It was always you

פרק 13- מי?!

נקודת המבט של נועה-

"אימא את פה?" צעקתי כשניכנסתי הביתה. היום סיימנו בשש זה היום הכי ארוך שלנו בשבוע, אני הרוגה מעייפות.
זרקתי את התיק שלי על הרצפה ליד הדלת והתקדמתי למטבח.
"כניראה שלא..." היא השאירה לי פתק על המקרר שהיא תחזור מאוחר היום. לא יודעת בזמן האחרון היא פחות בבית.
הוצאתי שתייה מהמקרר ומזגתי לתוך כוס, תוך כדי קיבלתי הודעה מליאור מה שישר העלה לי חיוך.
הוא גורם לי להיות מאושרת, מי היה מאמין שאנחנו נהיה זוג.
אני מכירה אותו מאז שאני קטנה, הוא תמיד היה כמו אחי הגדול זה שכול הזמן מגן עליי, זה שאני רבה איתו על כול שטות, בחיים לא הייתי חושבת שזה יגיע לזה.

'אני מתגעגע.' הוא שלח. הוא הבריז באמצע הלימודים, כרגיל.
לא ראיתי אותו מאז ואני כבר מתגעגעת אליו.
'גם אני. בוא אליי אני לבד.'
'חמש דקות אני אצלך יפה שלי.' הוא שלח לי. לקחתי את הכוס עם השתייה והלכתי לסלון. התיישבתי באנחה על הספה, ניראה לי שאם אני עוצמת עיניים אני נירדמת.
דפדפתי קצת בפלא כדי לא להירדם ותקתקו בדלת.
"אני באה!" צעקתי וניגשתי לפתוח באפס כוחות לזוז.
"מה קורה?" שני נכנסה נישקה אותי בלחי ואמרה. מה היא עושה פה חשבתי שזה ליאור. מסתבר שלא.
"מה את עושה פה?" שאלתי אותה וסגרתי את הדלת.
"כבר שכחת? אנחנו צריכות לתכנן מה עושים למאי מחר." היא אמרה וניגשה ישר למטבח. למגירה שהיא כול כך אוהבת, של הממתקים.
"אני כבר אמרתי שאני מתה על המגירה הזאת?" אולי בכול פעם שאת פה.
"כן כן אמרת." שיט נכון למאי יש יום הולדת מחר ועדיין לא ארגנו לה כלום, איזה מין חברות אנחנו, אני לגמרי שכחתי מזה. נשכבתי על הספה באנחה.
"נו מה עושים לה?" שאלתי. היא ישבה על המשענת הצדדית של הספה עם הרגליים על הספה, טוחנת לי את הקליק. שמנה.
"יש לי רעיון, אבל אני לא בטוחה שתאהבי אותו." היא אמרה לי בהיסוס. אני עוד שנייה נירדמת. איזה עייפות אלוהים.
"נו דברי."

"אני חשבתי שאפשר....לא לבוא מחר לבי"הס ולעשות יום כיף! מה את אומרת? ובערב ללכת לפאב או משהו כזה."

"סבבה... נשמע טוב..." אין לי כוח להתווכח איתה חצי ממה שהיא אמרה לא שמעתי.
"או-קיי." היא אמרה. למה ניראה לי שאני הולכת להתחרט על זה שאמרתי כן?
"אני אפתח." תיקתקו בדלת ושני הלכה לפתוח. כניראה שהוא בא.
ניראה לי שלא הייתי צריכה להגיד לו לבוא אני ארדם לו.
"טוב אני עפתי דברי איתי נועה, ביי מכוער." היא צעקה ויצאה.
"ביי..." מלמלתי שהעיניים שלי עצומות. שמעתי את הדלת ניטרקת מה שהאומר שהיא יצאה כבר.
ושמעתי את הצעדים של ליאור מתקרבים לכיווני.

"ישנונית שלי, קומי.."

"לא רוצה." מלמלתי. כול מה שרציתי זה לישון עם כמה שהתגעגעתי אליו.
הוא נישק אותי נשיקות קטנות ורכות על הפנים, יורד לשפתיים ומנשק אותם.
נשכתי את השפה התחתונה שלי וחייכתי.
"התגעגעתי קומי שמנה..." הוא אמר.
"עוד מעט." הסתובבתי לצד השני הוא התייאש ושם עליי שמיכה שהייתה בספה השנייה. ישר שקעתי לשינה, הייתי כולכך עייפה.