It was always you

פרק 1- נועה חדשה

נועה ביטון זה השם, אם אני אצטרך לתאר את עצמי בכמה מילים אני אצטרך לחשוב פעמיים, כי השנה זה השתנה.
בואו נגיד שרק השנה הביטחון העצמי שלי עלה, החלטתי שבשנה האחרונה שלי בביה"ס אני חייבת להשתנות לחשוף את מה שכול כך פחדתי לחשוף ולהראות לעולם שמעבר לשכל יש בי משהו יפה.
אז יש לי שיער חום ארוך, לא מזמן עשיתי החלקה, זה שינה אותו ממש.
יש לי עיניים ירוקות, בערך הדבר היחיד שאני אוהבת אצלי.
הגוף שלי סבבה, לא הייתי מגדירה אותו כמושלם אבל אני בהחלט מלאה במקומות הנכונים. לא נמוכה וגם לא גבוהה.
מה עם אהבה? עדיין לא, הנסיך מתעכב.
אני גרה עם אימא שלי, המלכה שלי, האישה הכי אהובה עליי בעולם.
ואבא? אין לי מושג ואני לא רוצה לדעת.
שהייתי בת 13 אימא שלי חזרה מוקדם הביתה כדי לארגן לאבא שלי מסיבת הפתעה לכבוד היום הולדת שלו והיא תפסה את אותו עם "חברה לעבודה" פאקינג בבית שלנו!
זה לפחות מה שסיפרו לי...
אין לו טיפה של בושה! הוא הרס את המשפחה שלנו. ניראה לי שדיברתי עליו מספיק.
אני עוד מעט בת שמונה עשרה, אני גרה בוילה עם שתיי קומות, אחת שלי ואחת של אימא שלי. יש לנו בריכה ענקית שאני וחברים שלי חורשים עליה!
יש לי את החברים הכי מדהימים בעולם, אנחנו כמו משפחה, יותר נכון אנחנו משפחה!
אנחנו מכירים מאז הגן, וחוץ ממאי שהיא לא איתנו בכיתה אבל באותה השכבה, אני רון ליאור ושני באותה הכיתה.

~~~~~~
התעוררתי לבוקר יום ראשון בכיתה י"ב!
קמתי מהמיטה נעלתי את הכפכפים שלי וניגשתי לחדר האמבטיה שנימצא בחדרי,
ניבהלת מהמראה הפרוע של שיערי, עושה את אירגוני הבוקר שלי וניגשת לארון הבגדים.

'זה היום הראשון של הלימודים, אני חייבת להשקיע.'

החלטתי שאני לובשת את החולצה האדומה של הביהס עם שורט קרעים לא קצר מידיי ונעליי אדידס בצבע שחור. התאפרתי, שמתי מסקרה, איילינר ואודם ורדרד, עשיתי קצת בייביליס בקצוות, התזתי על עצמי בושם וזהו אני מוכנה!

אז אתם בטח שואלים למה אני משקיעה כול כך? אז ככה, בואו נגיד שאני הייתי סוג של חננה משקיענית כזאת, רק בלימודים כמובן. עם המשקפיים המזעזעות שהיו לי ה' יודע מי הכריח אותי ללבוש אותן.
הסחבות שהייתי לובשת שנה שעברה ולפניי שנתיים ולפניי שלוש.
עשיתי שינוי בשיער, התחלתי להתאפר ממש אני חדשה.
זה השינוי הכי גדול שעשיתי מאז שאני זוכרת את עצמי. החלטתי שזהו אני רוצה להראות צד שונה בי, אני רוצה להראות שאני לא רק חננה שטובה בכול מקצוע... אני גם יפה.

"בוקר טוב אימא." אמרתי לאימא שישבה במטבח ושתתה כוס קפה וקראה עיתון.
נישקתי אותה בלחי וניגשתי להוציא שוקו מהמקרר.
"איזה ילדה יפה יש לי, אני כול כך גאה בך שהחלטת לקחת את ההחלטה הזאת." היא אמרה לי והסתכלה עליי כאילו היא עוד שנייה בוכה.
"כן, גם אני שמחה." אני מרגישה יותר ביטחון עצמי, עכשיו אני אוכל ללכת בראש מורם. הסתתי את מבטי אל השעון.
"אני כבר מאחרת. יש לי עוד חמש דקות אני חייבת לעוף, ביי אימא." לקחתי את התיק צד של הביהס שלי, פלאפון, כסף מפתחות של הרכב ויצאתי.

