נקודת המבט של נועה-
הייתי כול כך קרובה אליו ופרפרים החלו לטייל לי בבטן.
ואני חשבתי שהקראש שלי עליו כבר ניגמר, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה...
מאי התקשרה אליי והצילה אותי, לא ניראה לי שהייתי שולטת בעצמי עוד שנייה.
התרחקתי ממנו במהירות ובמבוכה ועניתי לפלאפון.
"הלו? סבבה, טוב שנייה אני באה."
"חייבת לעוף, מאי צריכה אותי." אמרתי כשאני מתרוממת ומנקה מעליי את הדשא.
"קרה לה משהו?" הוא ישר שאל אותי.
"לא... סתם שטויות. טוב אני הלכתי תהנה מהכריך שמן." אמרתי תוך כדי שלקחתי את התיק והלכתי להחליף בגדים לשיעור הבא.
מאי לא באמת ביקשה שאני אבוא, סתם עבדתי עליו כדי שאני אוכל לצאת מהסיטואציה המוזרה שנוצרה שם.
ניגשתי למלתחות להחליף בגדים לשיעור ספורט, כול הבנות כבר לא היו שם שיצאתי מהמלתחה לאחר שלבשתי את הטייץ השחור שלי וחולצה לבנה רחבה.
התיישבתי על הספסל כדי לנעול את הנעליי הספורט של אדידס השחורות שלי, הרמתי רגל אחת כדי לקשור את הנעל וכשבאתי לקשור את השנייה הדלת נפתחה.
מי אם לא מאור, הבן אדם האחרון שאני רוצה לראות.
"מה עכשיו?" שאלתי בזילזול וגילגלתי עיניים. הסרתי את המבט שלי ממנו והמשכתי לקשור את הנעל. עד לפה הוא הגיע?
באמת שאני לא יודעת מה ניסגר איתו, היחס שלו כלפי השתנה ברמה שאפילו לא חשבתי שיכולה לקרות. אני כול כך שונאת אותו, מה לעזאזל הוא רוצה ממני?!
"אפשר לדבר איתך שנייה?" הוא שאל אותי בהיסוס.
"את האמת שלא, יש לי שיעור אני ממהרת." אמרתי במהירות מבלי להסתכל עליו אפילו וקמתי לכיוון הדלת.
הנחתי את היד על הידית, הוא שם את היד שלו על היד שלי וצמרמורת מוזרה עברה לי בגוף. הרגשתי כאילו קפאתי במקום.
"בבקשה, תקשיבי לי פעם אחת ואני עוזב אותך." הוא אמר לי והסתכל לי ישירות בעיניים.
רק המילה אני עוזב אותך קנתה אותי, לא יכולתי לראות אותו יותר.
"דבר." אמרתי והוזזתי את היד שלי משלו ושילבתי ידיים. הנשימת הקלה שלו בהחלט נשמעה.
"שבי זה יהיה ארוך." הוא ביקש ממני בעדינות.
"נוח לי ככה, עכשיו אתה מוכן לדבר יש לי שיעור." אמרתי לו בחוסר סבלנות. לא סבלתי את זה שההרגשה הזאת ביד עדיין נותרה לי, זה עיצבן אותי.
"רק רציתי... אממ... להגיד ש... ראבק זה קשה." הוא נאנח ואמר. שידבר! שעה הוא מנסה להוציא מילה מהפה ולא מצליח.
"נו!" אמרתי מאיצה בו שידבר כבר, כבר הסתקרנתי ממה שיש לו להגיד, מה זה?
"זה לא כזה קל!" הוא התפרץ עליי כששתיי ידייו על ראשו בתיסכול.
"זה יהיה יותר קל אם תפסיק לגמגם כול שנייה!"
"אז תפסיקי להאיץ בי כול שנייה!" הוא אמר בעצבים והחל להתקרב אליי יותר. הרגשתי את עצמי נצמדת לדלת.
"את לא רואה שזה קשה לי ראבק!" הוא אמר לי בכמעט צעקה.
"אני לא מבינה למה אתה מתעצבן עליי, בינתיים אתה מבזבז לי את הזמן ואני מאחרת לשיעור, אז אתה מוכן לדבר או שאני פה סתם?" אמרתי מעוצבנת.
"את מוכנה לסתום לשנייה אחת ולתת לי לדבר כבר?!" הוא אמר עצבני ונתן אגרוף לדלת שנשענתי עליו, מעל הכתף שלי. נבהלתי מהעוצמה ועצמתי עיניים בחוזקה.
אוקיי, אני גמרתי עם זה! למה ניראה לו שהוא מתנהג אליי ככה?! אני לא רגילה לזה, הספיק לי!
"אני מצ..."
"לא ייאמן אתה בחיים לא תשתנה! אל תתקרב אליי יותר, אל תדבר איתי! אני עם ההתנהגות שלך כלפיי גמרתי!" אמרתי מעוצבנת יותר מתמיד יוצאת מהמלתחות וטסה לשיעור לפרק קצת עצבים בריצה מסביב לאולם, איזה כיף.
נקודת המבט של מאור-
טיפש טיפש טיפש טיפש טיפש!
ילד מטומטם זה מה שאני, בא לבקש ממנה סליחה על זה שפגעתי בה כול השנים האלה וממשיך לפגוע בה. טמבל!
הלכתי למחששה עצבני רצח ומת לעשן, רק מתן הטמבל הזה היה פה, באימא שזה כבר הבית שלו.
"מה אמסלם למה עצבים? מה קרה?" מתן שאל שבעטתי באבן ונכנסתי למחששה.
"יצאתי דפוק זה מה שקרה." הוצאתי את החפיסה מהכיס והנחתי סיגרייה בין שפתיי.
"מה אחויה מה עשית?" הוא שאל בחיוך.
"מכיר את ביטון, נועה?" אמרתי ורק ניזכרתי במה שקרה עכשיו ובכול מה שעשיתי לה כול כך הרבה זמן.
"מי? רגע הזאת שחזרה מהחופש כוסית? מי לא מכיר אחי, וואלק מה הייתי עושה לה..." הוא אמר ונשף את העשן של הסיגרייה שהוא מוזיז את הראש מצד לצד.
"סתום את הפה שלך! מה היא ניראת לך אחת השרמוטות שלך?! תחשוב פעמיים לפני שאתה מדבר עלייה!" תפסתי אותו מהחולצה והצמדתי אותו לקיר, לא יודע למה זה עיצבן אותי כול כך. ממתי אכפת לי ממנה?!
"סאמק אני עפתי מפה!" אמרתי והתקדמתי לשער של הבית ספר לא מתייחס לשומר בכניסה וטס משם הביתה, הספיק לי היום הזה.
אני אשמח לשמוע מה אתן חושבות על הסיפור. ❤
YOU ARE READING
It was always you
Romance**גמור** השתנתי. לא לרעה אני אותה נועה אבל שונה יותר מבחינה חיצונית. שלמה עם עצמי. מה מאור חושב על זה? אותו אחד שהרס לי את הילדות עם ההצקות הנוראיות שלו? משהו יישתנה בו? ליאור החבר הכי טוב שלי, מה הוא ירגיש לגביי השינוי? משהו ישתנה בינינו? מה הח...
