אהבה אסורה

אפילוג

הפתעה! אחרי כמעט שנה אני חוזרת אליכן עם אפילוג- אוהבת❤️

כעבור שנתיים-

״עמרי.״ אני קוראת לו, והוא מביט אליי בשאלה. ״בוא לאכול חיים של אמא.״

עברתי לגור בתל אביב בדירה סבירה. אני גרה במגדל, לא מפורסם. דירת ארבעה חדרים ומרפסת.
לא. אין לי עוד מישהו. רק אני ועמרי. אמא שלי מבקרת אותנו פעם ביום לפחות.

ישבתי בסמוך לחדר, בפינת העבודה ושמעתי בכי מחדר השינה של עמרי.

בצעדים מהירים הלכתי לחדרו וניסיתי לנדנד את העריסה שלו ולגרום לו לחזור לישון.

וכשהוא נרדם יצאתי חזרה לשולחן העבודה.

קבעתי באותו ערב לצאת עם שירן ושיר למסעדה.

עדן הבייביסיטרית שלי הגיעה ואני כבר הייתי מאורגנת. לבשתי שמלה קצרה בצבע ורוד בייבי של זארה. היא הייתה מבד עבה ושמתאים לחורף אלך היא הייתה קצרה. עם נעלי עקב ותיק קטן. וכמובן איך לא, זר על הראש.

מחר זו היומולדת ה20 שלי!

אספתי אותן עם הרכב שלי, לא התראינו כמעט שבועיים.

״חיים שלי!״ צעקתי לשיר כשאספתי אותה מהבית שלה. היא נשקה אותי 21 פעמים (אחת לשנה הבאה) והעריפה עליי ים מחמאות וברכות,

כשהגענו לחניית המסעדה ששמה היה MESSA שירן עשתה בידיוק את אותם המעשים של שיר; נשיקות מחמאות וברכות.

כשהתיישבנו במסעדה הרגשתי צורך לקום לשירותים. הייתה לי מין מועקה כזאת. כאילו משהו היה חסר לי היום, בדיוק כמו בשנה שעברה.

״בנות אני הולכת לשירותים.״ אמרתי להן וקמתי לשירותים.

נכנסתי לשירותים והתאפקתי לא לבכות.
מאי האיפור יהרס לך! אני מנסה בכל דרך לשכנע את עצמי לא לבכות.

פתאום שמעתי דלת של אחד התאים נפתחת ויוצא משם גבר. אומייגד!

נאחזתי בכיור והבחור בא לשטוף ליידי את ידיו.

״אלו שירותי גברים,את יודעת?״.
והלב שלי נעצר. פחדתי לסובב את הראש שלי ולגלות שהמחשבה שלי היא מציאות.

הרמתי את ראשי והוא לא הסתכל אליי אלא על ידיו שמסבן כרגע בכיור.

הוא מבחין במבטי ומסובב את ראשו אליי.