׳אז זהו?׳ אני שואלת עם דמעות בעיניים, ׳זה נגמר?׳
׳לא יפה שלי זה לא נגמר,את יודעת שזה לא תלוי בי.׳ הוא אומר ומנשק את ראשי.
׳אני מתחיל לקרוא את העולים. הקשיבו טוב.׳
האדם שעומד בתחילתו של האוטובוס מודיע.
׳אלירן אביוף.׳ מישהו עולה לאוטובוס.
׳יפה שלי, תזכרי שאני אוהב אותך.׳
׳רועי אברג'יל.׳ הוא מנשק אותי נשיקה סוערת ומנופף לשאר החברים והמשפחה שבאו, גם המשפחה שלי.
׳אני אוהב אותך הוא לוחש לי באוזן, עולה לאוטובוס ולא מסתובב לאחור.
אלירן מחבק אותי כשאני לא מפסיקה לבכות.
׳אלירן לוי.׳ הוא קורא ופה אני כבר נשברת.
׳מלכה שלי עוד שבועיים אני חוזר!׳ הוא נושק לראשי ועולה למושב שליד רועי.
האוטובוס אחרי כמה דקות נוסע.
כל הדרך הביתה לא דיברתי עם אף אחד, ואף אחד לא ניסה לדבר איתי.
אחרי חודשיים וחצי שאלירן ורועי לא חזרו הביתה קיבלתי מרועי הודעה, הודעה ראשונה.
׳יפה שלי אני מצטער, מה שלומך?׳ אני צוחקת מההודעה הזאת בתוך הבכי, אני מאושרת.
׳בסדר, למה כל הרבה זמן?, אנחנו משתגעים פה מדאגה!׳ אני כותבת והכאב מרפה קצת.
׳אני מצטער, זה קשה למצוא זמן לטלפון. אנחנו קמים ב-6 בבוקר לאימונים, וחוזרים רק באחת עשרה בלילה גמורים.׳ הוא אומר.
׳מה עם אלירן?׳ אני שואלת מתיישבת בציפייה להודעה.
׳בסדר, הוא ישן, פה לידי. יום חמישי חוזרים הביתה.׳ הוא אומר ואני קופצת, רצה לבשר לאמא שלי, קודם כל.
אחרי פחות מרבע שעה, כל המשפחה יודעת, אפילו בת דודה של סבא, אמא שלי, אם מספרים לה משהו, תדע שאחרי כמה דקות כולם ידעו.
יום חמישי הגיע, והתקדמתי לתחנת הרכבת, מחכה שרועי ירד מהרכבת, אלירן איחר את הרכבת.
הרכבת עצרה ואיתה בערך כ-500 חיילים.
אני עומדת על קצות האצבעות בשביל לראות משהו בין כל החיילים, עד שאני מבחינה בו.
בגבר שלי, שכל כך התגעגעתי אליו.
באותו רגע מרוב התרגשות, לא יכולתי לדבר.
הוא הבחין בי כעבור כמה שניות חייך, פרס את ידיו והתקדם אליי.
אלוהים כמה שהוא חתיך במדים.
הוא זרק את התיק שלו הצידה והרים אותי עליו, ופשוט נישק אותי לעיניי כולם.
הוא חיזק את האחיזה שלו בי, וגם אני בו.
התחלתי לבכות מהתרגשות והרטבתימאת החולצה שלו כשהנחתי עליו ראש.
הוא הוריד אותי ויצאנו החוצה.
׳התגעגעתי אלייך כל כך.׳ אני אומרת לו בלחש שמעורבב עם בכי.
׳גם אני נסיכה שלי, קשה בלעדייך. את אפילו לא מבינה כמה.׳ הוא אומר מניח עליי ראש.
׳אני אוהב אותך.׳ הוא אומר, וכמו כל פעם מחדש אני מתרגשת כאילו זו הפעם הראשונה.
׳אני הרבה יותר.׳ אני עונה.
אמא ואבא שלי, ראו את רועי. אמא שלי בכתה מהתרגשות ולא הפסיקה לחבק אותו, ואבא שלי חיבק אותו. ההורים שלי מתים עליו, זאת אומרת, איך אפשר שלא? גם שאר המשפחה שלי מתה עליו.
YOU ARE READING
אהבה אסורה
Romantizm*מקום שלישי (3) בקטגוריית רומנטיקה בתאריך 24/10/18* ״תבטיח לי משהו אחד.״ ״כל דבר שתרצי, עד חצי המלכות.״ הוא אמר וגיחכתי. ״לא משנה מתי , איפה ניהיה, ובאיזה גיל, אם ניהיה נשואים, ואם לא. כל עוד שנינו נרצה- נוכל לחזור ?״ שאלתי והסתכלתי לתוך עיניו. ״תמ...
