It was always you

פרק 18- אבא?

נקודת המבט של מאי-

"מה ההפתעה?!" שאלתי את אבא שלי.
"עוד חצי שעה תדעי." אבא שלי ענה לי עם חיוך ערמומי.
"אבא אתה יודע שאני חסרת סבלנות בעליל, נו דבר! מה זה?" אמרתי בחוסר סבלנות ואבא סימן לי לא עם הראש והצביע על השעון בפרק כף היד שלו. אני שונאת הפתעות והוא יודע את זה, מעצבן!

עברו כבר ארבעים דקות וכבר סיימנו לאכול והוא עדיין לא מספר לי רק מתכתב בפלאפון ואפילו לא מתייחס.
היה צלצול בדלת וכשאף אחד לא התכוון בכלל לקום מהספה לדלת ניגשתי לפתוח.

"אבא נו עברה יותר חצי שעה אתה מוכן לספר לי כבר!" צעקתי לו ופתחתי את הדלת. הייתי בהלם, לא האמנתי למה שאני רואה.
"יובל?!" לא חשבתי פעמיים וקפצתי עליו  בחיבוק. אני אפילו לא יכולה לתאר כמה התגעגעתי אליו בכול זאת לא ראיתי אותו כמעט שנה.
"חיים שלי!" הוא אמר וסיבב אותי כשאני עליו.
יובל זה כמו האח התאום הלא תאום שלי.
הוא האח הכי מדהים ותומך בעולם, והלוואי ולכולם היה אח כמוהו,
הוא כמו אחות גדולה אני מספרת לו הכול, אני הייתי מתייעצת איתו על בנים הוא מתייעץ איתי על בנות ולא חסר לו, טוב לא מאשימה אותו חתיך כמו אחותו.
ליובי יש מארינס והשיער שלו בצבע חום שחור כמו שלי, יש לו עיניים ממכרות בצבע חום דבש בהיר עדין מאוד וריסים ארוכות כמו שלי.
כול כך התגעגעתי אליו, הוא בערך הדבר הכי שפוי שיש במשפחה הזאת והשיחות בסקייפ איתו אף פעם לא הספיקו לי.
כולם קמו וחיבקו אותו ונישקו אותו.
"נו מה את אומרת על ההפתעה? הוא לא רצה אפילו שנבוא לאסוף אותו רק כדי להפתיע אתכם." אבא אמר לי.
לא ידעתי שהוא אמור לבוא היום, הוא כול כך נהנה שם שהוא אף פעם לא אמר לי מתי הוא חוזר.
"ההפתעה הכי טובה שיש!" אמרתי וחיבקתי את יובי מהצד ששתיי הידיים שלי סביבו והוא נישק אותי בראש.
~~~~~~

"מה סיס, את ורון הא?" ישבנו אצלו בחדר בערב רק אני והוא, רון הלך לפניי שעה בערך.
"כן. הרבה קרה  בזמן שלא היית פה." עניתי לו.
"אחותי הקטנה מאוהבת?" הוא אמר ושיפשף לי את הראש כששכבנו על המיטה אחד ליד השני.
"דיי קרצייה!" צחקתי תוך כדי שניסיתי להשתחרר ממנו והתיישבתי.
"מה זה? לאחיך הגדול את קוראת קרצייה? אני לא פה שנה ואת מרשה לעצמך להתחצף הא?" הוא אמר וזרק עליי כרית.
זרקתי עליו בחזרה וכך התחלנו מלחמת כריות כמו שניי ילדים קטנים, כמו תמיד. התגעגעתי לזה.
"טוב דיי דיי נכנעת. סליחה אתה לא קרצייה אתה 'האח הכי מושלם בעולם'." אמרתי תוך כדי שאני מתגלגלת מצחוק מהדיגדוגים שהוא נתן לי.
"יפה זו הגישה." הוא אמר ונשכב על המיטה כשהראש שלו מונח על ידיים שלו. מפלצת.
"נו מה קנית לי?" שאלתי והתיישבתי על הברכיים מולו. אם הוא לא קנה לי את מה שביקשתי ממנו אני מטיסה אותו בחזרה לדרום אמריקה.
"מה הייתי אמור לקנות לך משהו?" הוא שאל בתמימות.
"יובי אני אהרוג אותך, אני לא צוחקת!" אמרתי לו עם אצבע מאיימת.
"צוחק י'קופה זה באוטו למטה." הוא אמר וצחק.
"חזרת מצחיק אני רואה." אמרתי לו עם פרצוף עצבני וזרקתי עליו כרית.
"תמיד הייתי לא?" הוא שאל עם חיוך ותפס את הכרית שזרקתי עליו.
"לא." עניתי לו עם פרצוף אדיש. מנסה לא לצחוק מהשקר מהטימטום שלו.
"יש לך מזל שהתגעגעתי אלייך." הוא צחק ואמר ושנייה אחריי הראש שלי עף אחורה מהמכה של הכרית. חייבת להעלים את כול הכריות שלו.