אהבה אסורה

פרק 34- השמועות מספרות

״סתומה!״ אני צועקת על שיר שהפילה לי את הקרקר שהרגע מרחתי עליו גבינה.
״אופס,״ היא אמרה ״לא ראיתי שהפלתי.״
״טוב לכי תרטיבי סמרטוט ותביאי לי אותו.״ אני אומרת כשאני יורדת מהכסא.
״שבי מטומטמת,״ היא אומרת ״את לא יכולה לנקות.״
״אויש, אני לא נכה, בסך הכל בהריון.״ אני עונה וחוטפת ממנה את הסמרטוט.
״מה יש?״ היא שואלת, הילדה הזאת יודעת לקרוא אותי.
״מה יש?״ אני עונה לה בשאלה, עושה את עצמי ראש קטן כלא מבינה.
״נו באמת. זה בגלל רועי ואלינור? את עדיין תקועה שם?״  היא שואלת ואני משפילה את מבטי. היא צודקת.
״מה אני יכולה לעשות שיר?״ אני ממלמת, ״זה לא בשליטתי.״ אני בספק אם היא שמעה בכלל.
״תצאי, תכירי מישהו, את תלדי את הילד הזה ואני ושירן ניהיה איתך לאורך כל הלידה, את לא לבד!,״ היא מכניסה בי מודעות ״יש לך אותנו, ואת אמא שלך, שקיבלה את הבשורה כמו שאף אמא לא הייתה יכולה לקבל, ואבא מושלם שלקח את זה די קשה אבל הוא דילג על זה בשבילך! מאי יש לך כל מה שאת צריכה!״ רק אלירן השתגע כשהוא שמע על זה, והוא פיצץ את רועי. ואבא שלי, שהיה מת על רועי עודד את אלירן לעשות את זה. אני לא יודעת אם הם מדברים או לא, אבל אני יודעת שאני לא רוצה שזה יהרס בגללי.

היא צודקת.
אני לא צריכה אותו
אני לא צריכה לחשוב עליו
אני צריכה להכיר מישהו שיעזור לי וידאג לי
אני צריכה להשתחרר

אני צריכה את רועי.
אני נכנעת לעצמי ומודה שאני לא מסוגלת בלעדיו.

״טוב די.״ היא אומרת, אני מרימה אליה את מבטי ״נמאס לי מהדיכאון הזה שאת שקועה בו. בואי נשתחרר קצת!״ היא אומרת ומוציאה שתי כוסות שנפחן רחב עם בקבוק יין אדום. אסור לי לשתות אלכוהול, אז מסתפקים ביין, וגם מזה אסור הרבה.

שתינו מהכוסות יין, ״עכשיו יצא לך ילד סטלן,״ היא אומרת צוחקת ״עם לחיים אדומות כאלה.״
״חיים שלי את, אין עוד כמוך.״ אני אומרת לה ומנשקת אותה בפה, נשיקה יבשה.

״וואי תסגרי את החלון, נורא קר.״ אני אומרת כשאני ושיר הלכנו לביתי ואנחנו יושבות בסלון. עכשיו כבר סוף דצמבר, לפני שבוע נגמרו הלימודים לכל מי שסיים את הבגרויות, ואני אחת מהם. קיבלתי ויתור מהצבא בגלל שאני בהריון, ועד גיל שנה של הילד מותר לקבל חופשות למען גידול הילד, או משהו כזה.

״אח..,״ אני ממלמת בכאב, ומתיישרת לתנוחת ישיבה זקופה על הספה,כואבת לי הבטן.
״איפה אמא שלך?״ היא שואלת בזמן שהיא סוגרת הוטרינה שביקשתי שתסגור.

״היא הלכה לסדר לי כמה תורים לאולטרסאונד.״ אני אומרת ומוסיפה נושא שיחה שונה ״מה עם לידור?״

״זה לא בטוח, ואת הראשונה שאני מספרת לה את זה,״ היא אומרת ואני מזדקפת. ״בזמן האחרון אני מקיאה ואני כל הזמן מרגישה מסוחררת,״ היא ממשיכה ומסתובבת כדי להביט בי. ״אני חושבת שאני גם בהריון.״

אני מסתכלת עלייה וצורחת, ״יפה שלי!״ אני מחבקת ומנשקת אותה.
״אבל, את לא נעלבת או משהו, נכון?״ היא שואלת ואני משפילה את מבטי לשתי שניות ומרימה אותו.
״שירוש, זה שאני בחרתי בגבר שעזב אותי, זה לא אומר שאני לא רוצה לשמוע על חיי האהבה שלך, או על מה שאת עוברת על לידור.״ היא מחייכת אליי ולא מספיקה להשחיל מילה. ״בואי.״ אני קובעת ומושכת את ידה בזמן שאני לובשת את נעליי האווינס המשובצות השחורות שלי, שהזמנתי בעיצוב אישי.

״לאן?״ היא שואלת לא מבינה מה קרה לי פתאום.
״לקנות בדיקה.״

״תביא לי בבקשה 5 בדיקות הריון, מהסוג הכי טוב שיש.״ אני מבקשת מהרוקח. הוא בטח מתאר לעצמו שזה לא בשבילי, כי לי יש כבר בטן של הריון, אני באמצע חודש חמישי, תכף שישי.

הוא מושיט לי את השקית ואני משלמת לו, וחוזרת חזרה לאוטו כששירק כולה מפחדת, מלגלות שזו האמת, ועוד יותר- מתגובותו של כפיר.
״מחר בבוקר, איך שאת קמה, זה הדבר הראשון שאת עושה.״ אני מציבה בפנייה עובדה ומה שנותר לה לעשות זה להנהן.

אנחנו מגיעות לבית שלי והתיישבות בסלון.
״היי אמא,״ אני אומרת. היא מחייכת. ״יפה שלי היא מנגבת את ידייה במגבת, ופותחת ידייה לחיבוק, אני באה להחזיר לה ומגלה שזה היה מיועד לשיר, שעושה לי כרגע אצבע שלישית. ״יופי אמא.״
אני מגלגלת את עיניי ומתיישבת בספה, מדליקה את הטלוויזיה ושמה את הפרקים של קרדשיאנס, שפיספסתי.

כשסיימתי לצפות בפרק אחד התקדמתי לשיש מבחינה באמא שלי עם הגב לשיר, ושיר מתלבטת אם לשתף אותה בהריון.
אני מהנהת לה והיא מתחילה.
״נו מה קרה שירו?״ אמא שלי שואלת ומכנה אותה כ'שירו'.
״אני חושבת שאני בהריון,״ היא עונה ואמא שלי מסתובבת אליה בהפתעה, ״מזל טוב יפה שלי.״ אמא שלי תופסת את פניה ומנשקת אותה בלחי.

השעה עכשיו 02:00 בלילה, ויש דפיקות בדלת.
אני מציצה דרך חור העינית ונשמתי נעצרת כשאני מבחינה בו.

מה הוא פאקינג רוצה מחיי?