן שהוא נופל בפח כול פעם מחדש.
"סתם סתם קוראים לי נועה." אמרתי לו.
"ככה את מתחילה את הקשר שלנו, עם שקרים?" הוא אמר לי.
"הקשר שלנו?" אמרתי כשאני מנסה לא לצחוק, הוא חי בסרט, אם ככה הוא מתחיל עם בנות מצבו קשה.
"טוב, עליתי לחדר לנוח קצת." אמרתי וקמתי מהכיסא.
"אני אעיר אותך עוד מעט, הבטחתי לך יום כיף." מאור אמר לי שנייה לפני שבאתי ללכת.
הנהנתי בראשי.
"לילה טוב אהובתי." לידור אמר לי וקרץ לי.  הילד הזה לא אמיתי.