It was always you

פרק 36- מרגיש כמו פעם ראשונה.

טוב אז איך מתחילים בכלל,
אין לי מושג איך הגעתי לכמות צפיות כזאת לא ציפיתי בכלל, אז תודה לכן שאתן קוראות ומצביעות💓.
ועכשיו אתן יכולות להוציא את הרובים ובצדק, אבל יש פרק ארוך למטה
רק אומרת... 😟😁👇

נקודת המבט של שי-

אחריי השיחה עם נועה החלטתי לנסוע הביתה. החנתי את הרכב בחנייה לצד הרכב של אבי ויצאתי לכיוון הבית.
לא פתחתי את הדלת אפילו והיא נפתחה למולי כשאבי יצא ממנה.
"מה אתה ילד קטן? למה אתה נותן לי לדאוג לך ככה?" לא התייחסתי אליו עקפתי אותו והמשכתי לחדרי. לא הוא אמור לכעוס אליי, זה אמור להיות ההפך לעזאזל.
"שי? שי אני מדבר אלייך, תסביר לי מה קורה איתך!" נכנסתי לחדרי כשהוא אחריי וכבר לא יכולתי לשמוע אותו.
"אולי אתה תסביר לי מה קורה." אמרתי לו בקול מאופק.
"אני? שי הכול בסדר? אתה לקחת משהו?" הקול שלו נהיה יותר רך וזה רק גרם לי לגחך.
"אתה יודע עכשיו שאני חושב על זה, אני מבין למה פתאום משום מקום רצית לעבור לפה, רק כדי קרוב אלייה הא? אתה יכול ללכת אני אסתדר טוב מאוד בלי אבא, עשיתי את זה יפה מאוד 13 שנה!" בשלב הזה הכעס בגוף שלי כבר בלט מאוד. ונראה לעין שהוא כבר קלט והבין הכול. הוא התיישב על המיטה שלי ובהה ברצפה.
"מי סיפר לך?" הוא שאל אותי והביט בי.
"זה באמת חשוב? אני לא מבין אתכם מה עבר לכם במוח שהחלטתם להיפרד ולגרום לנועה לסבול ככה, למה פירקתם את המשפחה שלכם בגללי?!" צעקתי עליו, לא יכולתי זה הרתיח אותי. הוא ישר התרומם.
"היי! אם יש משהו שאני לא מתחרט אליו זה שיצא לי להכיר אותך ולגדל אותך, לא הייתי נוטש אותך בחיים. אז העיניינים יצאו משליטה אבל זה לא בגללך! שלא תעז לחשוב על זה אפילו!" ידעתי שזה כן בגללי והוא מנסה לייפות את זה, כדי שאני לא ארגיש רע. הרי אם אימא לא הייתה מתה הוא לא היה יודע עליי בכלל והיה ממשיך את החיים שלו כרגיל ונועה לא הייתה חיה בלי אבא, אני כבר התרגלתי זה מעולם לא היה לי ככה שזה גם לא היה חסר.
"תבטיח לי שאתה תכפר על כול השנים האלה שלא היית שם בשבילה, היא צריכה אותך!"

נקודת המבט של נועה-

פקחתי עיניים וראיתי את ידייו של ליאור כרוכות סביב בטני כשהוא מחבק אותי חזק כאילו מפחד שאברח לו, לא זז לשנייה במשך כול הלילה.
אתמול אחריי השיחה עם שי הייתי חייבת את ליאור וכמו תמיד הוא היה שם שהייתי צריכה אותו.

הוזזתי את ידייו בעדינות כדי לא להעיר אותו וכשבאתי להתרומם היד שלו חזרה למקומה והחזירה אותי לשכיבה.
"לאן את בורחת לי?" הקול העמוק והצרוד שלו גרם לי לרעדים בכול הגוף שהוא לחש את זה באוזני, הרגשתי כול כך חלשה ומהופנטת לרגע. ואם זה לא מספיק הנשיקות שלו בצווארי הטריפו אותי.
הסתובבתי אליו והעיניים שלו היו כול כך עייפות שהן היו חצי עצומות מתעקשות להיפקח, לא יכולתי שלא לחייך.
שיחקתי בשיערו והעיניים שלו החלו להיעצם. היד שלו הפתיעה אותי שוב שחיזקה את האחיזה בי וקירבה אותי אליו יותר.
נישקתי כול פיסה בפנים שלו וכשהגעתי לשפתיים רק ריפרפתי לא נישקתי, אני כול כך אוהבת לשגע אותו ככה.
הוא ניסה לתפוס את שפתיי ובכול פעם ברחתי לו עד שהוא תפס את שפתיי בין שייניו וכששיחרר נישקתי אותו ותוך כדי הנשיקה שמעתי את צלצול הפעמון של הדלת, עצרתי את ידי מלשחק בשיערו והסתכלתי בשעון שבידיי שהראה שהשעה תשע בבוקר, כשהבנתי שאימא כבר בעבודה יצאתי מהאחיזה של ליאור בכוח וירדתי לפתוח את הדלת.