אהבה אסורה

פרק 28-ריבים בלי סוף

׳שנחזור?׳ אני שואלת לאחר שכבר נראה לי שמיצינו את היאכטה.
׳כן, רועי תודה אח שלי.׳ כפיר אומר וכולם ממלמלים ׳כן.׳

׳את מוכנה כבר להגיד לי מה קרה שם?׳ הוא שואל משתגע כמעט כשאנחנו כבר בחדר ולאחר כמה פעמים ששאל אותי אני מסרבת לענות לו מה קרה בתגובה שזה שטויות.
׳כוס אמק ערס!,׳ הוא צועק ׳מה הבעיה שלך להגיד לי מה קרה שם?׳
׳די מה עובר עלייך רועי?׳ אני שואלת ׳תרגע כבר! אני לא מחוייבת להגיד לך כלום! לך להזדיין!׳
׳מה אמרת?׳ הוא שואל ואני מבינה מה אמרתי, אני שם יד על פי כמתחרטת על מה שאמרתי.
׳לא לא, רועי נו.׳ אני מתחננת שיסלח.
׳אני אלך להזדיין.׳ הוא אומר ואני עוצמת את עיניי בחוזקה כשאני עם גבי אליו, כדי שלא יפרצו הדמעות למול עיניו. ׳מול העיניים שלך.׳ הוא אומר ויוצא למרפסת עם קופסאת סיגריות ביד.
׳אני לא התכוונתי..׳ אני ממלמת לעצמי, זה באמת נפלט.
׳רועי, אני מצטערת. לא התכוונתי...׳ אני מחבקת את רועי מאחורי הגב בזמן שהוא מעשן סיגריה ומביט בים.
׳נו׳ אני מבקשת כמו תינוקת שיסלח לי ׳רועי סליחה.׳
׳מאי, באמא שלך. שתחררי ממני עכשיו.׳ הוא אומר ואני הופכת את פרצופי לפגוע.
אני מסתובבת ונכנסת לחדר.
אני נכנסת להתקלח, ואני אהיה כנה; כן בכיתי. כי זה איזושהי הרגשה של וואלה, פיספסתי.
הדלת נפתחה ומיהרתי לשים על עצמי חלוק שהיה תלוי שם..
׳מה?׳ אני שואלת את רועי עדיין עם אותו פרצוף פגוע.
׳עכשיו תורי לבקש סליחה.׳ הוא אומר ומרים אותי כך שאני כורכת את רגליי סביב מותניו.
אני מנשקת אותו והוא מקרב אותי אליו הכי הרבה שאפשר.
אנחנו מצמידים את הראשים שלנו לאחר  שלוש דקות ללא נשימה, מתנשפים.
׳אני אוהבת אותך,׳ אני לוחשת והוא מחזיר לי ׳גם אני.׳
ובתוך חמש דקות אני מוצאת את עצמי ערומה מתחתיו, כשהוא בתוכי.

׳דיברתי עם שירן ושיר.׳ אני אומרת ותוך כדי מסרקת את שיערי ׳אנחנו יכולות לצאת לאנשהו?׳
׳חד משמעית לא.׳ הוא עונה ונשכב על המיטה.
׳למה?׳ אני שואלת מבואסת נורא מהתגובה שלו.
׳מאי, את יודעת טוב מאוד למה.׳ הוא עונה לי ואני נשכבת עליו.
׳בבקשה?׳ אני שואלת ונותנת לו נשיקה יבשה בפה.
׳לא.׳
׳יואו איתך! ידעתי שלא הייתי צריכה להגיד לך! אף אחת לא אמרה.׳ אני כועסת עליו ובעיקר על עצמי ומסובבת את גבי אליו.
׳את יודעת שבסוף את לא תלכי, אז תרגעי עם הדיבור הזה.׳ הוא אומר.
׳תגיד לי מי אתה בכלל שתגיד לי איך לדבר?׳ אני שואלת כבר עצבנית. אף אחד לא יגיד לי איך לדבר.
׳חבר שלך.׳ הוא עונה באדישות שגורמת לי לאי שפיות ׳רק לפני שעה רבנו. את רוצה לריב שוב?׳
׳לא! אבל למה אתה לא נותן לי לצאת?׳ אני שואלת ׳בגלל בנים שיסתכלו עליי? אל תגיד לי עכשיו ותשקר לי שגם אתה לא עושה את זה!׳
׳עושה את מה?׳ הוא שואל ואני מסתובבת אליו עם דמעות בעיניים שעומדות לזלוג וכשהוא מסובב אליי את מבטו משהו בעיניים שלו ניהיה שבור, עצוב.
׳מסתכל על בנות אחרות.׳ אני אומרת וזולגות לי כמה דמעות.
הוא מצקצק בלשונו.
׳לא לא אני בן זונה. אני בן זונה כי היפה שלי בוכה בגללי.׳ הוא אומר מנגב לי את הדמעות ומשכיב אותי עליו.
׳אף אחת לא מעניינת אותי כשאני איתך.׳

בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני יכולה לחלום לצאת לאנשהו, והבנות לא היו משאירות אותי לבד. אז העפנו את הבנים מהחדרים ובאנו לחדר של שירן ולידור.
הזמנו פיצות, קנינו מלא מלא מלא ממתקים מהמכולת למטה, גם שתייה, ועשינו מסיבת פיג׳מות.
׳אוף, עוד שלושה ימים חוזרים.׳ שיר אומרת ונוי מסכימה איתה.

מצטערת על העיכוב המטורף, יש לי פרוייקט באנגלית של 2000 מילים שעוד לא סיימתי לתרגם וממממממש סליחה הפרק הבא יהיה ארוך, ואני מאמינה שהוא יעלה, בלי נדר, עד סוף החודש.