~~~~~
"אני מצטערת שאיחרתי.." אמרתי תוך כדי שאני מתפרצת לכיתה.
בקושי הצלחתי לשמוע את המורה מרוב כול הדיבורים והצעקות של כולם, אין מצב שאני ניכנסתי לכיתה ואף אחד לא שם לב אליי, פלא ככה דימיינתי את זה.
למורה כבר נימאס היא לקחה את המגפון שהיה לה בארון בכיתה שאין לי מושג מה הוא עשה שם.
היא צעקה שקט וכול הכיתה השתתקה חוץ ממאור.
מאור הוא מהאלה שמשקיעים בתסרוקת בבוקר יש לו עיניים כחולות וריסים ארוכות ושפתיים אדומות ובשרניות... הוא ניראה טוב, אוקיי, מודה, אבל הוא לא יותר מזה.
"כושילראבק! הרסת לי את האוזן אינעל סב..." הוא בא להמשיך אבל קלט שאני עומדת לידה והיה חייב לשאול, "מי זאת הכוסית שם?" הוא אמר עם חיוך כובש והצביע עליי.
הסמקתי כמו עגבנייה, הוא קרא לי כוסית?!
התפלאתי שהם עדיין לא גילו שזאת אני.
שני הסתכלה עליי כאילו היא מזהה אותי, חייכתי אלייה.
"נועה?" היא שאלה עם מבט מופתע על הפנים והתקדמה אליי.
"זאת את?!" חייכתי והרמתי ידייים כלפי מלעלה.
"הפתעה!" צעקתי בחיוך. ידעתי שהיא הראשונה שתזהה, אנחנו חברות מהגן היא אחת החברות הכי טובות שלי.
אנחנו בערך באותו גובה ויש לה שיער שחור ארוך ועיניים חומות דבש מהפנטות, היא מעלפת!
רציתי לעשות גם לה הפתעה ולא לספר לה על השינוי הזה למרות שהיא הראשונה שלחצה עליי לעשות את זה.
"אני לא מאמינה איזה מהממת את!" היא צעקה וקפצה עליי בחיבוק.
"את מכירה אותה, מי זאת?!" ליאור החבר הכי טוב שלי צעק. טמבל הוא עדיין לא זיהה אותי
ליאור חתיך, לגמריי לוק של באד בוי. הוא כול הזמן עם מותגים יש לו עגיל בגבה והפנים שלו ניראות כאילו פיסלו אותם והוא סטוציונר לא קטן, טוב עם יופי כזה אני לא מתפלאה.
הוא כמו אחי הגדול, תמיד מגן עליי שאני זקוקה לו, אני מתה עליו.
"י'דפוק זאת נועה!" שני צעקה לו. גיכחתי מהסיטואציה שכול הכיתה מנסה לנחש מי אני.
"מי נועה ביטון? נועה שלנו? אין מצב!" אמר בזילזול ושילב ידיים.
"בוא תסתכל!" שני צעקה לו והוא ישר בא ונעמד מולי בוחן אותי מכף רגל ועד ראש. ממבט מופתע פתאום צץ לו חיוך גדול.
"זאת נועה!" הוא צעק וחיבק אותי חזק, יותר מידיי
"תמיד היית מדהימה, לא היית צריכה לעשות את זה." הוא לחש לי באוזן וגרם לי לחייך.
"ליאור... אני לא נושמת." אמרתי בקושי אחריי כמה דקות שהוא כבר מחץ אותי.
"סליחה." הוא אמר ושיחרר אותי וצעק לכול הכיתה, "זאת נועה!" והחבורת סתומים האלה עד שנפל להם האסימון התחילו לצעוק "איזה כוסית!" "בואנה הייתי עושה אותה."
"בא לך לעזור לי בש.ב?"
טיפשים.
"טוב שקט, שקט בכיתה! נועה שבי בבקשה אני רוצה להתחיל." המורה צעקה וביקשה ממני.

זאת הולכת להיות השנה שלי!