It was always you

פרק 20- משתגעת.

נקודת המבט של שני-

"לא אתה שרוט." אדיר התחיל להצחיק אותנו בהפסקה. אני עוד שנייה עושה פיפי. הוא הולך מאחוריי המנהל ועושה פרצופים ותנועות מצחיקות.
"שמעוני אני מבין שאתה רוצה להתלוות אליי לכול היום." המנהל אמר לו תוך כדי שהוא הסתובב אליו. אדיר גירד את הראש בלחץ.
"מה... למה מה עשיתי?" הוא אמר בלחץ.
"בוא בוא, הרבה זמן לא היית במשרד שלי." המנהל שם עליו יד על השכם ולקח אותו איתו
אדיר הסתובב עלינו ועשה לנו פרצוף בוכה ומילמל הצילו.
"אדיר חולים עלייך." צעקתי לו וכולם אחריי.
קלטתי את נועה רצה. קמתי לקחתי את התיק שלי והלכתי אחרייה. היא יצאה מהבית ספר,
באמצע יום? רציני?!
"נועה!!!" צעקתי. היא לא ענתה היא פשוט המשיכה לרוץ.
"תגידי מה יש לך?!" שאלתי אותה כשהצלחתי להגיע אלייה. כולי מתנשפת היא הריצה אותי אלפיים עכשיו. היא התיישבה על הספסל והדמעות על הפרצוף שלה כול כך הפתיעו אותי.
"את בוכה?! מה קרה זה עוד פעם מאור? לא אני אשבור לו את..." אמרתי כשראיתי שהדמעות לא מפסיקות לרדת מעינייה.
"הוא לא עשה לי כלום שני." היא עצרה אותי ואמרה. אם זה לא הוא אז מה קרה?
"בגלל ליאור? מה הוא עשה הדפוק הזה, רק תגידי לי אני אהרוג אותו!" אמרתי בעצבים.
"זה גם לא בגללו."היא ענתה לי בשקט.
"אז למה את בוכה?" אמרתי לה בקול עדין יותר וליטפתי לה את הגב. היא הרימה
את הראש והסתכלה אליי, ניגבתי לה את הדמעות.
"זה אבא שלי." היא אמרה לי והורידה את המבט שלה כלפי מטה. מה הקשר אבא שלה עכשיו היא לא ראתה אותו שנים.
"מה איתו?" שאלתי אותה.
"זוכרת את השיחה שעניתי לה אתמול?" היא אמרה והפנתה את המבט שלה מהרצפה אליי.
"כן נו מהפלאפון של אימא שלך ו.."
"זה היה אבא שלי, זאת אומרת שאני חושבת שזה היה אבא שלי." היא אמרה עם מבט מיואש על הפנים.
"מה זאת אומרת חושבת?" כבר הצלחתי ללכת לאיבוד.
"זאת אומרת ששמעתי את הקול שלו, אבל ששאלתי את אימא שלי על זה היא פשוט הכחישה את כול העניין. את לא מבינה איך זה מחרפן אותי לחשוב שאימא שלי מסתירה ממני משהו." היא ענתה לי בתסכול.
"אולי זה באמת לא הוא, לכי תדעי לא ראית אותו ולא שמעת ממנו כבר חמש שנים את לא חושבת שזה מוזר שפתאום הוא יצוץ? עוד בכלל יתקשר לאימא שלך והיא תכחיש את זה? לא מכירה ככה את נורית."
"אני לא יודעת שני זה מתחיל להטריף אותי, אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה. זה פשוט לא עוזב לי את המוח לא משנה כמה שאני מנסה לשכנע את עצמי." מסכנה שלי. היא כול מתוסכלת מהסיפור הזה, בחיים לא ראיתי אותה ככה.
"דיי יפה שלי." חיבקתי אותה חזק.
היא אהבה את אבא שלה יותר מכול דבר בעולם. אחריי שהיא שמעה שהוא בגד באימא שלה היא פשוט לא האמינה, היא לא רצתה שום קשר עליו היא פשוט העדיפה שיחשבו שאין לה אבא. היא שנאה אותו על כך שהוא הרס להם את המשפחה.
"ייאלה חאלס דיכי, בואי גלידה עליי." קמתי הרמתי את התיקים שלנו ואמרתי.
היא לא יכולה להמשיך ככה, המוח שלה ישרף מרוב מחשבות.
"אין לי תיאבון." היא ענתה לי באדישות וניגבה את הדמעות האחרונות שנותרו לה על הפנים.
"לא שואלת קומי." הקמתי אותה וגררתי אותה אחריי. אם יש משהו שהיא צריכה עכשיו זה משהו שיקפיא לה את המוח ובו זמנית יעשה לה טוב.