אהבה אסורה

פרק 30- ההורים שלך

נקודת מבט רועי-
׳אני מת עלייך.׳ אני קובע כשאנחנו מתארגנים לארוחת ערב אצל ההורים שלה.
׳רועי,׳ היא קוראת בשמי ׳רציתי לשאול אותך משהו.. אל תענה אם אתה מרגיש לא בנוח.׳
׳שוט׳ אני עונה לה.
׳אף פעם לא ראיתי את ההורים שלך-..׳ היא מתחילה לומר ואני קוטע אותה.
׳נדבר על זה אחרי הארוחת ערב,׳ אני עונה לה ונכנס לאמבטיה.

נקודת מבט מאי-
בטוח משהו קרה עם ההורים שלו. איך זה הגיוני שאנחנו חברים כבר שנה ואף פעם לא ראיתי אותם?
׳הכל בסדר?׳ אני צועקת לכיוון דלת האמבטיה כשאני שמה לב שרועי בפנים כבר איזה שלושים דקות, המקלחות שלו בדרך כלל לא מגיעות לחמש דקות.
׳כן, אני כבר יוצא.׳ הוא מודיע לי ואני נשכבת על המיטה המרווחת והגדולה שעכשיו אני יכולה כבר לקרוא לה שלנו.

הוא יצא מהאמבטיה כשהמגבת מכסה את חלק גופו התחתון.
׳מה יש לך?׳ אני שואלת ומחבקת אותו כשהוא נראה קר כל כך.
׳סתם שטויות מאיו אל תרגישי רע.׳ הוא אומר, שיט. לא הייתי צריכה לשאול את זה.
׳טוב,׳ אני מחליטה להניח לו. ׳תתארגן ונצא.׳
׳קודם תביאי נשיקה.׳ הוא קובע ואני מתקרבת אליו. שהמגבת הזאת תיפול כבר!

הוא לוקח את זר הורדים האדומים ואנחנו יוצאים לכוון ההורים שלי.

אמא שלי פותחת לנו את הדלת ומחבקת אותנו, כשרועי מחמיא לך היא מתנהגת כמו ילדה בת 15 ואני מתאפקת לא לצחוק עליה.

׳מה נשמע?׳ אבי שואל את רועי שנותן לו חיבוק גברי עם טפיחה על השכם.

׳שאר המשפחה שלי שלא מכירה את רועי התאהבה בו תוך שניות, וכעבור כמה דקות התיישבנו לאכול בשולחן.

מה שתמיד אהבתי ברועי זה שהוא אף פעם לא התבייש ליד ההורים שלי, כל שאר הבנים שהבאתי לא היו נוגעים בכלום.

אלירן ורועי דיברו על משהו, ואני ובת דודה שלי אלינור דיברנו על שטויות.

פינינו את השולחן, בזמן שהבנים ישבו כמו קינגים, רואים טלוויזיה.

אחרי שעתיים בערך אני ורועי התקפלנו הביתה, אומרים שלום לכולם ויוצאים.
הגענו הביתה נשכבתי במיטה מדליקה טלוויזיה,ואני פתאום הרגשתי שוב את אותו הכאב שהרגשתי, הכאב המטורף בבטן ואיתו ואיתו הגיעה גם המגרנה, וגם הצורך להקיא.
נכנסתי מהר לשירותים והתיישבתי לייד האסלה.
אני מתחילה להקיא ואני מרגישה שרועי אוסף את השיער שלי.
׳יפה שלי,׳ הוא אומר ׳אני פה, הכל בסדר.׳

אני מסיימת להקיא.
׳אני בהריון,׳ אני קובעת ׳אני בהריון אני יודעת.׳
אני שוטפת את פניי ורועי מאחוריי.
אני מסתכלת עליו דרך המראה בפרצוף בוכה,
׳זה מוקדם לי מידיי!׳ אני מסתובבת אליו ובוכה על כתפו.
הוא מחבק אותי חיבוק אמיתי, ׳יהיה בסדר.׳ הוא אומר ׳נעבור את זה ביחד.׳
׳איך ביחד רועי? יש לך עוד שנתיים לסיים צבא איך?׳
אין לו תשובה. הוא רק עוצם את עיניו ומחבק אותי.

׳אני מת לסיגריה.׳ הוא אומר ואני צוחקת ׳אם לא היה שבת היום הייתי מפרק קופסא.׳
׳בואי, רצית לדבר על ההורים שלי.׳ הוא אומר ומושיב אותי עליו.
׳עזוב, ראיתי מה זה עשה לך, בפעם אחרת.׳ אני אומרת והוא מניד לשלילה את ראשו.

׳אבא שלי, קוראים לו בן. לאמא שלי קוראים אתי, והם ההורים הכי טובים בעולם.
היה לי כל מה שרציתי, היינו עשירים בטירוף.
אבא שלי היה מנהל חברה שהייתה מכניסה לו כל יום כמעט 10,000 שקל.
הם חיים היום, כמובן אבל יש סיבה לריחוק שלנו.
הפלילו את אבא שלי ברצח, וזה שבר אותו. הוא קיבל מאסר עולם עד שגילו שהוא לא אשם בסיפור ושחררו אותו עם פי 7 כסף יותר ממה שהיה לו.
והסיבה שלא סיפרתי לך את זה זה כי אבא שלי השתחרר רק לפני חודשיים.׳
אני די בהלם שהוא הצליח במשך שנה להסתיר ממני את כל הסיפור הזה שהולך ומסתבך.
׳כשאבא שלי היה בכלא, הייתי נפגש עם עם שלי כל יום, גם כשהיינו ביחד, אני עד היום פוגש את אמא שלי כמעט כל יום, עד שאבא שלי חזר.
עכשיו יש מי שידאג לה, אז אנחנו נפגשים פחות.׳

אני עדיין יושבת עליו המומה.
׳אני רוצה לפגוש אותם.׳ אני מבקשת וקובעת בו זמנית.
׳מה?׳ הוא שואל מופתע ׳הייתי בטוח שלא תרצי לפגוש אותם בגלל הסיפור הזה.׳
׳אני רוצה לפגוש אותם, הם ההורים של חבר שלי, ואמרת כבר, אבא שלך לא אשם בכלום, אמא שלך נשמעת מקסימה ואין לנו מה להפסיד.׳ אני אומרת וקמה ממנו לכיוון הארון, מוציאה פיג'מה ומנסה להוריד את הג'ינס סקיני הלא נוח בעליל ממני.

׳טוב,׳ הוא אומר ומתקרב אליי, מחבק אותי מאחורה, ׳אני אוהב אותך מלא.׳
הוא משתיל לי נשיקה בצאוור ויורד למטה חוזר עם מכנס של אדידס ונשכב במיטה.

בינתיים אני מחליפה לפיג'מה, ׳תגידי,׳ הוא מתחיל ׳מתי קיבלת מחזור?׳
זה נותן לי נקודה למחשבה, ׳שבועיים?׳ אני עונה בשאלה והוא חוזר לעיסוקיו.

׳באלך לאכול משהו?׳ אני שואלת לפני שאני נכנסת למיטה;
׳לא, נו בואי כבר יקרצייה.׳ הוא אומר ואני צוחקת, אני נשכבת לידו והוא מניח על הבטן שלי ראש.
אני מלטפת את שיערו השטני המושלם והנעים, ותוך כדי נרדמת.
ק